העיתונות כראי למצב המוסר

סיפורו מחזהו של גיא מרוז, שדרן הטלוויזיה הפופולרי ונעים ההליכות, מתמקד לא רק בשחיתות העיתונות, הנכנעת לסחטנות בעלי ההון והשלטון, ומשמשת להם שופר תעמולתי. כל פיפס שאומר מאן דהוא, ממשיך ועובר בהשפיעו על מיגזר אחר, והלה ממשיך בשקרים ובצביעות הלאה והלאה, וכל זה - תוך טשטוש המציאות והאכלת הציבור בבלופים עד בלי די. והציבור אוכל את "הידיעות" המושתלות כמו כבשה הלוחכת את עשב יומה. מרוז מעז לבעוט ולדקור הרבה מעבר לסידרה "פולישוק" המעודנת והחביבה. מאידך-גיסא, אינו יורד לדרגת תוכניות ערבי שישי הלועגות בצורה בהמית ומחקות כל מי שבשלטון, בתת-רמה של הומור להמונים.

על מי לא צוחק גיא מרוז במחזהו המלבב, המצחיק עד כאב? גיבור המחזה, עיתונאי בכיר בשם בליצר,(B>>תומר שרון השחקן והקומיקאי המצוין), שעומד לפרסם תחקיר שירעיד את אמות הסיפים של פוליטיקאי, שוטרים, אנשי עולם הפשע וכל אלה הרווים בשחיתות. על-מנת לטרפדו פוגשים בו כל אלה הנזכרים בתחקיר, וסוחטים ממנו ןאיש מרעהו שיעלים או לפחות ידחה את פרסומה. שאר הדמויות הן שר הביטחון (אורי הוכמן המצוין והכה משכנע) שמאיים להתחיל במלחמה אם לא תיגנז הכתבה. זכורות היטב תופעות חריפות במתכונת זו, עת שחיתותו של אישיות בכירה שכמעט עמד לדין, הביאה לתפנית דרסטית בכיוונו הפוליטי, להפוך את עורו ולהיות חביב האומה.

כמו-כן מפנה מרוז את תשומת הלב גם לשחיתויות במשטרה, כשקצינים גבוהים מקבלים שלמונים במיליונים מאנשי ארגוני פשע. (על הצורך להעלות את משכורות השוטרים לא חזרנו וכתבנו כבר? כדי שלא יזדקקו לטובות ההנאה מצד העולם התחתון ע.ב.); לחיי המין השיקריים של העיתונאי עצמו המנהל חיים כפולים, מבטיח הבטחות שווא למאהבת שלו (ליאת אקטע הסקסית, הנהדרת בחוש הקומי והדרמטי שלה), ומשקר ללא הרף לאשתו הנאמנה (דווית גביש בתפקיד נוגע ללב בכנות משחקה וביושרה שלה שמוחזרת לה בבגידות); לראש ארגון הפשע המסובב סביב אצבעו הקטנה את המשטרה ואת כולם (פיני קדרון הכה מרשים וזוכה באהדת הצופים במשחקו הנפלא); למנכ"ל ערוץ החדשות כץ (רותם קינן שתפקידו במשחקו המשמעותי מעניק לו זרקור נאות ), שמבהיר לנו את האמת שמאחורי "החשיפות" על אנשי ציבור, סיבת בחירת התזמון של הופעת הכתבות המשמיצות על-מנת לקעקע את מעמד גיבורי הכתבות, מה שכה חוזר בימים אלה עד להדהים....לניצב המשנה במשטרה (עמי סמולרצ'יק הקומיקאי המופלא) "האוכל" מכפו של ראש ארגון הפשע, ומשהה תוצאות חקירות כדי לשנות את הסיטואציות ולהשיג תוצאות הטובות לשולחיו..

יכולתו של גיא מרוז לצחוק על כולם, בלי גבולות, היא פנטסטית. צריך אומץ כדי להפגין נכונות כזו, אחרי שאתה נודע בהיותך נחמד, טוב לב ולא מזיק. משהו-משהו. לצד כל הנמענים, מרעננת מאוד הופעתה של הבוגרת הטריה של סטודיו יורם לוינשטיין 2017 - ספיר אזולאיכברמנית נטלי ובתו של ראש ארגון הפשע. היא לא רק יפה ומקסימה, אלא גם מוכיחה שזה כלל לא מפריע לה לשחק היטב. נורמן עיסא ביים היטב את הקאסט המדהים הזה; את התפאורה עיצבה יסמין וולק, לדרמטורגיה אחראי יוני להב, למוזיקה זיו הרפז, לעיצוב התאורה זיו וולושין ולעיצוב הווידאו הכה משמעותי כמרכיב החשובים בהצגה - אריק אביגדור.

כל איומי הרצח של העיתונאי בידי המשטרה כשליחת הגנגסטר, וכל תכנוניו המדויקים (כי רק השוטרים ואנשי הביטחון הרי יודעים מלאכה זו היטב) מביאים את המחזה לשיאו בהשלמת המלאכה, גם אם לא בידיהם.

ההצגה כה מבדרת, כה מצחיקה, (אף שהיא מהווה ראי לכל העיוותים והחוליים בחברה המודרנית באשר היא, כאן ובכל העולם; פשוט בהמשך לכל התעלולים שהתרחשו בהיסטוריה העולמית), עד שהקהל יוצא ממנה רווי בתענוג ובמצב רוח טוב. אז מה אם הציבו בפנינו ראי, והוכיחו לנו שאנו הטפשים, הפתיים המאמינים לצ'יזבטים המופצים באמצעי התקשורת, והולכים שולל אחרי הכתבות המושתלות, כמו שה מובל לטבח? העיקר שהשמש זורחת, הממשלה דואגת לשלומנו, (נקווה) ושהכל יהיה בסוף טוב.

טוב שאפשר לצחוק על חשבון כולם. כי פה זו לא ארץ קומוניסטית.