רוצה לרקוד

"תפוחים מן המדבר", המחזה הנודע של סביון ליברכט, העולה בבית צבי ברמת-גן - הוא נוקב ומרגש. ההפקה הקולחת והדרמטית, המהולה בטקסטים קומיים ושנונים, עוסקת במציאות הישראלית של חרדים מול חילונים ומאבק הדורות וזכויות האישה.

העלילה עוסקת בבני-משפחת אברבנאל, משפחה חרדית-ספרדית מירושלים: האב, ראובן, ויקטוריה אשתו ובתם היחידה רבקה בת ה-18, שרק רוצה לרקוד. האב רואה עצמו כראש המשפחה וכמחליט הבלעדי על כל אורחות החיים. הוא רודה באשתו ובבתו, מתעמר בהם וגם מחליט לשדך לבתו אלמן מבוגר עם ילדים. הנערה מורדת בחיים שהאב כופה עליהם, מכירה בחור חילוני ונמלטת עימו לקיבוץ בדרום, שם הם פותחים בחיים חדשים. בני המשפחה מגיעים אליהם בניסיון להחזיר את הבת הסוררת הביתה ואולם העקשנות שלה, הנאמנות לעקרונותיה ולחופש הבחירה, גוברים והסוף הוא שגם האב העריץ מתרצה וסועד עימם תפוחים בדבש, מאכל שהיה מקבל רק פעם בשנה, בבית היתומים שבו גדל.

דנה עדיקא מגלמת בכישרון רב את ויקטוריה אברבנאל, אישה כנועה לשיגיונות בעלה. דנה משחקת נהדר והיא מבצעת באורח מעולה את דמות האישה המשלימה בהתחלה עם גורלה ועד להצטרפותה לנס המרד הפמיניסטי ונגד הכניעה למרות בעלה.

מור חנסון נפלא בתפקיד ראובן אברבנאל, ראש המשפחה העריץ. מור הוא בעל פוטנציאל מצוין ומשחקו הוא ראוי ומשובח. סופי נוז'יקוב מגלמת את הבת רבקה שרק רוצה לרקוד ולהיות משוחררת והיא משכנעת וחיננית ומשחקה ללא דופי. סופי היא שחקנית מבטיחה ומוצלחת. דניאל נחמן מגלם יפה מאוד את דובי, בן-הזוג של סופי. משחקו הוא מוקפד ומעולה וממש הולם את התפקיד.

מי שגונבת את ההצגה היא סתיו בן יוסף, בדמות שרה, אחותה של ויקטוריה. סתיו מגלמת את התפקיד בצורה מופלאה ואין ספק כי היא שחקנית רבגונית ומוכשרת במיוחד. שרה היא רווקה וגיבנת קמעא, החולמת על בחור ראוי וגם על טיול לוונציה. היא מתירנית ומגלה שבקיץ אינה לובשת בגדים תחתונים. הסצנה שבו היא ממתינה עם ראובן בתחנת האוטובוס היא מעולה ורבת מעוף וראויה לתשואות מיוחדות.

הבמאית מאיה ניצן ארגה הצגה יפה ומרגשת, מצחיקה ונוקבת. במיוחד יש לציין את קטעי התנועה והמחול, היפים והחינניים. התפאורה בעיצוב אוריין אורן היא מינימליסטית ונאה ובנויה משולחן וכסאות עקומים וגם מהבית בקיבוץ ומשדה השיבולים האופף אותו. מאי ברנע עיצבה תלבושות יפות וראויות ומתן פרמינגר עיצב את התאורה הנאותה. עמרי דגן עיצב את המוזיקה המקורית והחיננית.

ההצגה היא קולחת, מעניינת וממקדת באורח ייחודי ומשובח את הקוטביות בחברה הישראלית ואת הקונפליקט בין הזרמים בחברה ומקומה של האישה.