איפה הם החסידים של פעם

המנהל החדש של תיאטרון הידישפיל (ששי קשת) ממשיך להגשים את חלומו של מייסד התיאטרון שמוליק עצמון: להחיות את התרבות היהודית של מזרח אירופה במאות שעברו, בשפה המקורית בה נכתבו המחזות והשירים, וליצוק את תוכנן לתרבות הישראלית הנוצרת כאן מדי יום ביומו ובכך להעשירה.

הצגת "איש חסיד היה" המיתולוגית שסחפה את כל הארץ בשנת 1968 ואילך, בהפקתו של יעקב אגמון, הייתה חוויה טוטאלית. את השירים שהושמעו בעברית, תרגם כעת ליידיש אריה בלינדר, ותמצית מהותה נשארה כשהיתה: שירים וסיפורים מההווי היהודי אז, לפני ובעת הפוגרומים. עיקר הצלחתה נעוצה בפשטותם, בלי נסיון להתייפיף או להתפלסף. עצם השירים שאותם אסף והיה המניע להיווצרות המחזה שלמה ניצן, שכמו כל היוצרים היה חילוני, מגיעים היישר ללב כל השומעים והצופים. למעשה, רוב השירים הפכו לנכס צאן ברזל של כולנו, כמו "אברמלה מלמד".

על הבימה של תיאטרון היידישפיל בחר הבימאי הנודע בהצלחותיו במחזות זמר שוקי ווגנר, ניצבו ששה ארגזים, כמו בהפקה המקורית. אלא שהפעם הרקע עם צילומי הווידאו המרהיבים, שהושפעו מציורי התפאורה המקורית שיצר דני קראוון אז, הנראים כמו ציורים מלאכת מחשבת, ומרנינים ומעשירים את הנעשה על הבמה, כך שסך ויזואלית הבמה עשירה. לתפאורה, לתלבושות ולצילומי הווידאו ארט אחראית אנדריאנה לובינה בוגרת תואר שני בפקולטה לאמנויות בבלגרד. מכאן הידע שלה על פרטי הפרטים האותנטיים כל כך.

על ניהול התזמורת שעל הבמה, העיבודים ונגינת הפסנתר אחראית המלחינה והמוסיקאית המחוננת הצעירה מיכל סולומון. בתזמורת מופיעים גם הקלרניטנית המרגשת מיכל בית הלחמי ונגן הקונטרבס גיל גולדין לחלופין עם דניאל ספיר. על התאורה הנפלאה והיצירתית אחראי מעצב התאורה מספר אחד - מישה צ'רניאבסקי, ועל התרגום הסימולטני לעברית, שמשמש בצורה מעולה את כל הצברים חפי הידע ביידיש על הפס המופיע מעל הבמה - עליו אחראית השחקנית לורה סהר. גם לדוברי רוסית מזומן תרגום על הפס הרץ של השחקנית המהוללת הלנה ירלובה.

שוקי ווגנר ביים נפלא את ששת הצעירים, שנחונו כולם הן בהופעה, הן במשחק והן בקולם. כך שהשירים המקובעים בזכרון הקולקטיבי גורמים לצופים לזמזם אותם בליבם, ומחזירים גם את הצעירים לתקופה שהייתה ואיננה.

אנדרה קשקר, שהוא היחיד בקאסט שאינו צבר, ועלה מרוסיה ב-1997, אז היה ממקימי תיאטרון "מלנקי" הקיים עד היום, בולט בכמה תפקידים בהצלחה. ענת עצמון הוותיקה (הזכורה מהסרט "אסקימו לימון") מובילה את חבורת הצעירים. כולם מחוננים בקולות משובחים - כך הוא יונתן רוזן, שהסולואים שלו הם ממש ברמה אופראית; כך בולט בהופעתו, ביכולת משחקו ובקולו הייחודי דותן עמרני, החף מכל ידע ביידיש, שצלח ללמוד את הטקסט היידישאי בתוך חודשי החזרות. בולטת מאוד במשחקה, בשפת הגוף העשירה ויכולת התנועה הילית דייטש-שני, כך גם מירי רגנדורפר שנחונה ביכולת שירה מעולה, ורותם מלר שהשתתפה ב"חליל הקסם" באופרה הישראלית.

שני קטעים בלטו במיוחד בהפקת היידישפיל 2018: הקטע בו ניב שפיר משחק את דמותו האימתנית של הזפת (עוסק בזפת), הסיפור של קטע זה המלא לקח ומוסר השכל. משום הרקע שבו, על הפוגרומים שנהגו הגויים ביהודים, כששרפו את אביו של הזפת לאחר שצלבו אותו על עץ, ואז נשבע הבחור, שלא יחדל לאכול כל ימיו, כדי לגדול ולהתעצם, ולכשאם ישרפו גם אותו - הלהבה תהיה ענקית, לא קטנטנה כמו כשאביו המסכן נשרף. ניב שפיר מרשים ביותר בסצינה זאת, שחורגת מהקלילות והפשטות של שאר ההצגה.

השיר המסיים את ההצגה שכתב דן אלמגור ואותו חיבר רק לאחרונה, כלל ולא נכלל בהפקה המקורית מ-1968, הוא החשוב והמרשים ביותר, בגלל תוכן מילותיו. בשיר הזה מבכה המשורר על העלמם של החסידים של פעם, הצנועים והענווים. שבניגוד להיום, כל מהותם השתנתה, והם הפכו לחרדים על כל המשתמע מכך. רוח אהבת הזולת ואהבת השירים והשמחה אותם הנחיל הרבי לחסידיו בגולה אז, הפכה לרוח קנאית שאין לה קשר לחסידות האמיתית ולמהותה, ועליה נכתב בביקורת על הצגת "עושה כרצונו" העולה בתיאטרון הבימה.

תיאטרון היידישפיל צולח לחבר בין העבר לבין ההווה, הן בשחקנים הצעירים התופשים יותר ויותר חלק חשוב בהצגותיו, הן בתוכן הצגותיו והן בגישה העכשווית של מנהל התיאטרון. כמו הצגת "דז'יגן ושומאכר רצים לבחירות" שתעלה בקרוב עם בודו ומוטי גלעדי. הצגת "איש חסיד היה" היא תמצית השילוב של כל אלה, ולכן מהנה ומרנינה יחד עם המבט לאחור. שלא נשכח.