עולם השירה ועולמו של המשורר

נוסח השיר: האם יש עולם /הרצל חקק

(מתוך הספר 'שחרית לנצח' עמוד 308)

הוֹלְכִים בֵּין הַמִּלִּים
נוֹדְדִים וְשָׁרִים, נוֹדְדִים וְתוֹעִים
הִנֵּה עוֹד מְשׁוֹרֵר הוֹלֵךְ, וְזֶה שִׂיחוֹ
הִנֵּה הֵם קְרֵבִים אֵלָיו, זֶה הָאִישׁ
הָרוֹאֶה, זֶה הַקּוֹשֵׁר חוּטִים בֵּין לֶב אָדָם
וֶאלֹהִים.
הוֹלֵךְ בַּדְּרָכִים, מְלַקֵּט מִלִּים, מְלַקֵּט מַרְאוֹת
מִנַּיִן יָבִיא חוּטִים, הֵיכָן חוּט
שָׁנִי וְהוּא חָשׁ בּוֹדֵד וְשָׁבוּר, בּוֹדֵד וְנֶעֱטָף
וְעָנִי.
הוֹלֵךְ אֲנִי וְיוֹדֵעַ כָּל מִלָּה נִכְתֶּבֶת
עֵט הַבַּרְזֶל שׁוֹטֵט, שׂוֹרֵט בִּי וְחַי
כָּל הַמְּצִיאוּת מִחוּץ לִי, הַאִם יֵשׁ עוֹלָם
מִחוּץ לְשִׁירַי?

הבטים צורניים תוכניים על השיר:

האם יש עולם

הכותרת שואלת האם יש עולם? הקורא שואל; על איזה עולם הוא מדבר, למה הוא מתכוון? והנה דוגמה איך כותרת של שיר מזמנת את החידה המוצבת לקורא אשר נמשך אל השיר להבין ולמצוא את פתרונה.

הפתרון הוא הפואנטה של השיר. היינו, השורה האחרונה המתקשרת לכותרת ועונה דרך שאלה רטורית "האם יש עולם מחוץ לשירי"? כלומר, עולמו של המשורר, הרצל חקק, היא שירתו. שירתו שמביאה את חויותיו, את הלכי רוחו, את העולם החיצון שמקבל את ממדיו "החקקים". בפנימיותו של המשורר, המוציא את עולמו לאור בשיריו.

אין ספק שהשיר הוא שיר ארוספואטי.

הולכים בין המילים - אנלוגי להולכים בין הטיפות

מי? המשוררים. המילים, האותיות העבריות, כאילו סובבות להן. והם - המשוררים, הולכים ביניהן. ההליכה כי כמו הנווד התר את הארץ, והולך עם תרמיל חוויותיו על שכמו, ומקל נדודיו קרי העט בידו.

תועים בים החוויות ומילים סביבם. תיאור פנטסטי של האוצר הבלום מול המשורר הלוקט את הנראה לו אל עולמו הפנימי ומעבד אותו לכדי שיר. לוקטים - רמז או אנלוגיה לאנשי בראשית שנקראו לָקטים שהיו מלקטים, שהיו אוספים ומלקטים מזון מצמחי הבר שבשטח.

כך המשורר, מלקט מילים. מלקט מהבר בשטח חוויות התואמות לו ולעולמו שלו. החוט הוא לשזירת עמוד השידרה בשיר, והוא שואל גם מניין יביא חוטים? והיכן חוט השני? החוט הנמשך כלל האורך; גם של השיר וגם המשכיות שירת חייו שלא נגמרת. בתקווה גם שלא תגמר. החששות לחסר, לאובדן, לשכחה, לאיבוד הרצון וכו.. הם המביאים את המשורר למצב של בדידות נפשית, שבר נפשי, מהחשש מה יהיה אם לא... אך גם הידיעה שאתה משורר נבדל מהאחרים, אתה חי בעולמך שלך, יש בה משום תעודת עניות משום המגבלה שלך כלפי העולם החיצון.

וכמו טון מוביל, מחשבה זו מביאה את המשורר לאותה שאלה רטורית שקשרנו אותה עם כותרת השיר "האם יש עולם מחוץ לשירי"? אם נעלה עוד שלב אחד קדימה הינו לרובד שני תשאל השאלה: האם אני הוא הציר וכל שנע סביבי הוא עולמי שלי? וברובד שלישי תישאל השאלה: אם יש עולם אחר חיצוני, שונה, אולי, מאשר עולמו של האמן? של המוסיקאי, שכל עולמו היא המוזיקה, ודרכה הוא רואה את העולם החיצון? או יש עולם אחר מחוץ לעולמו של המשורר שרואה את העולם החיצון דרך משקפיים של משורר?

אלו השאלות של הפואנטה של השיר שהמשורר מעלה. והתשובה היא ברורה כי השאלות בשלושת הרבדים שלהן רטוריות.