מרד כלא שאטה [1958]

ב31 ביולי 1958 לפני כ-60 שנה התרחש בכלא שאטה שבעמק חרוד, מרד אסירים הידוע בכינויו "מרד שאטה" הנחשב למרד האסירים החמור והנועז ביותר שהתרחש בארץ מאז קום המדינה. האסירים השתלטו על בית הכלא ועל מחסן הנשק שבו. במרד נהרגו שני סוהרים ו-11 אסירים. במהלך המרד הצליחו להימלט בחסות החשיכה 66 אסירים, רובם חצו הגבול לשטח ירדן ולא נתפסו עד היום.

רקע כללי ל"מרד שאטה"

בית כלא שטה שוכן בעמק חרוד, סמוך לקיבוץ בית השיטה, במבנה מצודת טגארט ששימש את הבריטיים בתקופת המנדט הבריטי. המצודה עצמה בנויה על גבי מבנה חאן עות'מאני. בשנת 1953 הפך המתקן מתקן כליאה של שירות בתי הסוהר. בשנות ה-50 רוב אסירים שנכלאו בו היו ערבים ורק מיעוט קטן ביותר היו אסירים יהודים. רוב האסירים שנכלאו בו נשפטו לתקופות מאסר ממושכות, לרבות מאסרי עולם בגין עברות שוד חבלה ורצח. רבים מהם היו אנשי פדאיון, מרגלים ומסתננים שחדרו מירדן ומצרים ונתפסו על-ידי צה"ל.

ערב "מרד שאטה" במחצית 1958, היו בבית כלא שאטה כ-190 אסירים. על שמירתם הופקדו כך מספרים פחות מ-20 סוהרים - מספר קטן יחסית נוכח פוטנציאל הסיכון מאסירים מסוג זה, שבהרבה מקרים "אין להם מה להפסיד". מידי ערב רוב הסוהרים שבו לבתיהם ובשעות הלילה נותרו לשמור על האסירים מספר קטן ביותר של סוהרים. רוב הסוהרים לא תורגלו והתאמנו בצורה ראויה כיצד לפעול בשעת התפרצות מרד אסירים או בעת ניסיון אסירים לברוח, למרות שמדובר ב"אסירים מסוכנים".

האסירים באופן כללי זכו לתנאים סבירים. הם היו מועסקים במחצבה סמוכה, ובעבודות אחרות בכלא ומחוצה לו. גם תנאי האוכל היו סבירים יחסית. בין הסוהרים המעטים שהופקדו על שמירת בית כלא שאטה לבין הסוהרים החלו להתפתח יחסי קירבה ולעיתים אף חברות. לעיתים נחצו הגבולות המותרים ביחסי אסיר-סוהר. היו אסירים שהייתה להם גישה די חופשית לחדרי מנהלה ולחדרי סוהרים. מעדויות עולה כי לא פעם התבקשו אסירים לצחצח נעליים של סוהרים או לגהץ בגדי סוהרים או אפילו לגהץ את בגדי נשותיהם של הסוהרים.

היה למשל בכלא שאטה אסיר מצרי בשם סובחי, שניתנו לו מפתחות לפתוח את שער החצר הפנימית בכלא בו רוכזו האסירים כדי להוציא אשפה ולהכניס ציוד. הערכה היא כי סובחי הוא זה שפתח או סייע לאסירים בעת "מרד שאטה", ביולי 1958, לפתוח את שער החצר הפנימית ממנה עברו לחצר החיצונית ונימלטו באמצעות טיפוס על החומה.

איש המודיעין המצרי - מתכנן המרד

במהלך שנת 1958 נכלא בבית הכלא שאטה. "עיתונאי" מצרי בשם אחמד עלי עותמן (עוסמן) הגיע לישראל מאנגליה לאחר שביקש מהנציגים הישראלים שם לערוך ביקור בארץ ובקשתו אושרה. בשהותו בארץ לן במלון דן בתל אביב, ויצר קשר עם עיתונאים. תוך שהותו בארץ התברר כי הוא עוסק בריגול. הוא נאסר ונכלא במעצר מנהלי בכלא שאטה. בכלא הוא כונה "האינטליגנט", "העיתונאי".

עותמן היה איש כריזמטי בעל כושר ביטוי, מנהיג טבעי שהאסירים סרו למרותו, אינטלקטואל שידע שפות רבות. הוא זכה ביחס מיוחד ובתנאים מיוחדים גם מצד שלטונות הכלא. עותמן, על-פי הערכה, היה "הרוח החיה" מאחורי מרד האסירים בכלא שאטה. הוא הגיע לכלא חודש וחצי לפני פרוץ מרד האסירים והיה המתכנן והמארגן הראשי שלו. עותמן שיתף בסוד תוכנית הבריחה קומץ אסירים בלבד. הם עקבו, למדו וידעו את נקודות החולשה והתורפה של בית הכלא והחלו לתכנן לפרטי פרטים מרד אסירים בכלא ובריחת אסירים המונית.

תיאור מרד האסירים

יום חמישי 31 במרץ 1958 החל כיום שיגרתי בבית הכלא שאטה. האסירים קמו כרגיל בשעה 5:30 בבוקר. כעבור שעה וחצי של תגלחת וארוחת בוקר יצאו לעבודה. חלק במחצבה סמוכה לבית הכלא, וחלק בסנדלריה, במסגרייה ובגן הירק בתוך שטח בית הסוהר. איש מלבד קומץ מתכנני מרד האסירים לא שיער, מן הסתם, כי בערבו של היום יהפוך בית הכלא לשדה קרב וקטל. בערב יום ה' 31 ביולי 1958 לאחר ארוחת הערב בסביבות השעה 6 בערב יצאו האסירים מהתאים לטיול היומי בחצר הפנימית. בחצר היו באותה עת סמל החצר הפנימית יעקב וסוהר נוסף.

זמן קצר לאחר מכן, בסביבות השעה 18:15, נפתחה דלת הברזל של החצר הפנימית ומיד עם פתיחתה וכנראה על-פי אות מוסכם קבוצת אסירים ובראשם "העיתונאי" מוחמד עותמאן (עוסמאן) והמרגל עיסא אל בטאט שעטו לעבר שער הכניסה של החצר הפנימית, כשהם נושאים בידיהם לפידים, מוטות ברזל וקרשים. את הלפידים הכינו מגזרי עץ וקרעי כותנה שנטבלו בנפט. שני הסוהרים ההמומים והמופתעים שהיו בחצר הפנימית התקשו לעצור באותה עת את האסירים הנמלטים. כמה מהאסירים הגיעו לחדר היומנאי שהיה בסמוך לשער החצר הפנימית, ניפצו לרסיסים את מכשיר האלחוט ואת מכשיר הטלפון וקרעו את חוטיו. זאת כנראה עשו כדי למנוע אזעקת עזרה.

הם התנפלו עם מוטות ופטיש על היומנאי אלכסנדר יגר שהגיע לחדרו ואחר כך ירו בו למוות. יגר הגיע לעבוד בכלא שאטה יום אחד בלבד לפני פרוץ המרד. חברו סמל יוסף שבח שהגיע למקום לשמע היריות וההמולה נורה ונהרג גם הוא. כמה מהאסירים פרצו למחסן הנשק בכלא ושלפו ממנו כלי נשק רבים: רובים, אקדחים, מקלעי ברן ותת מקלע "עוזי" וכדורים. הם ניגשו במהירות לכמה תאי כליאה, ירו במנעולי התאים ושחררו את האסירים שהיו כלואים בהם. בעת המרד היו בכלא שני סוהרים שהיו בחצר הפנימית, היומנאי שישב בחדרו, קצין תורן ונהג תורן. חלק מהסוהרים בבית הכלא נסו על נפשם והתחבאו או שהיו בהלם וחסרי אונים. בל נשכח שחלק מהאסירים ידע לתפעל נשק שכן רבים מהם היו כאמור אנשי פדאיון, מסתננים, רוצחים ושודדים שהשתמשו בעברם בנשק.

האסירים הבורחים הציבו קרשים וסולמות מאולתרים שנמצאו בסמוך לחומה והחלו לטפס ולעבור את החומה במהירות ומשם קפצו מחוץ לחומה תוך שחלקם נשרטים, נפצעים ונחבלים מגדר התיל שנמתחה על החומה ומהקפיצה מגובה של כמה מטרים. היה אסיר שאצבעותיו נקטעו ונשארו על הגדר מגואלות בדם. לא ברור איפה היו הזקיפים המוצבים במגדלי השמירה שעל-יד החומות. יש עדויות שנורו על האסירים הבורחים כמה יריות אך אלה לא מנעו את הבריחה ההמונית. יצוין כי באתר הכלא בוצעו באותה עת עבודות בינוי והקמת אגף חדש. בעבודות אלה הועסקו אסירים בכלא שמן הסתם ידעו היכן נמצאים חומרי וכלי עבודה, כמו קרשים ופטישים, מוטות ברזל ועוד. לא מן הנמנע ששמרו והחביאו אותם כאמצעי עזר לבריחה מהכלא.

גיבור האירוע יעקב מרחבי

גיבור האירוע היה אסיר יהודי בכלא שאטה שעבד כאחראי פחחיית הכלא בשם יעקב מרחבי, יוצא תימן בן 29 שהוטל עליו פסק דין מוות בשנת 1953 בגין רצח אביו, שהומר במאסר עולם לאחר שהכנסת ביטלה את עונש המוות. יעקב מרחבי סיפר כי יצא מחדר האוכל ביום חמישי בשעה 6 בערב והלך לכיוון חדרו של היומנאי. לדבריו הבחין באסיר ערבי הפותח את שער החצר הפנימית ומתוכה יוצאים 4 - 5 אנשים כשבידיהם לפידים בוערים. ראשון יצא המרגל עיסא אל בטאט, ואחריו הגיע 'העיתונאי' אחמד עותמן. מרחבי סיפר לעיתונאים כי היכה בראשו של עותמן במוט ברזל והפילו ארצה ופצעו.

מרחבי לא הסתפק בכך, הוא גילה אזרחות טובה, עבר את החומה יחד עם האסירים הנמלטים, עצר מכונית בכביש מול בית כלא שאטה וביקש מנהג לקחתו לתחנת משטרה הקרובה בית שאן, שם הודיע כי התבצע מרד אסירים וכי יש הרוגים ופצועים. כוח המשטרה שנמצא במקום יצא מיד לבית הסוהר הקיף את החומה. למקום הגיעו שוטרים מתחנות משטרה נוספות וכן כוחות צבא.

כמו-כן הגיעו למקום בדהרה ברכב קבוצת חברי קיבוצים מהסביבה - מעין חרוד, מבית השיטה ועוד, חלקם מצוידים בנשק. בעיתונות דאז מדווח כי בין הקיבוצניקים שבאו לסייע היו שני צעירים שקיבלו ציון לשבח בעת שירותם הצבאי. בירור שערכתי, העלה כי המדובר בתת-אלוף דב (דוביק) תמרי מעין חרוד, לימים ממפקדי סיירת מטכ"ל וקצין מודיעין ראשי ובישי צימרמן מקיבוץ עין חרוד יוצא יחידת 101 האגדית. דב תמרי וגם ישי צימרמן הם בעלי עיטור העוז שהוא העיטור השני בחשיבותו שניתן בצה"ל, על "מעשה גבורה שנעשה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש".

השתלטות כוחות הביטחון על הכלא

ישנן כמה גרסאות ועדויות שונות על ההשתלטות כוחות הביטחון על הכלא וקשה לדעת מה בדיוק קרה שם. מכל מקום זה התיאור ההשתלטות שדווח.

בסביבות השעה 8 בערב הקיפו את בית הכלא כמה מאות שוטרים ואנשי צבא. הועלה חשש שהאסירים חמושים ומחזיקים בידיהם בני ערובה. הכוחות הקיפו את בית הכלא וקראו ברמקולים לאסירים להשליך את הנשק ולהיכנע. סמוך לשעה 11 בלילה נכנסה שריונית מצוידת בתת מקלע דרך השער הראשי של חומת הכלא. הכוח הפורץ השתלט חיש מהר על הכלא. נערכו סריקות בכל רחבי הכלא והתגלו גופות שני הסוהרים שנרצחו, יוסף שבח ואלכסנדר יגר וכן גופות 11 אסירים. כמו-כן התגלו מספר פצועים הן מקרב הסוהרים והן מקרב האסירים. המקום דמה לזירת קרב, שולחנות הפוכים ותרמילי כדורים בכל פינה. בין הגופות שנמצאו גופתו של עיסא אל בטאט ממארגני המרד, ולא רחוק ממנו שכב פצוע - המארגן הראשי של המרד - ה"עיתונאי" אחמד עותמן. הפצועים הועברו לבית החולים בעפולה והגופות זוהו והועברו ברכבי משטרה.

האסירים שנותרו בבית הכלא נראו מפוחדים. כמה מהם מיהרו לומר "אני לא ברחתי". התברר מבדיקה ראשונית כי מתוך 190 אסירים שהיו בכלא ערב המרד נשארו בכלא ולא ברחו, או שלא הצליחו לברוח, 108 אסירים. זמן קצר לאחר השתלטות הכוחות על בית הסוהר החלו סריקות בשדות ובקיבוצים סביב בית הכלא והאזור במטרה ללכוד את האסירים הנמלטים שחלקם היו מצוידים בנשק אותו שדדו מבית הסוהר. בחיפושים והסריקות השתתפו כוחות צבא ומשטרה, אנשי משמר הגבול, גששים וכלבי גישוש והתגלו כ-14 אסירים נמלטים. חברי המשקים בסביבה שיצאו למחרת בבוקר לעבודה התבקשו לקחת נשק ולגלות ערנות.

66 אסירים ואולי אף יותר הצליחו להימלט, רובם חצו הגבול לירדן, לג'נין ועוד לפי המידע, הבורחים מהכלא התקבלו בצהלות שמחה בג'נין בליל בריחתם. רוב האסירים לא נתפסו עד היום.

ביום שישי 8 באוגוסט 1958 הועברו באישון לילה גופות ארבעה מאסירי כלא שאטה לירדן דרך מעבר מנדלבאום. זאת לבקשת בני משפחותיהם.

הלווית הסוהרים

שני הסוהרים שנהרגו - סמל יוסף שבח מרמת גן ורב סוהר אלכסנדר ייגר מחולון הובאו לקבורה בטקס צבאי מלא בבית העלמין בקריית שאול והם קבורים זה ליד זה.

יוסף שבח נולד במצריים ב-1927 עלה לישראל בשנת 1949 התגייס בינואר 1951 לשירות בתי הסוהר והתגורר ברמת גן. אלכסנדר יגר נולד בצ'כיה ב-1923 עלה לארץ ב-1947 התגייס בספטמבר 1949 לשירות בתי הסוהר הותיר רעיה פנינה ושני ילדים צבי ורות.

מסקנות ועדת החקירה

בעקבות מרד שאטה ובריחת האסירים הודיע שר המשפטים על הקמת ועדת חקירה בראשותו של שופט. הממשלה שמעה דוח מפורט על בריחת האסירים מכלא שאטה מפי נציב שירות בתי הסוהר ד"ר צבי חרמון (על שמו אגב בית כלא חרמון). ועדת החקירה הדיחה את נציב שב"ס דאז ד"ר צבי חרמון מתפקידו, וקבעה, שחרמון "לא עמד באחריות הכללית המוטלת עליו" וכי למרות ששר המשטרה התריע בפניו על המצב הביטחוני הירוד בבתי הסוהר לא פעל לתיקון הליקויים. כמה מהסוהרים שהיו מעורבים בפרשת מרד שאטה פוטרו מהשירות לאחר מספר חודשים. בעקבות הפרשה הוגברו והוחמרו אמצעי האבטחה בכל בתי הסוהר.

המעקב אחר הנמלטים

ביום רבעי 9 בספטמבר 1959 נעצרו על-ידי משמר הגבול בנגב 2 מסתננים, אחד מהם היה מנמלטי כלא שאטה. כוחות הצבא והמשטרה לאורך הגבולות צוידו ברשימה של בורחי כלא שאטה וחוליות סיור מיוחדת התחקו אחר הבורחים במשך שנים.

ב-1968, עשר שנים לאחר בריחת אסירי כלא שאטה, עצרה אחרי חקירה ממושכת משטרת חאן יונס תושב המקום בן 40 שנמנה עם נמלטי כלא שאטה. הוא נידון בזמנו לתשע שנים לאחר שנמצא אשם בהסתננות מזויינת מרצועת עזה.

נגד 15 הנמלטים מכלא שאטה שנתפסו על-ידי השוטרים בשטחים שבין בית הסוהר לגלבוע הוגשו כתבי אישום בשל בריחתם מהכלא. ביום שישי 17 ביולי 1959 גזר השופט סלונים בבית המשפט המחוזי בחיפה על רובם בגין בריחתם בכלא 5 שנות מאסר. נגד מנהיג המרד עותמן הוגש כתב אישום גם באשמת רצח היומנאי אלכסנדר יגר אך עותמן זוכה מאשמה זו מחוסר ראיות והורשע בגין בריחה מהכלא ונדון ל-6 שנות מאסר. בחלוף 4 שנים למאסרו ביקש עותמן לנכות לו שליש ממאסרו אך ועדת השחרורים דחתה בקשתו. הוא שוחרר ב-1966 לאחר 9 שנות ישיבה בכלא הישראלי. וחזר למצרים. ב-1994 בא לביקור בארץ ונפגש עם הסוהר יעקב גליק שפוטר משירות בתי הסוהר בשל מרד האסירים שאירגן עותמן.

סיפורו העצוב של יעקב מרחבי

גיבור פרשת מרד שאטה, האסיר יעקב מרחבי שגילה אזרחות טובה ואומץ לב קיבל חנינה מנשיא המדינה כאות הערכה על גבורתו בליל פריצת כלא שאטה. הוא שוחרר מהכלא בספטמבר 1958 ערב יום כיפור תשי"ט. ביום ו' בבוקר, יום שישי 21 בדצמבר 1962, שלוש שנים לאחר ששוחרר מהכלא, קם מרחבי להכין לעצמו ארוחת בוקר ולפתע נפל והתמוטט ללא רוח חיים בביתו בקריית בנימין שליד חיפה. היה זה יומיים לאחר לידת בנו השני. אשתו היה באותה עת בבית חולים עם התינוק שנולד. המשפחה וחבריו היו המומים שכן מרחבי בן ה-32 נחשב אדם בריא מאד. בדיקת גופתו קבעה כי המוות היה טבעי. הלוויתו נערכה בבית העלמין בכפר אתא כשמאחורי ארונו צועדים בני משפחתו מכל רחבי הארץ וחבריו לעבודה במוסך אגד".