|
|
|
| מובן שהאינטרנט הוא גולם; מי שבפועל מבצע את הלינץ' הם עיתונאים, בלוגרים, טוקבקיסטים וגולשים. ואחריהם נגררים מי שחייבים לפעול בשיקול דעת ולשמור על שלטון החוק וזכויות האזרח: הפוליטיקאים. הם רואים ציוץ, הם קוראים פוסט, הם מזהים מגמה של טוקבקים – ונסחפים אחרי העדר בניסיון להנהיג אותו. כמאמרו של גי'ם האקר: "זהו העם שלי, אני המנהיג שלהם ואני חייב ללכת בעקבותיהם" | |
|
|
|
משפט השדה האינטרנטי מנפנף את כל ההליך הזה. אין לו סבלנות לזוטות כמו חקירה מקצועית, אין אצלו מקום לשטויות כמו זכויות החשוד. האינטרנט, כדרכו, רוצה הכל כאן ועכשיו. מחקרים מלמדים שהגולש לא ימתין יותר מ-15 שניות לעלייתו של אתר; הוא כנראה גם לא ימתין יותר מ-15 דקות להוצאה להורג. האינטרנט – ובמיוחד המדיה החברתית – הוא החוקר, התובע, השופט והתליין, ואת כל זה הוא עושה במהירות האור.
מובן שהאינטרנט הוא גולם; מי שבפועל מבצע את הלינץ' הם עיתונאים, בלוגרים, טוקבקיסטים וגולשים. ואחריהם נגררים מי שחייבים לפעול בשיקול דעת ולשמור על שלטון החוק וזכויות האזרח: הפוליטיקאים. הם רואים ציוץ, הם קוראים פוסט, הם מזהים מגמה של טוקבקים – ונסחפים אחרי העדר בניסיון להנהיג אותו. כמאמרו של גי'ם האקר: "זהו העם שלי, אני המנהיג שלהם ואני חייב ללכת בעקבותיהם".
בצורה הזאת חוסלו בארה"ב הקריירות של פוליטיקאים, מנהלים, שחקנים ורבים אחרים. אנחנו לא יודעים האם יש ממש בטענות שהופנו כלפיהם, משום שאיש לא טרח לבדוק. ברגע שהאיש הלך הביתה בקלון, הצד הפלילי בדרך כלל שוב אינו מעניין. והכי חשוב: הצד הפלילי למעשה בדרך כלל לא היה קיים מלכתחילה, משום שמדובר כמעט תמיד בטענות על מעשים שכבר מזמן עברו את גבול ההתיישנות.
ההתיישנות איננה משהו טכני אלא עיקרון מהותי ביותר הנובע מהיגיון ברור. אחרי כך וכך שנים, כמעט בלתי אפשרי לנהל הליך הוגן – לא לקורבן ולא לנאשם. הזיכרון מעומעם, הראיות לא קיימות, ההקשרים אולי השתנו. אחרי כך וכך שנים, גם אין למעשה עניין ציבורי בניהול ההליך, משום שהרתעה קשורה בצורה הדוקה למיידיות של הענישה; בחלוף 12, 12 או 15 שנים היא כמעט נעלמת.
אני לא אומר שהפן הפלילי הוא היחיד. ממש לא. אמרתי פעמים רבות, שבישראל יש לנו בעיה: אנחנו סבורים שדבר יכול להיות או פלילי או תקין, ומתעלמים מהמרחב של מעשים חוקיים אך פסולים, של הפרת כללי מוסר ואתיקה, של התנהגות שאינה הולמת תפקיד ומעמד. אני כן אומר, שכאשר מעלים נגד מאן דהוא טענות שבמהותן הן פליליות – בדיקתן צריכה להיעשות בכלים המתאימים למעשים פליליים. ייתכן שהיא תעלה שיש בסיס לטענות, ייתכן שהיא תפריך אותן, ייתכן שהיא תקבע משהו באמצע. אבל חייבים לעבור את הבדיקה כדי לדעת מה אירע, כיצד יש לסווג זאת וממילא כיצד יש להגיב על כך.
|
|
|
|
| מבחינת ניו-יורק טיימס, וושינגטון פוסט, USA Today, CNN, MSNBC וכל יתר כלי התקשורת המובילים – כל מה שטראמפ עושה הוא פסול, נקודה. מבחינתם, אם הוא מממש את זכותו החוקתית למנות שופט לבית המשפט העליון ובוחר באדם בעל השקפת עולם קרובה לשלו – זו כמעט הפיכה | |
|
|
|
כל זה אינו קורה כאשר מדובר בהאשמות על התנהגות מינית פסולה ואף עבריינית. תראו את המהומה סביב מינויו של ברט קוואנו לבית המשפט העליון של ארה"ב. ברגע האחרון, לאחר סיום השימוע ושבוע לפני ההצבעה בוועדת המשפטים של הסנאט, התייצבה כריסטין בלייסי-פורד וטענה שקוואנו תקף אותה ואולי ניסה לאנוס אותה. זה קרה, לדבריה, בשנת 1982 – כאשר קוואנו היה בן 17 והיא הייתה בת 15.
בלייסי-פורד לא הסבירה מדוע שתקה לאורך כל השנים, גם כאשר קוואנו הצטרף לסגל המשפטי של הבית הלבן וגם כאשר מונה לשופט בבית המשפט הפדרלי לערעורים בוושינגטון. היא אינה טוענת שסיפרה למישהו בזמן אמת. לדבריה, היא סיפרה על כך לבעלה ב-2012 – והם לא עשו דבר. היא אומרת שסיפרה על כך לפסיכיאטר שלה – אך הלה ציין שלא נקבה בשמו של קוואנו. היא אינה אומרת שיש לה ראיות מוחשיות (וכיצד יהיו, אחרי 36 שנים?). אבל זה מספיק כדי לעצור את הדיונים, לזמן את בלייסי-פורד ואת קוואנו לעדות בשבוע הבא (24.9.18) ולהטיל ספק של ממש בדבר מינויו לבית המשפט העליון.
מובן שאת הסערה סביב קוואנו אי-אפשר לנתק מהעובדה שהוא שופט שמרן אשר מונה בידי דונלד טראמפ. כלי התקשורת המרכזיים בארה"ב מנהלים מלחמה נגד טראמפ – ואין זה משנה לענייננו האם מדובר במלחמת חורמה או במלחמת מגן. מבחינת ניו-יורק טיימס, וושינגטון פוסט, USA Today, CNN, MSNBC וכל יתר כלי התקשורת המובילים – כל מה שטראמפ עושה הוא פסול, נקודה. מבחינתם, אם הוא מממש את זכותו החוקתית למנות שופט לבית המשפט העליון ובוחר באדם בעל השקפת עולם קרובה לשלו – זו כמעט הפיכה. ולא משנה שזה מה שאומרת החוקה וזה מה שעשו כל הנשיאים במשך כמעט 250 שנה. ולא משנה שלמחצית מהאמריקנים יש דעות שמרניות כמו של טראמפ (ושל קוואנו). ברגע שזה טראמפ – זה פסול.
|
|
|
|
| לפי כל מה שקראתי עליו, קוואנו הוא אדם מוכשר מאוד וישר מאוד. התפעלתי במיוחד ממאמר של עוזרת משפטית לשעבר בלשכתו, חברת המפלגה הדמוקרטית, אשר תיארה את הפתיחות שלו כלפי כל אדם וכל דעה. תחושת הבטן שלי אומרת, שלטענות של בלייסי-פורד אין יסוד | |
|
|
|
במסגרת הנקודות שצריכות להיות ברורות, הנה עוד אחת: טראמפ קנה וקונה ביושר רב את העוינות של התקשורת, בשל שקריו הבלתי-פוסקים וההסתה הבריונית שלו נגד העיתונות החופשית. זו מצידה צודקת כאשר היא מצביעה על השקרים הללו ועל הבריונות הזאת, כמו גם על הכשלים הרבים במדיניותו ובהתנהלותו של טראמפ. אבל למה ברט קוואנו צריך לשלם את המחיר? בגלל שטראמפ בחר בו?
לפי כל מה שקראתי עליו, קוואנו הוא אדם מוכשר מאוד וישר מאוד. התפעלתי במיוחד ממאמר של עוזרת משפטית לשעבר בלשכתו, חברת המפלגה הדמוקרטית, אשר תיארה את הפתיחות שלו כלפי כל אדם וכל דעה (ראו הקישור השני משמאל). תחושת הבטן שלי אומרת, שלטענות של בלייסי-פורד אין יסוד. מובן שאם יתברר שיש בהן ממש, גם אם אינן עומדות במבחן הראיות הפליליות, ודאי שקוואנו פסול מלשמש כשופט – ולו בערכאה הנמוכה ביותר. אבל נכון לעכשיו, אין שום דבר שמתקרב להוכיח שהיא דוברת אמת. לכל היותר זו מילה מול מילה, כאשר לבלייסי-פורד יש קושי עצום בדמות השתיקה במשך 36 שנים והיקיצה בדיוק ברגע הכי מתאים – ונא לזכור שהיא חברת המפלגה הדמוקרטית.
לא בטוח שההיגיון הזה וההגינות הזו, שבעצם הם מאוד בסיסיים ומינימליים, יספיקו כדי להציל את המינוי של קוואנו. בארה"ב של עידן #MeToo, לגברים כמעט ואין סיכוי – ודאי כאשר מדובר בזירה הפוליטית. אם קוואנו יפול בלי ראיות, זה יהיה יום שחור לזכויות היסוד בארה"ב: חזקת החפות, הזכות להליך הוגן, הזכות לשם טוב. הליברלים יחגגו את הניצחון הנקודתי, ולא יבינו שהם בדרך לחסל את הערכים שלהם-עצמם. ואל תתפלאו אם כמו כל מיני מגמות אמריקניות שליליות, גם זו תעשה עלייה ותתאזרח אצלנו.
|
|
אפרים קישון / Efraim Kishon
תפוס כינוי יחודי
נהלים קשיחים ושיקולי אגו הכתיבו שליט...
