אין זו אגדה

הקיץ בעיצומו והסביבה כבר מזמן איננה ירוקה, פרט לגינות הנוי הציבוריות שזוכות למנה מכובדת של מי השקיה. ואני ממשיכה להאמין באג'נדה הירוקה. מחפשת אות וסימן ל"קָיימוּת סביבתית ועירונית" בתקווה שהקיץ יחלוף והירוק הטבעי ימלא את הנוף השומם. לאחרונה יכולתי לראות במו עיניי שיתופי פעולה בין הממסד לאזרח שמבטיחים זאת. ועל כך בהמשך.

בשלהי חודש מאי (2017), נחשפתי לפרויקטים של קיימות סביבתית ועירונית כשהצטרפתי לסיורים של "בתים מבפנים". קטונתי מלהגדיר "קיימות עירונית". אבל אפשר להבין במה דברים אמורים כשמבקרים בגינות ירק קהילתיות.

קשה להאמין אבל גם בצפון תל אביב מתפתחות "קהילות עירוניות מקיימות".

דוגמאות רבות לכך. הנה שלוש מהן: "קהילה סביב גינה" ברחוב אברהם בויאר 8, רמת אביב. הגינה מנוהלת על-ידי תושב השכונה ורכז "הגינה הקהילתית" ברמת אביב ג'. הם מתפארים בכך שהם מגדלים "מזון בתוך העיר" תוך שיתוף פעולה בין התושבים והעירייה. העירייה מאשרת שטח לפעילות, ומספקת הדרכה וליווי מקצועי, כמו גם מקור מים להשקיה וצמחייה בהתאם למלאי המשתלה העירונית, וכלי עבודה וקומפוסטר ליצירת זבל אורגני. ממש חגיגה לנשמה!

דוגמה אחרת לקהילה עירונית מקיימת היא "גינת השחמט" בסמטת טאגור, נווה אביבים. תושבי השכונה מגדלים כאן ירקות וצמחי תבלין, וגם צמחייה מושכת מאביקים ועצי פרי.

גם הדר יוסף מתהדרת בגינת יער. במקרה נכחתי בחנוכת מרכז הקיימות השכונתי של בית פרנקפורט והתמוגגתי רק מלשמוע לשמוע על כל הפרויקטים המקודמים בנושא של "שכונות מקיימות" בעיר תל אביב (כנסו גם לפורום הישראלי לתזונה בת קיימא ולדף הפייסבוק של קבוצת "גרילה ירוקה").



ויש דוגמאות יפות גם ל"קיימות סביבתית": "עם הגב לים" היא אחת מהן. מדובר בשיקום ושימור רכס הכורכר לאורך חופי תל ברוך. דוגמה נוספת היא מה שעתיד להיות פרויקט "פארק החוף", בין תל ברוך ופרויקט סי-אנד-סאן. אדריכל הנוף ליאור לווינגר מסטודיו אורבנוף. תכנן וזכה במכרז פארק החוף 3700. אלו מכם שמגיעים לחוף הרחצה בתל ברוך ומפנים מבט לכוון צפון יוכלו לצפות בגבעות החול ופשוט לדמיין שבעוד מספר שנים תקום כאן שכונה שתשלב בתוכה פארק המבוסס על עקרונות של שיקום הסביבה הטבעית.

לא הרחק מתל אביב, קרוב לנתניה, הגעתי אל הדובדבן שבקצפת: אגמון עמק חפר. פרויקט שהושלם לא מזמן ותוכנן על-ידי סטודיו אורבנוף. מהכביש המגיע אל נחל התנינים פונים אל שביל עפר המוביל אל האגמון. אחת ההפתעות של עירוניים כמוני היא הנוף הפראי לאורך נחל אלכסנדר המשוקם. ספגתי לקרבי מנה גדושה של אופטימיות.

אגמון עמק חפר הוא תוצר של שיתוף פעולה בין הממסד והאזרח, ששאפו למנוע הישגים "קלים" מכרישי הנדל"ן. בפיסקה הבאה, ששובצה באחד מאתרי התקשרות הפופולריים נכתב: "קשה שלא להתרגש בישראל של 2017, כאשר קרקע חקלאית של קיבוץ במישור החוף הופכת לפארק פתוח לציבור ולא לפרויקט נדל"ן אומנם בהשוואה לאגמון החולה המשתרע על אלף דונם לפחות, ממדיו של אגמון עמק חפר מצומצמים - 300 דונם בלבד - אבל הוא מעניין פי כמה מאחיו הוותיק. אגמון עמק חפר יועד לחקות במידה רבה את הטבע ולדמות את הנוף הביצתי שאפיין בעבר את האזור".

אחת האטרקציות שבאגמון היא גשרי העץ המובילים אל ביתני עץ ובהם פתחים קטנים המיועדים לצפייה נסתרת בעופות וחיות המים. האגמון מתוכנן להכיל בעלי חיים שונים מלבד עופות. יש בתוכו חמישה בתי גידול שונים, ששולבו באגם באמצעות גבהים משתנים של המים. מסביבם שתלו צמחייה שמתאימה לעומק המים, במטרה לספק לעופות מסתור, מזון ומקומות לקינון...

בתמצית, במרכז הארץ מתפתחת מודעות לשימור הסביבה ושחזור הנוף הטבעי. אם תרצו אין זו אגדה! שיתופי הפעולה בין הממסד והאזרח מקדמים פרויקטים של קיימות עירונית וסביבתית. כן ירבו!