אשבעל בן בדע והכד מקיאפה

במחקר הועלו מספר השערות לגבי זהותו של אשבעל בן בדע. להלן אפשרות נוספת המתפרסמת כאן לראשונה:

אשבעל בן בדע היה בן למשפחה אמידה, משבט יהודה. המשפחה נזכרת בספר דברי הימים בשם אשבע. כנראה אשבע(ל) בהשמטת אות אחת כדי לא לזהותם עם האל הכנעני 'בעל'. הם ישבו בקריית יערים. המשפחה הינה מצאצאי שלה בן יהודה. אחד מבניו של שלה, שובל, ייסד את קריית יערים - 'עיר בעל' היהודאית. אבות המשפחה ישבו גם בבית לחם וכנראה שהייתה להם קרבה משפחתית לדוד המלך על-פי המסופר במגילת רות. המשפחה ביצעה עבודות מיוחדות עבור המלך שנקראו בשם 'עבודות הבוץ'. ייתכן שלמשפחה זו יש קשר לבצלאל בן אורי בן חור והמיומנות ביצירה ובעבודות הבוץ הועברה במשפחה מדור לדור. למשפחה יש אחוזות ובתי מלאכה בנטעים ובגדרה. המשפחה שילמה מס באמצעות תוצרת חקלאית שאוחסנה בכדים. אחד מהכדים האלה נמצא בחורבת קיאפה עם שמו של אחד מנכבדי המשפחה, אשבעל בן בדע. המימצא מעיד על קיומו של שלטון מרכזי ועל מערכת ממלכתית של איסוף מיסים והעברתם לידי ממלאי תפקידים מטעם המלך. שעריים (חורבת קיאפה) הייתה עיר מבצר על גבול יהודה בה ישבו חיל המשמר והכוהנים ואליה נשלחו המיסים שנגבו בידי פקידי אוצר הממלכה, ביניהם המס של אשבעל בן בדע.

להלן ההוכחות:

1. 'שערים' עיר בנחלת שבט יהודה בשפלה: בין המקומות הנזכרים בספר יהושע כנחלת שבט יהודה בשפלה מופיעים הערים שַׁעֲרַיִם, עֲדִיתַיִם, הַגְּדֵרָה, וּגְדֵרֹתָיִם (יהושע טו, כ, לג). על-פי חופר האתר, פרופ' גרפינקל, שערים היא קייאפה המקראית.

באזור הזה ישבו בני שלה, בן יהודה: "בְּנֵי, שֵׁלָה בֶן-יְהוּדָה--עֵר אֲבִי לֵכָה, וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה; וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית-עֲבֹדַת הַבֻּץ, לְבֵית אַשְׁבֵּעַ... הֵמָּה, הַיּוֹצְרִים, וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים, וּגְדֵרָה; עִם-הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ, יָשְׁבוּ שָׁם". (דברי הימים א פרק ד)

2. משפחת אשבעל מקרית יערים - 'בית אשבע', מופיע בתנ"ך כמשפחה מצאצאי שלה בן יהודה, היא משפחת אישבעל. התנ"ך השמיט את האות ל' כדי לא לציין את שמו של האל הכנעני-פניקי 'בעל' ביחד עם משפחת יהודה. הנושא של שינוי השם המקורי, שהכיל רכיב אלילי, מופיע הרבה במקרא. מאותה סיבה שינה הסופר המקראי את שמו של המלך אישבעל (בנו של שאול) ל-אישבושת ואת אשבעל בן יהונתן ל-מפיבושת.

הניקוד של שם המשפחה גם הוא מוזר: אַשְׁבֵּעַ. האות האחרונה בשם - האות עין - מנוקדת בפתח. בדרך כלל אותיות סופיות אינן מנוקדות. ייתכן שזה רמז לכך שזו לא הייתה האות האחרונה, אלא שהייתה אחריה אות נוספת, אות שהושמטה/נפלה - האות למד - אשבעל. הסופר המקראי השאיר את הניקוד של האות עין אבל ביטל את האות האחרונה בשם.
במקרה שלפנינו סופר דברי הימים העדיף להשמיט אות אחת משם משפחת אשבעל כדי לא לשייכם לפולחן האלילי של בעל, האל הפניקי, וזאת עקב יחסו האוהד לשבט יהודה.

3. קריית יערים היא 'עיר בעל' - קריית יערים נקראה לפנים בשם 'בעל' או 'בעלה', והייתה אחת מארבעת ערי הגבעונים בתקופת יהושע. ייתכן שיש קשר בין משפחת אשבע(ל) לבין קריית יערים. כמו-כן שמוצאו של אשבעל הוא מעיר זו. ייתכן ששמו מעיד על כך - אשבעל=תושב העיר בעל. על הזהות בין קריית יערים לעיר 'בעל' במקרא, להלן: "בעלה היא קריית יערים" (יהושע טו, ט-י); "קרית בעל היא קריית יערים (יהושע ס, יח, יד); "קִרְיַת-בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים, עִיר בְּנֵי יְהוּדָה" (יהושע יח, יד); "בעלי יהודה" (שמואל ב ו, ב); "בעלתה, אל קריית יערים אשר ליהודה" (דברי הימים א יג, ו) וכן גם במגילת שמואל שנתגלתה בקומראן.

שינוי שמה של העיר מ'בעל' לקריית יערים נובע מסיבות דתיות. השם הקדום משמר זכר לעבודה זרה לאל 'בעל' ועל כן הוחלף בשם נייטראלי המשקף את סביבתה המיוערת של העיר = קריית יערים. שינוי השם הוא גם מצווה דתית. ספר דברים מעיד על כך: "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת-אֱלֹהֵיהֶם עַל-הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל-הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן... וְאִבַּדְתֶּם אֶת-שְׁמָם מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא." (דברים יב, ב-ג).
קרית יערים נזכרת במקרא כעיר שבה שכן ה'.

"וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים, וַיַּעֲלוּ אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, וַיָּבִאוּ אֹתוֹ, אֶל-בֵּית אֲבִינָדָב בַּגִּבְעָה; וְאֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ קִדְּשׁוּ, לִשְׁמֹר אֶת-אֲרוֹן יְהוָה." (שמואל א ז, א).

אחד מבני המשפחה של שלה בן יהודה ייסד את קריית יערים היהודאית: " אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי כָלֵב, בֶּן-חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה--שׁוֹבָל, אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים". (דברי הימים א ב, נ). מכאן, שיש קשר הדוק בין שלה בן יהודה, שמשפחות אשבע נמנות על צאצאיו, לבין קריית יערים, היא 'בעל'. וניתן להניח כי שם המשפחה 'אשבע' היה למעשה 'אשבעל'.

קריית יערים מזוהה כיום עם גבעת דיר אל אזהר, סמוך לאבו גוש ממערב לירושלים (גרשון גליל, אנציקלופדיה עולם התנ"ך, ספר דברי הימים א, עמ' 175).

4. בית אשבע ומשפחת דוד - שושלת היוחסין של דוד, כפי שמופיעה במגילת רות, מגיעה עד פרץ בן יהודה, שנולד לו מתמר: וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד (מגילת רות ד, יח-כב).

המקרא יוצר קשר בין תושבי הערים נטעים וגדרה, בהם ישבה משפחת אשבע, לבין סיפור מגילת רות. מחלון וכיליון במגילת רות הם השמות המעידים עם גורלם של בני אלימלך, אבל אינם שמותיהם המקוריים. השמות המקוריים הם, כפי שעולה מתוך דברי חז"ל וגם מוסכם היום במחקר, הם יואב ושרף. זאת, על-פי העדות המקראית: וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר-בָּעֲלוּ לְמוֹאָב--וְיָשֻׁבִי לָחֶם; וְהַדְּבָרִים, עַתִּיקִים. הֵמָּה, הַיּוֹצְרִים, וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים, וּגְדֵרָה; עִם-הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ, יָשְׁבוּ שָׁם". (דברי הימים א פרק ד).

יואב ושרף מוזכרים כמי שהיו במואב ובעלו (נישאו לנשים מואביות). המשפחה (נעמי ורות) שבו אחרי כן לבית לחם והדברים עתיקים וידועים מבחינת נקודת מבטו של סופר דברי הימים. הם ישבו בנטעים ובגדרה, מקום בו ישבה משפחת אשבע. מכאן, שמוצאם של משפחות 'בית אשבע' הוא מצאצאי שלה בן יהודה, והם מקורבים למשפחת דוד בן ישי באמצעות השושלת המשפחתית של אלימלך, כמסופר במגילת רות.

5. משפחת אשבע(ל) - תפקיד ומיקום - "בְּנֵי, שֵׁלָה בֶן-יְהוּדָה--עֵר אֲבִי לֵכָה, וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה; וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית-עֲבֹדַת הַבֻּץ, לְבֵית אַשְׁבֵּעַ. כב וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא, וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר-בָּעֲלוּ לְמוֹאָב--וְיָשֻׁבִי לָחֶם; וְהַדְּבָרִים, עַתִּיקִים. כג הֵמָּה, הַיּוֹצְרִים, וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים, וּגְדֵרָה; עִם-הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ, יָשְׁבוּ שָׁם". (דברי הימים א פרק ד).

מקום מושבם - יישובים באזור עמק האלה בשפלה. על-פי גרשון גליל (אנציקלופדיה עולם התנ"ך, דברי הימים א, עמ' 77), ייתכן ששמם נשתמר בח'רבת סבע, השוכנת אחד עשר ק"מ צפונית מזרחית לתל מרשה. על-פי מקור זה גדרה ונטעים שכנו בשפלה. שמה של העיר גדרה נשתמר כנראה בח'רבת אל-ג'דריה, שני ק"מ צפונית מערבית לח'רבת ראס אבו מורה. נטעים זוהתה כנראה עם ח'רבת א-נויטיע (נויטיף) שליד עזקה. (שם, עמ' 77). עיסוקם - 'עבודת הבוץ'. "הם היוצרים", "עם המלך במלאכתו".

לא ברור למה הכוונה בעבודה זו וישנן שתי אפשרויות:

א. אפשרות אחת: קדרים. הם יצרו את הכדים עבור אוצר הממלכה. הם ישבו בנטעים ובגדרה וביצעו את עבודות הקדרות עבור המלך.

ב. אפשרות שנייה: אריגה וטוויה של אריגים יקרים מבד פשתן דק ועדין. ואולי גם צביעה של חוטים בצבע בוץ=שש=אדום ואריגה של בדים יקרים מחוטים אלה. העבודות בוצעו ב'בית עבודת הבוץ', בית מלאכה שנועד למטרה זו (והשווה ל: 'בית היוצר'). הצבע האדום היה סימן היכר של שבט יהודה - הברכה של יעקב לבנו יהודה: "חכלילי עיניים מיין". אריג בוץ מופיע במגילת אסתר כלבוש המלכות של מרדכי: "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה" (אסתר ח, טו). בתהלוכה החגיגית להעלאת ארון ה' לירושלים דוד לבוש "מעיל בוץ" ומרקד לפני ה'.

6. אומן המחשבת בצלאל בן אורי בן חור - שבט יהודה היה מפורסם בעבודת המחשבת שלו. אחד מבני השבט, בצלאל בן אורי בן חור היה ממונה על בניית המשכן באוהל מועד. הוא היה אחראי על תכנון המשכן, עיצובו, בנייתו, בניית מזבח הנחושת וכן גם על ייצור הכלים ששימשו בקודש ובגדי הכהונה של אהרון הכהן. על כישרונו ויכולותיו של בצלאלא מעיד משה: " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה. לא וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.. לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת." (שמות לה, ל-לה).

ידוע כי בימי קדם הידע המקצועי וההתמחות הספציפית הועברו במסגרת המשפחתית מדור לדור. מכאן שיתכן כי ההתמחות בעבודות הבוץ עברה בתוך המשפחה המורחבת ממנה הסתעפו משפחות 'אשבע', מדור לדור. מבצלאל בן אורי בן חור ועד למשפחות שעשו את עבודות המלך בנטעים וגדרה, בתקופת קיומה של שעריים (חורבת קיאפה).

7. משפחת אשבע מצאצאי בצלאל בן אורי בן חור - בצלאל הוא בן למשפחת כלב, אשר אחד מבניה ייסד את קריית יערים: "אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי כָלֵב, בֶּן-חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה--שׁוֹבָל, אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים. נא שַׂלְמָא אֲבִי בֵית-לָחֶם, חָרֵף אֲבִי בֵית-גָּדֵר. נב וַיִּהְיוּ בָנִים לְשׁוֹבָל, אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים, הָרֹאֶה, חֲצִי הַמְּנֻחוֹת. נג וּמִשְׁפְּחוֹת, קִרְיַת יְעָרִים--הַיִּתְרִי וְהַפּוּתִי, וְהַשֻּׁמָתִי וְהַמִּשְׁרָעִי; מֵאֵלֶּה, יָצְאוּ הַצָּרְעָתִי--וְהָאֶשְׁתָּאֻלִי. נד בְּנֵי שַׂלְמָא, בֵּית לֶחֶם וּנְטוֹפָתִי, עַטְרוֹת, בֵּית יוֹאָב; וַחֲצִי הַמָּנַחְתִּי, הַצָּרְעִי. " (דברי הימים א ב, נ-נד). שובל היה בנם של חור ואפרתה.

בשושלת של יהודה מופיע כלב כבנו של חצרון, נכד יהודה, שאחד מצאצאיו הוא בצלאל, אומן המשכן: "בְּנֵי יְהוּדָה, עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה... ד וְתָמָר, כַּלָּתוֹ, יָלְדָה לּוֹ, אֶת-פֶּרֶץ וְאֶת-זָרַח; כָּל-בְּנֵי יְהוּדָה, חֲמִשָּׁה. ה בְּנֵי-פֶרֶץ, חֶצְרוֹן וְחָמוּל... יח וְכָלֵב בֶּן-חֶצְרוֹן, הוֹלִיד אֶת-עֲזוּבָה אִשָּׁה--וְאֶת-יְרִיעוֹת ... וַיִּקַּח-לוֹ כָלֵב אֶת-אֶפְרָת, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-חוּר. כ וְחוּר הוֹלִיד אֶת-אוּרִי, וְאוּרִי הוֹלִיד אֶת-בְּצַלְאֵל".

המקרא קושר את כלב גם עם דוד: "וּבְנֵי חֶצְרוֹן, אֲשֶׁר נוֹלַד-לוֹ--אֶת-יְרַחְמְאֵל וְאֶת-רָם, וְאֶת-כְּלוּבָי. י וְרָם, הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב; וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, נְשִׂיא בְּנֵי יְהוּדָה. יא וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָא, וְשַׂלְמָא הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז. יב וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד, וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי. יג וְאִישַׁי הוֹלִיד אֶת-בְּכֹרוֹ, אֶת-אֱלִיאָב--וַאֲבִינָדָב, הַשֵּׁנִי, וְשִׁמְעָא, הַשְּׁלִשִׁי. יד נְתַנְאֵל, הָרְבִיעִי, רַדַּי, הַחֲמִישִׁי. טו אֹצֶם, הַשִּׁשִּׁי, דָּוִיד, הַשְּׁבִעִי. טז וְאַחְיֹתֵיהֶם, צְרוּיָה וַאֲבִיגָיִל" (דברי הימים א ב, ט-טז).

ייחוסו של בצלאל: יהודה>פרץ>חצרון>רם>עמינדב>נחשון>שלמא>בועז>עובד>ישי>דוד
כלב>חור>אורי>בצלאל שובל, אבי קריית יערים-'עיר בעל', מכאן, שעל-פי המקרא יש קשר משפחתי בין בצלאל, שובל-אבי קריית יערים ודוד המלך.

8. השם על הכד מקיאפה - אשבעל בן בדע - ייתכן שאשבעל בן בדע היה ראש בית האב של משפחות אשבע(ל) המוזכרות במקרא, או לפחות אחד מנכבדיה. אבות המשפחה משבט יהודה ישבו בבית לחם ובקרית יערים. משפחות אשבע(ל) ישבו גם בנטעים וגדרה ועסקו ביייצור ובעשיה של עבודות מיוחדות עבור המלך.

מדוע מופיע שמו של אשבעל על הכד?

שמו מופיע על הכד כדי לציין את המס או התרומה שנלקחה מאחוזתו של אשבעל בבית לחם או קריית יערים או נטעים וגדרה והועברה לאוצר המלך, כחלק ממערכת שלטונית של גבייה והפצת מיסים בממלכת יהודה. כלומר, יש כאן שלטון מרכזי, שתפקידו לפעול לגביית מיסים וחלוקתם מחדש.

המיסים ניתנו בצורה של תוצרת חקלאית שנארזה ואוחסנה בתוך כדים. התוצרת כללה יין, שמן וכן גרעיני חיטה ושעורה. אחד הכדים האלה הגיע מאחוזתו של אשבעל בן בדע ולכן שמו מופיע עליה. בדיוק כמו השמות של הנכבדים המופיעים על כדים מתקופת מלכותו של חזקיהו. על אותו עיקרון - בעל האחוזה הכפרית משלם את המיסים למלך באמצעות תוצרת חקלאית מאחוזתו, רושם את שמו על הכדים לעדות על תשלום המס, והכדים מגיעים לייעוד שנקבע להם ע"י פקידי אוצר המלך - לצבא, לכוהנים, לבית המלך ולפקידים. המיסים חולקו בגזרה הקרובה להם, לדוגמה - המיסים שנגבו בנפת השפלה חולקו בגזרתה. שעריים היא חלק מנפה זו ולכן המס מאחוזת אשבעל הגיע אליה. בחורבת קיאפה, שהיוותה מבצר צבאי על גבול הממלכה, ישבו גם חיילים וגם כוהנים - שתי קבוצות שקיבלו את שכרן מאת המלך, מתוך המיסים שנגבו על-ידי פקידי המלך. הכד עם שמו של אשבעל היה חלק מהמס הזה, שהועבר לידי ממלאי התפקידים מטעם המלך בשעריים, היא חורבת קיאפה.

9. המימצא מעיד על קיומה של ממלכה - הזיהוי של כתובת אשבעל בן בדע מהממצא הארכיאולוגי, עם משפחת אשבע(ל) מנטעים וגדרה, בסיפור המקראי, יביא למסקנה הבאה - בתקופה זו יש כבר מלך על יהודה, יש ממלכה ולפחות עיר מבוצרת אחת, בחורבת קיאפה. משפחת אשבעל היא משפחה נכבדה משבט יהודה היושבת בנטעים ובגדרה וממונה על ביצוע עבודת הבוץ עבור המלך. היא משלמת מיסים מאחוזתה בצורה של תוצרת חקלאית שמאוחסנת בתוך כדים. שם ראש המשפחה מופיעה על הכד כדי לציין את תשלום המס עבור אוצר המלך. המס מועבר לעיר המבוצרת (שעריים/חורבת קיאפה) בה יושב כוח המשמר של המלך ושם גם נמצא הכד עם כתובת אשבעל. יש להם קרבה משפחתית לדוד המלך ולסיפור מגילת רות.
הסופר המקראי, המספר לנו על משפחת אשבע, מופיע כאן במעמד של "משיח לתומו". מציין את הפרטים על המשפחה וקרבתה למלך כבדרך אגב. למשפחה זו אין כל תפקיד אחר וגם לא נזכרת יותר במקרא, לבד מאפיזודה קצרה זו. לסופר המקראי אין כל מניע לשנות את הדברים. לפיכך ניתן לומר כי הסופר מהימן וניתן להסתמך על גרסתו בעניין זה.