|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כפי שצפיתי מראש, השחקנית פרנסיס מקדורמנד זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר ● הסרט חביב המבקרים "חוטים נסתרים" עם דניאל דיי לואיס, היה מועמד בחמש קטגוריות מובילות
|
|
סרטים המועמדים לאוסקר [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]
|
|
|
|
|
כפי שצפיתי מראש (ראו כתבתי הקודמת על הסרט), השחקנית פרנסיס מקדורמנד ("שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי") זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר, וסאם ראקוול, השוטר הגזען בסרט, זכה באוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. אך הסרט עצמו לא זכה לפרס, דבר מכעיס, אך די צפוי, שכן הוא מתריע ברמה, בגסות אפילו, נגד גזענות, אלימות ואטימות של המשטרה. האקדמיה, כנראה, לא יכולה לתגמל סרט כזה.
במקום זאת בחרה כסרט המוביל את "צורת המים", סרטו של הבמאי גיירמו דל טורו. הסרט, שהיה מועמד ל-13 פרסים, זכה בסופו של דבר בארבעה בלבד, אך בחשובים שבהם: הפרס לסרט הטוב ביותר, פרס הבימוי, העיצוב האמנותי והפסקול.
הסרט חביב המבקרים "חוטים נסתרים" עם דניאל דיי לואיס, היה מועמד בחמש קטגוריות מובילות (ביניהן פרס הסרט והשחקן הטובים ביותר), אך זכה לבסוף רק בקטגוריה אחת (היחידה שאולי המתאימה לו) "עיצוב תלבושות". וטוב שכך, שכן זהו סרט בלתי רלוונטי לזמננו, העוסק בדברים טריוויאליים לעומת האתגרים הניצבים בפנינו.
|
|
הסרט "צורת המים", שמתרחש ב-1962, בעיצומה של המלחמה הקרה בין ארה"ב וברית המועצות דאז, מציג עולם חצי דמיוני, תימהוני, מרושע ותמים כאחד, על-פי כל אחת מהדמויות. הגיבור הניצב במרכז הסרט, הוא יצור אמפיבי דימוי אדם מכוסה קשקשים שנלכד ביערות הגשם. שם, התייחסו אליו התושבים המקומיים כמו אל.
כאן, במעבדות התת-קרקעיות הנסתרות של הממשל האמריקני, מתעללים בו כדי לגלות את סודו ולהשתמש בו לצרכי מלחמה. הגיבורה האילמת, אך לא חירשת, מתאהבת בו ומנסה לשחרר אותו. נשמע מוכר? ראינו כבר נושאים דומים בסרטים כמו 'היפה והחיה', 'ספלאש', משנות ה-70', שגם הציג אהבה בין בן-אנוש ויצור נשי ימי - 'מרמייד' (mermade), או "המפלצת מהלגונה השחורה" (1954), סרט מפלצות שג'ק ארנולד הנודע ביים על-רקע המתח הפוליטי הבין-גושי בין אמריקה לרוסיה הסובייטית.
כלומר, הבמאי פעל כאן על-פי מיתוס קולנועי אמריקני ידוע. אז מה הלהיב כל-כך את השופטים? אולי הפנטזיה שהתום והצדק שמגלמת הגיבורה מנצח את הרשע של הממשל האטום, האכזר. ומכיוון שזו רק פנטזיה, אפשר לקבל כאן את הביקורת... התמימות המתקקה של "הגיבורים הטובים", האווירה הגותית, הצבעים המדכאים, אותי לא שכנעו הפעם.
|
|
הסרט לא היה מועמד לאוסקר, אך אין ספק שיתפוס תאוצה, למרות הביקורות השליליות של המבקרים. לסרט "דרור אדום" (red sparrow) היו כל הנתונים להיות סרט ריגול נורמטיבי: מתח, תככים, סקס ואחת ג'ניפר לורנס. העיצוב הוויזואלי, הסאונד והעריכה מעולים, וגם לורנס די מושכת כבלונדינית מפתה. אבל הוא מספק הכל בהגזמה ובמנות יתר. מכאן שהוא אלים, נוטף דם, גרפי, פורנוגרפי, פתלתל. וחבל. הסרט מבוסס על הספר 'דרור אדום', המתאר ריגול אמריקני ורוסי. הספר מספק הצצה לשיטות העבודה של המודיעין, וזכה לשבחים רבים לאחר צאתו לאור בשנת 2013, כשהדמות הראשית, דומיניקה איגורובה, המכונה "דרור אדום", נאלצת לעבור אימון אכזרי ומשפיל בבית-ספר "הדרור", שם היא ואחרים עוברים הדרכה כיצד לפתות את הצד השני ולחדור לשורות האויב. דומיניקה איגורובה היא בת מסורה הנחושה להגן על אימה החולה בכל מחיר. כפרימה בלרינה יפה היא זוכה להערצה מצד הגברים, אך כאשר היא נופלת וסובלת מפציעה הקוטעת את קריירת הריקוד שלה, דומיניקה ואמה עומדות בפני עתיד עגום ובלתי ידוע. הממשלה לא תסבסד מגורים ומחיה לבלרינה שפרשה מהבלט. בעצת הדוד שלה העובד בבולשת הרוסית היא מתגייסת לארגון מודיעין סודי אשר מאמן צעירות כישרוניות להשתמש בגופן ואישיותן כנשק נגד האויב, ובשכר זה הממשלה דואגת לכל מחסור האם. לאחר ששרדה את תהליך האימונים האכזרי, היא הופכת ל'דרור אדום' אכזרי בארגון, סוכנת פתיינית ומניפולטיבית. אך כאשר חייה וחיי אמה בסכנה, עליה להחליט האם לבטוח בסוכן זר אמריקני שמתאהב בה ומנסה לעזור לה - ולערוק, או להישאר בארצה, רוסיה, עם זיכרון נעים ואפשרות לתקן שם משהו. בסרט צוות שחקנים ידועים כמו ג'רמי אירונס ושרלוט רמפלינג בתפקיד המנטורית הסדיסטית, הקשוחה בבית-הספר לדרורים, המעלה באוב את דמותה בסרט "שוער הלילה", בו נעשה הקשר מעורר מחלוקת בין סדיזם ומחנות ההשמדה. הבמאי, פרנסיס לורנס, שביים את ג'ניפר לורנס (אין קשר משפחתי) בשלושת סרטי "משחקי הרעב" האחרונים, מנציח כאן תמונה בעלת צביון פורנוגרפי מוגזם, יותר מאשר אג'נדה מגדרית מנומקת.
|
|
| תאריך:
|
12/03/2018
|
|
|
עודכן:
|
12/03/2018
|
|
מרגלית מולנר גויטיין
|
|
עדנה מזי"א גדלה להורים שהיו חברי המחתרות האצ"ל (אביה) והלח"י (אמה). המסירות של ההורים למטרה יצרה פער בין הבת להוריה, והיא גדלה בתחושה של חוסר באהבה, מה שגרם לה להיות מרדנית ולעבור לצד השמאלי של המפה הפוליטית, כאות למרדנותה. במחזה מתוארים היחסים בין הבן, יהלי, אמו מיכאלה, והוריה. המעבר בין הדורות והזמנים נעשה במהירות כשקבוצת רקדנים ושירים מאז ברקע ממחישים לצופים את התקופה הרלוונטית.
|
|
|
|
|
בספרו "מקום לכולנו - לכידות חברתית ועתיד ישראל", מעז מייק פרשקר לגעת בעצבים החשופים של רקמת החברה הישראלית ובשורשי המשבר הפוקד אותה. הוא מותח קו ישר בין רמת הלכידות החברתית לבין יכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם מגמות ותהליכים חברתיים, מדיניים, ביטחוניים וכלכליים המאיימים על עתידה.
|
|
|
|
|
"סימני דרך" העולה בתיאטרון הבימה הוא מופע מוזיקלי על חייה של כלת פרס ישראל, נעמי שמר, שנפטרה בשנת 2004 והניחה אחריה יותר מאלף שירים ופזמונים, נכסי צאן ברזל בזמר הישראלי. ההצגה השזורה ממיטב שיריה ולחניה של נעמי שמר, עוסקת בחייה האישיים, אהבותיה ודרכה במסלול הקריירה הנוסקת שלה עד לדרגת המשוררת הלאומית שלנו שהוענקה לה על-ידי מעריציה הרבים והממסד שהעניק לה את פרס ישראל לזמר עברי. המחזה, שחלקו השני הוא תוסס וקולח יותר, מהווה מופע כייפי, מרגש וענוג וחושף בפני הצופים רבדים בלתי מוכרים לחלק מן הקהל, בתחום חייה ואהבותיה, מחלותיה וקורותיה מהקיבוץ עד העיר הגדולה.
|
|
|
|
|
חג הפסח מאופיין בעבודות ניקיון נמרצות המתמקדות בסביבת הבית ובניקוי החמץ מביתנו ואולי גם מחיינו. זהו ניקוי יסודי של פעם בשנה - פיזי ורגשי.
|
|
|
|
|
רבים זוכרים את ההצגה "מר גרין" בהפקת הקאמרי, כשיוסי גרבר ז"ל ומיכה סלקטר גילמו בהצלחה כה רבה את תפקידי הזקן והעו"ד הצעיר. הפקת תיאטרון בית לסין מחדשת את העלאת המחזה של ג'ק בארון כהפקה חדשה לגמרי. גם מי שראה את ההפקה הקודמת, ייסחף לתוך הקומדיה האנושית הזו, המזמנת שני טיפוסים כה מנוגדים, שרוכשים את לב הקהל במשחקם, ובהמשכה הופכים לצמד המשלים איש את רעהו.
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
