כאשר שי ניצן מדבר בפומבי, יש רק שתי שאלות: מתי הוא ישקר ועל מה הוא ישקר. זה שהוא ישקר – זו עובדת יסוד. השבוע זה היה בכנס לשכת עורכי הדין. פרקליט המדינה התייחס לפרשת יצחק כהן ולהסדר הטיעון עימו, שהותקף קשות בתקשורת ושמרכיבו העיקרי – הימנעות מהרשעה – לא אושר בידי בית המשפט, שמתח עליו ביקורת קשה. בשחצנות הרגילה שלו, תקף ניצן את מי שהעזו למתוח ביקורת על ההסדר (שהוא עצמו אישר), אבל לא זה היה העיקר. ניצן העלים ממאות המאזינים את הפרטים בנוגע להימנעות מהרשעה; הוא לא אמר על זה מילה וחצי מילה, וכך יצר רושם מכוון כאילו כל הסיפור היה חומרת העונש.

אחר כך דיבר ניצן על עוד הסדר טיעון שנוי במחלוקת – עם הרב יונה מצגר. הוא התגאה בכך שבית המשפט העליון אישר אותו, ושוב העלים עובדה מכרעת: שהפרקליטות המהוללת שלו שינתה בעליון את טיעוניה ביחס לאלו שכשלו במחוזי, באופן שבית המשפט לא היה מאפשר לשום סניגור פרטי. וכידוע, לעיתים מחצית האמת גרועה יותר מאשר שקר שלם.

לא נמנה כאן את כל השקרים החוזרים ונשנים של ניצן. נזכיר כאן טלגרפית רק כמה מהם: מאיה פורמן-רזניק, חן קוגל, משה שרמן, אפרים ברכה. עורך דין בכיר שהאזין השבוע לניצן אמר שהאיש סבור שהגנה על המערכת מצדיקה אמירת שקרים. כלומר: שיש לו סדר עדיפות מעוות מן היסוד, ולפיו מותר לשקר ולרמות כדי לחפות על כשלים וטעויות וכדי להתמודד עם ביקורת לגיטימית. לדעת אותו עורך דין, זהו הלך הרוח המסוכן – ועל גבול הפושע – של מי שיכול להגיש כתב אישום נגד כל אחד מאיתנו. אם זה ההסבר, כדאי להזכיר לניצן הדתל"ש, ש"מִדְבַר שקר תרחק" הוא המקום היחיד בו מצווה התורה להתרחק מן העבירה.

יש עוד אפשרות: ניצן הוא שקרן פתולוגי, וכבר אינו מבחין בין אמת לשקר. זהו הסבר גרוע עוד יותר, משום שלפיו – ניצן אינו שולט במה שיוצא מפיו ומתחת ידו, ודומה שאיש מן הסובבים אותו אינו מסוגל לשכנע אותו שעליו לטפל בליקוי הזה. כך או כך, מדובר באדם מסוכן ביותר, שלא ניתן לפטר אותו וימשיך לשקר לנו ללא הרף עוד שנתיים וחצי.

בתחילת השבוע כתבתי כאן, שהתנהגותו של אהוד אולמרט בכלא – ובמיוחד פרשת המסמכים המסווגים שהחזיק בתאו ושניסה להבריח באמצעות עו"ד חנינא ברנדס – אינה מצדיקה את מניעת שחרורו המוקדם אלא דחייה שלו. מאז חשבתי על כך שוב, ואני כבר הרבה פחות בטוח בעמדתי.

על-פי הודעת השב"ס, אולמרט הכניס עימו לכלא מסמכים מסווגים ובניגוד להוראות שהובהרו לו במפורש – החזיק כאלו בתאו וניסה להבריחם החוצה. השאלה הבסיסית היא, מה בכלל עושים מסמכים מסווגים אצל אולמרט. בהנחה שלא מדובר במה שהוא כתב בעצמו מתוך זכרונו, המסמכים הללו אמורים להיות ברשותה של המדינה. ואפילו אם מדובר רק בזכרונותיו, תראו מה אולמרט עשה כאן: הוא גרם לאנשים שאינם מורשים לשאת את המסמכים הללו עבורו, מי יודע היכן הם מוחזקים מחוץ לכלא ולאחר שההברחה התגלתה – הם נחשפו לשורה של גורמים נוספים (הסוהרים, מפקדי הכלא, בכירי שב"ס).

התקרית הזאת מלמדת, שאולמרט לא השתנה. הוא נותר אותו שחצן שבטוח שהכל מגיע לו והכל מותר לו, והכי גרוע – הוא נשאר מושחת ומשחית. לאולמרט היה הרגל להשחית את סביבותיו: תראו את שולה זקן, את חבריו עורכי הדין שבאו לבקרו תוך מסירת הצהרות כוזבות, את אחיו יוסי אולמרט שקיבל בזכותו מאות אלפי שקלים. כעת הוא גרם לשורה של אנשים לעבור על כללים בסיסיים של ביטחון המדינה, והכל – אך ורק למענו. אדם כזה צריך לרצות את עונשו עד היום האחרון.

אני לא מתרשם מהמתינות של דונלד טראמפ בנאומיו השבוע בריאד ובירושלים. עצם העובדה שיש לציין לטובה שנשיא ארה"ב קרא נאומים חשובים בלא לסטות מהנוסח המוכן מראש, מלמדת עד כמה האיש בעייתי. טראמפ האמיתי איננו זה של הטלפרומטר אלא זה של ציוצי הטוויטר האימפולסיביים, של האשמות השווא, של השקרים.

אל תבנו על כך שטראמפ ישתנה. זו גם הייתה המחשבה אחרי נאום הניצחון המתון והשקט שלו, והיא התבדתה בתוך ימים אחדים. כך היה גם אחרי נאום ההשבעה ואחרי נאומו על מצב האומה – ובדיעבד אלו היו רק יוצאים מן הכלל שממש לא העידו על הכלל. וחשוב יותר: מעשיו של טראמפ מלמדים שהוא נותר אדם מסוכן. החל מהצווים שנפסלו בידי בתי המשפט, דרך מינויו של מייקל פלין ליועץ לביטחון לאומי למרות האזהרות, וכלה בפיטוריו של ג'ים קומי – ואלו רק דוגמאות אחדות. העסק מאוד פשוט: בני אדם לא משתנים בגיל 71, ודאי לא כאשר התנהגותם הביאה להם הצלחות.

אני לא יודע אם נשאר מישהו שמצפה שבנימין נתניהו ינקוט יוזמה בתחום המדיני, אבל אם כן – שלא יבנה על זה. נתניהו הוא אדם חכם מאוד, ובה במידה – גם זהיר מאוד. מטרת-העל שלו היא הישרדותו האישית. "למה לי את זה", אמר לאחרונה כאשר נשאל על הקדמת הבחירות. לא "למה לנו" ובוודאי שלא "למה למדינה"; למה לביבי. כך הוא מתנהל עשרות שנים וכך הוא ימשיך להתנהל. זה גם שמוביל לנהנתנות הבוטה שלו, העלולה להביאו לספסל הנאשמים.

פעם אמרתי למישהו, שיש לומר לזכותו של נתניהו שהוא הפוליטיקאי הבכיר היחיד בעשורים האחרונים שלא דילג לפחות פעם אחת ממפלגה למפלגה. זה נכון, השיב בן שיחי, אבל זה נובע מכך שהוא חושש מדי לקבל החלטה כזאת. כנ"ל מול הפלשתינים: האופי של נתניהו מכתיב לו לשמר ככל הניתן את הקיים, כי עובדה – זה איכשהו עובד ואיכשהו מאפשר לו לשרוד. לכן, נתניהו לא ילך על שום פתרון מרחיק לכת: לא למדינה פלשתינית מצד אחד, לא לסיפוח מצד שני, לא לאוטונומיה ולהסדרים כלכליים בין שני הקצוות הללו.

באירן אין מתונים וקיצוניים; יש קיצוניים ואולטרה-קיצוניים – אמר בשנות ה-80 המומחה מספר אחת בישראל למדינה זו, פרופ' דוד מנשרי. האמירה הזאת תקפה גם כיום. הנשיא חסן רוחאני, המוצג כ"מתון", הוא כזה רק באופן יחסי. בתקופת נשיאותו הראשונה הוצאו להורג 3,000 איש, מנהיגי אופוזיציה נכלאו וחופש הביטוי מוגבל קשות. וכמובן: רוחאני לא ויתר לרגע על שאיפתה של אירן להשיג נשק גרעיני; הוא ניצל את חולשת ממשל אובמה כדי להשיג עסקה שבסופו של יום – תעניק לאירן גם נשק גרעיני וגם עוצמה כלכלית.

רוחאני בן 69 ונמצא בצמרת האירנית כבר 30 שנה. הוא לא היה מגיע לנשיאות ולא היה נבחר שוב, אם לא היה בשר מבשרו של המשטר הרצחני ותומך הטרור השולט בטהרן מאז 1979, אותו משטר שמצהיר בגלוי על שאיפתו להשמיד את ישראל. אל תחשבו לרגע שהאיש הזה ישתנה, שהוא מסוגל להשתנות או שהוא רוצה להשתנות.

נראה לי שאיש ההימורים אורן חזן לא היה פותח הימור בשאלה "מיהו חבר הכנסת שיתנהג בצורה פרחחית בקבלת הפנים לנשיא טראמפ". הסיבה: הבית היה מפסיד, כי כולם היו מהמרים על אורן חזן. קשה למצוא מילים שיתארו את ההידחפות של חזן לסלפי עם טראמפ, ועוד יותר – את הגאוותנות הילדותית בה תיאר את מעשיו והצדיק אותם בדיעבד.

כבר הצעתי, ממש ברצינות, לערוך בדיקות כשירות נפשית לעורכי דין. אני מתחיל לחשוב, שמן הראוי לערוך כאלו גם למועמדים לכנסת, בנוסף לבדיקות רקע על עברם, התנהגותם ומצבם הכלכלי. הרי לא ייתכן שמה שנדרש מכל שוטר, לא יידרש ממי שקובעים את החוקים על-פיהם פועלת המשטרה; ומה שצריך לעבור כל מועמד למשרה זוטרה בשירותי הביטחון, לא יחול על מי שיושבים בגופים המפקחים על אותם שירותים. רק כך נוכל להימנע מראש מתופעות כמו אורן חזן.