במהלך מסע הבחירות שלו בשנת 2017, חסן רוחאני מיתג עצמו כתקווה הטובה ביותר עבור ההתאוששות הכלכלית של אירן. אחת הסיסמאות שלו הייתה "חופש, ביטחון, שלום וקידמה", תוך הבטחה לקדם צדק ורפורמות במדינה. הוא גם תקף את משמרות המהפכה, וטען כי ניתן יהיה לשפר את כלכלת המדינה, אם קבוצות בעלות כוח פוליטי וביטחוני יימנעו מלעסוק בנושא.

מעשיו האחרונים של רוחאני מצביעים שהוא לא שומר על הבטחת הבחירות שלו. הוא ריכך את דבריו על משמרות המהפכה, נכשל במינוי נשים לקבינט שלו ומינה את מנסור גהולמי ממחנה השמרנים לשר המדע, מהלך שהביא עליו ביקורת חריפה. ההפגנות הנוכחיות באירן, מהוות אתגר חריף לרוחאני. חלק מהסיסמאות היו מכוונות ישירות אליו, ואחרות התמקדו בשחיתות ובעוני, שני נושאים אותם הבטיח רוחאני לשנות.

בקיץ 1999 נערכו מחאות באירן בגין סגירת עיתון, שמתח ביקורת על התנהלות המשטר בנושא זכויות אדם. המפגינים היו בעיקר סטודנטים, שיצאו נגד שלטונו של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי. המשטר הגיב בחריפות, במהלך שהביא למותם של שישה סטודנטים ומעצרם של יותר מאלף תוך פחות משבוע. באותה תקופה, רוחאני היה מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי. תפקיד מרכזי במערכת הביטחון האירנית, ולכן הוא כנראה נטל חלק בהחלטות על ניטרול המחאות. לאחר סיום המחאות טען רוחאני כי מאחורי המפגינים עמדו כוחות זרים, שמטרתם הייתה להפיל את המשטר. הוא אמר שהמפגינים יועמדו לדין על היותם אויבי המדינה, ועונשם יהיה מוות. רוחאני הסביר לאחר מכן שלא הייתה לו ברירה אלא להציג עמדה זו, משום שהיה חבר בממשלה.

מאז תחילת המחאות האחרונות, רוחאני נוקט את עמדת המשטר. בנאום שנשא אמר שזכותם של האנשים להפגין, אך רק באופן שיביא לשיפור החיים הציבוריים והמצב במדינה. הוא הוסיף שצריך למצוא את הדרך הנכונה להביע ביקורת, אחרת המחאות יסייעו לאויביה של אירן. רטוריקה שכזאת תצליח רק לטווח הקצר, אם המחאות ייחלשו. אם הם יתעצמו, המשטר ינקוט בתגובה חריפה יותר. במקרה כזה רוחאני יעמוד בפני דילמה. מצד אחד הוא עדיין נשיאה של אירן, ולכן הוא נזהר ממהלכים שיפגעו בבסיס ממשלתו. מצד שני הוא נבחר תחת סיסמה של מתינות, רפורמות, זכויות אדם ומעל הכל התאוששות כלכלית. המחאות האחרונות פרצו בשל חוסר יכולתו לקיים את ההבטחה הכלכלית. אם המשטר יעצים את תגובתו נגד המפגינים, הדבר יפגע גם ביוקרתו של רוחאני.

למרות שבאירן המנהיג העליון הוא זה שבסוף מקבל את ההחלטות, רוחאני עדיין יכול להשפיע. המחאות הן קריאות השכמה עבורו, לכך שהכלכלה האירנית זקוקה לעזרה וכישלון במהלך זה ימריץ גל מחאות חדש. כדי להביא להתאוששות הכלכלה, רוחאני עשוי לקבל כמה החלטות קשות שיפגעו בשחקנים מרכזיים במדינה. אפשרות אחרת היא משיכת השקעות זרות, אך הוא יצטרך להבין שהדבר מחייב בחירה בין פעילותה של אירן במזרח התיכון, לבין שיקומה הכלכלי. הקהילה הבינלאומית יכולה לסייע בנושא, אם תצהיר שלא תקדם פעילות כלכלית באירן, כל עוד המדינה ממשיכה בתוכנית הטילים הבליסטיים שלה ובחתרנות האזורית. מסר שכזה יכול להשפיע רבות על מהלכיו של רוחאני.

במהלך הימים הקרובים, ממשל טראמפ יכריז על מהלכי מפתח בכל הקשור לעסקת הגרעין עם אירן. ההצהרה הראשונה האם אירן עומדת בהסכם או לא היא חסרת חשיבות. סירוב להצהיר כי אירן עומדת בהסכם, כפי שעשה טראמפ באוקטובר 2017, לא מסיים את חלקה של ארה"ב בהסכם, אלא מעניק לקונגרס הזדמנות להכריע האם ארה"ב תישאר או לא. לדברי מזכיר המדינה רקס טילרסון, הקונגרס שוקל האם ארה"ב תיסוג מההסכם, או לשנות את החוק בנושא. ההצהרה השנייה האם להמשיך בהסרת הסנקציות האמריקניות מאירן, היא יותר משמעותית. החלטה להטיל מחדש את הסנקציות יביא להתמוטטותה.

טראמפ היה חסר רחמים בביקורת שלו על הסכם הגרעין. בראייתו, העסקה פגומה בשל כישלונה להתמודד עם מגוון איומים, כולל האיום הבליסטי מצידה של אירן, תמיכתה במיליציות שונות והעובדה שההגבלות על תוכנית הגרעין שלה יוסרו בשנת 2030. אולם דבר זה לא מנע מהממשל האמריקני להסיר את הסנקציות ולהישאר בהסכם הגרעין, אך עם ציפייה מצד הקונגרס ובעלות בריתה לשנות את ההסכם.

המחאות באירן דווקא יכולות להניע את טראמפ להטיל סנקציות. מבקרים רבים של המשטר האירני, ביניהם טראמפ, מאמינים כי הקלה בסנקציות על אירן יעשיר את משמרות המהפכה וגורמי דיכוי אחרים. טראמפ יכול להחליט כי הטלת סנקציות על אירן יעצים את המחאות במדינה, שהחלו בתור תגובה לבעיות הכלכליות בה. למרות זאת, רבים מיועציו של טראמפ אומרים שהמחאות באירן דווקא מתחייבות את ארה"ב להישאר בהסכם הגרעין. נסיגה אמריקנית מההסכם, תאפשר למנהיגי אירן לטעון כי ארה"ב מתערבת בעניינה ושהבעיות הכלכליות במדינה נובעות מהתערבותה של ארה"ב לא מהשחיתות של המשטר. כמו-כן הדבר יכול לגרום למתיחות בין ארה"ב לבעלות בריתה באירופה, שטוענות שאסור לבטל את ההסכם. כעת עולה האפשרות של חזרה למשא-ומתן מול אירן, בכל הקשור לתוכנית הטילים הבליסטיים שלה.

אם טראמפ יחליט שארה"ב לא נסוגה מההסכם, הוא יעמוד על כך שמקביליו האירופיים יצטרפו לארה"ב בלחצים על אירן בכמה חזיתות. לאחר מכן, הוא יכול ביחד עם הקונגרס, להטיל סנקציות חדשות על גורמים המסייעים לתוכנית הטילים האירנית. פעילות בנושא כבר החלה, לאחר שמשרד האוצר האמריקני אישר הטלת סנקציות על חמישה גופים הקשורים לתוכנית.

המתחים בחצי האי הקוראני הגיעו לאחרונה לשיאים חדשים, וכעת ישנה התקדמות בדבר קיומן של שיחות בין סיאול לפיונגיאנג. בפעם הראשונה מאז פברואר 2016, קוריאה הצפונית חידשה את קו התקשורת בין המדינות. מדובר במהלך קטן אך משמעותי לקראת קיום דיאלוג משמעותי עם סיאול. קוריאה הדרומית מצידה, מעוניינת בהורדת איום המלחמה, שתהיה הרסנית עבור שתי המדינות.

בינתיים, מוושינגטון יצאו דיווחים סותרים בדבר חידוש אפשרי של השיחות בין סיאול לפיונגיאנג. בתחילת ינואר אמרה שגרירת ארה"ב באו"ם ניקי היילי, כי אין טעם בשיחות עד שקוריאה הצפונית תיפטר מהנשק הגרעיני שלה, דרישה שקוריאה הצפונית לעולם לא תמלא. דווקא הנשיא טראמפ אמר שהשיחות בין שתי המדינות הן דבר טוב, והוסיף כי השיחות לא היו מתקיימות אילולא נקט ביד חזקה כלפי קוריאה הצפונית וכוונתו לבצע מה שדרוש נגדה.

ההצהרה על ביצוע מה שדרוש, כנראה נוגעת לכוונתו של טראמפ להטיל פצצה גרעינית על קוריאה הצפונית, אם היא תמשיך בשאיפותיה הגרעיניות המאיימות. הדבר נובע מהצהרתו של מנהיג קוריאה הצפונית קים ג'ונג און, לפיה ביכולת ארצו לפגוע בכל נקודה בארה"ב עם פצצה גרעינית. למרות שניתן להטיל ספק בטענה זו, המדינה ביצעה שישה ניסויים מוצלחים בנשק גרעיני. טראמפ מצידו הגיב בדרכו שלו ואמר שגם הוא מחזיק בכפתור לנשק גרעיני, והכפתור שלו גדול יותר וחזק יותר.

איום של נשיא אמריקני להשתמש בנשק גרעיני, במיוחד בשפה שכזו, מהווה דבר חסר תקדים. לכל היותר, נשיאים בעבר רמזו במעורפל על השימוש בנשק גרעיני, באמצעות אמירת המשפט הידוע שכל האופציות נמצאות על השולחן. אך טראמפ מאמין כי כל הרטוריקה שלו, תביא בסופו של דבר לכך שקוריאה הצפונית תקבל את עמדותיה של ארה"ב. הצהרותיו של טראמפ בנושא העלו לדיון את האפשרות להגביל את כוחו של הנשיא על מתן הוראה לשיגור נשק גרעיני, אך אין זה סביר שמהלך שכזה יקרה.

היחסים בין ארה"ב ופקיסטן היו מתוחים וסבוכים בשנים שלאחר פיגועי 11 בספטמבר. ארה"ב טוענת, ובצדק, כי האזורים השבטיים בפקיסטן משמשים מקום מחבוא לטרוריסטים של הטליבאן, אל-קאעידה ורשת חקאני, דרך שהופך את סיום המלחמה באפגניסטן לבלתי אפשרית. פקיסטן מצידה, מסבירה שהיא נושאת בנטל עצום בשל המאבק בטרור בשטחה.

עם תחילת השנה, נראה כי היחסים בין וושינגטון לאסלאמאבאד הגיעו לשפל חדש. בנאומו על מדיניות החוץ האמריקנית, אמר הנשיא טראמפ כי ארה"ב העניקה לפקיסטן יותר מ-33 מיליארד דולר בכספי סיוע ב-15 השנים האחרונות, וארה"ב קיבלה רק שקרים והונאה בשעה שפקיסטן מעניקה מקלט למחבלים. בעקבות הצהרה זו, ארה"ב הודיעה על השעיית כספי סיוע של 1.9 מיליארד דולר שהיו אמורים להגיע לפקיסטן. מיליארד דולר נועדו עבור רכישת ציוד צבאי, ושאר הכסף נועד לשיקום רשויות האכיפה והצבא בפקיסטן. בעוד שמחלקת המדינה האמריקנית אמרה כי התשלום הוקפה, טראמפ אמר שעדיף להשתמש בכסף שיועד לפקיסטן עבור שיקום תשתיות בארה"ב. דובר הפנטגון אמר, שחידוש הסיוע לפקיסטן מותנה בכך שטרוריסטים מהטליבאן וארגונים אחרים לא יוכלו למצוא מקלט בפקיסטן.

הסכסוך בין שתי המדינות מגיע בזמן בעייתי עבור הפעילות האמריקנית באפגניסטן. הפעילות האמריקנית באפגניסטן מגיעה כעת לשנתה ה-17, והיא המלחמה הארוכה ביותר שלה ומהווה אתגר לוגיסטי וצבאי משמעותי. הפעילות האמריקנית באפגניסטן תלויה בנתיבי יבשה, אוויר וים המחברים או חוצים את פקיסטן. לפי פקידים אמריקנים, הפריסה הצפויה של כוחות אמריקנים נוספים באפגניסטן, מחדדים את הצורך בשרשרת אספקה מסודרת. בעוד שבפקיסטן מתחו ביקורת על הפסקת הסיוע, מהפנטגון נמסר שאין סימנים לכך ועדיין קווי האספקה דרך פקיסטן יופחתו או ייסגרו. המשבר הנוכחי הוא האירוע האחרון במערכת יחסים סבוכה של עשרות שנים. בהתחשב במשברים האזוריים ומעורבות שתי המדינות, יהיה צורך בפתרון הסכסוך הנוכחי כדי להמשיך את יחסי העבודה.

עומאן הפכה לגורם מפתח בהקטנת פעילותה של אירן במזרח התיכון. הסולטן קאבוס בן סעיד אאל סעיד הוא גורם משמעותי במאזן הכוחות בין אירן לסעודיה. הוא בעל ברית חשוב עבור ארה"ב, בעיקר כשסייע לממשל אובמה להקים ערוץ דיפלומטי חשאי עם אירן, וקידום פתרון דיפלומטי למלחמת האזרחים בתימן. עמדתו של הנשיא טראמפ נגד אירן וחיזוקה של סעודיה, מציב את עומאן במצב סבוך.

בכירים בממשל אובמה אמרו, שמעטים האנשים שסייעו בהוצאה לפועל של האסטרטגיה האמריקנית למזרח התיכון בתקופתם, יותר מאשר הסולטן קאבוס ויועציו. מספר שבועות לאחר שאובמה נכנס לתפקיד, שליחי הסולטן ביקרו בוושינגטון ואמרו שהם יכולים ליצור ערוץ דיפלומטי חשאי מול אירן. פעילות המדינה הביאה גם לשחרורם של שלושה תיירים אמריקנים מאירן בשנת 2009, והחזרת האמריקנים שנעצרו על-ידי המורדים החות'ים בתימן. אולי החשוב מכול הייתה העובדה שעיר הבירה של עומאן, מסקט, אירחה את השיחות החשאיות שהובילו להסכם הגרעין עם אירן.

בחודשים האחרונים, ריאד, איחוד האמירויות וושינגטון מפעילות לחץ על מסקט, כדי לנתק את נתיב הנשק שעובר דרכה מאירן למורדים בתימן. מנקודת מבט זו, היותה של מסקט כגשר לטהרן כבר אינו מהווה נכס. בכיר אמריקני אמר שמדינות המפרץ צריכות לקחת חלק בסכסוך בין סעודיה ואירן, ועומאן איננה פטורה מבחירת עמדתה. גורמים ישראלים האשימו את מסקט בכך שאיפשרה לטהרן לערער את יציבות האזור, תוך אישור סיועה בהברחת נשק לתימן וגם בהחבאת ציוד הקשור לתוכנית הגרעין האירנית.

גורמים אמריקנים אמרו שהם רוצים לשמור על איזון לפיו מסקט היא ערוץ לטהרן, אך בלי להיות עמוק מידי במחנה האירני. אולם מרכזיותה של מסקט בפעילות הדיפלומטית האזורית פחתה, מאז כניסתו של טראמפ לתפקיד. הדבר נובע מאי-הרצון לחידוש השיחות בין טהרן לוושינגטון, כמו גם חיזוק מעמדה של סעודיה והתמיכה האמריקנית בפעילותה בתימן. ביקורת רבה גם נמתחה על מסקט, בשל פעילותה במלחמת האזרחים בתימן. אחד המושלים בצפון תימן, דיווח כי הרשויות במחוז תפסו שלושה רכבים עם לוחיות של עומאן מנסות להבריח נשק לחות'ים. מסקט מצידה הכחישה את הדברים. מנגד, מסקט האשימה את איחוד האמירויות בריגול אחר פעילותה הצבאית והממשלתית. ההערכה היא שפעילות שכזאת נועדה לבחון את היחסים בין מסקט לטהרן.

עומאן נמשכת למספר כיוונים, ולא ידוע כיצד הדבר ישפיע על יציבותה בחודשים הקרובים. בזמן שסעודיה הודיעה על תרומת 210 מיליון דולר לשיקום אזור התעשיה בנמל בדרום עומאן, נמשך התיאום הדיפלומטי, הכלכלי והצבאי מול אירן. באוקטובר 2017 נפגש מפקד חיל-האוויר של עומאן עם מקבילו האירני, ובאותו חודש ביקר במדינה שר החוץ האירני מוחמד ג'וואד זריף במסקט, במסגרת דיונים להצבת צינור גז מאירן להודו.

התגובות המערביות גם חלוקות כרגע. מתוך ראייה שמסקט נשארה בעלת ברית של טהרן, ביקר במדינה שר החוץ הבריטי בוריס ג'ונסון, כדי לשחרר אזרח בריטי-אירני שכלוא באירן כבר שנתיים. דווקא ההתפתחויות בתימן יחייבו את וושינגטון וריאד להגביר את הלחץ על מסקט. לפני זמן מה ירו מורדים חות'ים טיל לעבר שדה תעופה בסעודיה. למרות שאין הוכחות לכך, ההערכה היא שאירן הבריחה את הטיל המדובר לחות'ים, כאשר עומאן הייתה מעורבת בהעברת הנשק.