האתגר מספר אחת של התקשורת בכל העולם, אומרת קאנדיי, הוא כלכלי: כיצד לשווק מוצר שערכו כלל לא ירד, אך הצרכנים מצפים במקרים רבים לקבל אותו בחינם. "העיתונות הטובה ביותר היא במקרים רבים היקרה ביותר וצריך לשלם תמורתה. הצרכן צריך להבין את הערך של העיתונות – וזה אתגר". קאנדיי אומרת מה שידוע לכולם: ההכנסות מפרסומות דועכות וההכנסות משירותים דיגיטליים אינן מספיקות.

"הבעיה הכי קשה היא בארגוני החדשות המקומיים, שרבים מהם נאבקים רק כדי להישאר בעסק. כולם צריכים לצמצם דרמטית את מספר העובדים, כולל ניו-יורק טיימס, ועוד יותר – מחוץ לערים הגדולות. זה מקשה על העיתונים המקומיים לתת את הסיקור הבסיסי, כמו של מועצות הערים ותחום החינוך", היא מתארת תמונה עגומה. אז מה עושים? "מתחרים צריכים לשתף פעולה בהיקף רחב יותר, למשל: לעשות ביחד תחקיר על התמכרות לסמים. העיתונים צריכים להיות יותר אסטרטגיים בבחירת המטרות; אולי תחקיר אחד בשנה במקום שלושה. זה לא אומר עיתונות פחות טובה, אלא פחות עיתונות. מי שמעריך עיתונות, יבין שהברירה היא בין פחות עיתונות לבין העדרה כליל".

מה שאת מציעה מותיר את השטח פרוץ לשמועות וקונספירציות.

"כאשר מדובר בסיפורים חשובים במיוחד, נכנסת לתמונה התקשורת האיזורית וגם הלאומית. לניו-יורק טיימס יש כתבים שמשימתם היא לכסות איזורים מחוץ לערים; הוא עושה את זה עשרות שנים. זה גם יוצר הזדמנות לעיתונים איזוריים טובים. אבל נכון, יהיו איזורים עם פחות חדשות ויהיה חלל בתחום החדשות הלגיטימיות. פעם היו שני עיתונים בעיר, אחר כך ירדו לאחד, וכעת יצטרכו להסתמך על העיתון האיזורי".

אולי צריך להסתמך על תמיכה כספית מכספי הציבור.

"האבות המייסדים היו ערים לחשיבותה של העיתונות החופשית. תמיכה של רשות מקומית או מדינתית אינה יוצרת עיתונות חופשית אלא תעמולה או עיתונות שיווקית".

האתגרים לא נגמרים בהנהלת החשבונות אלא נמשכים לחדר המערכת. "יש ציניות לגבי עיתונים ועבודתם. יש אנשים שמאמינים לטענת ה-fake news וספקנים לגבי המניעים והשיטות של העיתונות. הדרך הכי טובה להתמודד עם האתגר הזה היא להמשיך לרוץ במסלול שלנו, להישאר ממוקדמים במשימה שלנו ולדעת שדייקנות והוגנות הם שיקבעו את דעת הקהל".

אולי יש הצדקה לספקנות. אני לא זוכר מתי ראיתי מאמר חיובי על דונלד טראמפ בניו-יורק טיימס או בוושינגטון פוסט.

"טראמפ קיבל כיסוי טוב על המצב הכלכלי. אבל אני מאמינה שהממשל נמצא בכזה בלגן, עד שהדברים הטובים נעלמים בצילם של האחרים. טראמפ בעצמו לא מספר חדשות טובות. הוא לא מדבר על המשרות החדשות, אלא על מקסיקנים אנסים. אפילו הוא לא מדבר על הדברים הטובים של ממשלו.

"מאחר שטראמפ הפגין שוב ושוב שהוא איננו בהכרח דובר אמת, העיתונות צריכה להצביע על הגזמות ושקרים שלו. זה מקשה יותר על האיזון, כי כל דבר שטראמפ אומר הופך למשימה לבדיקת עובדות. לפעמים הממשל הוא האויב הגרוע ביותר של עצמו מבחינת הסיקור העיתונאי".

מה דעתה של קאנדיי על שרה האקבי-סנדרס, דוברת הבית הלבן? "דובר צריך שיהיה לו קו אדום. היא אומרת שיש לה, אבל אף עיתונאי לא מאמין לזה. המצב שלה קשה, כי היא צריכה לומר מה שהנשיא רוצה שהיא תאמר. היא טובה מאוד בהעברת המסר שלו, בין אם הוא אמת ובין אם לא".

אחרי כל זה, האם התקשורת האמריקנית עודנה חזקה כפי שהייתה? כן, משיבה קאנדיי, חזקה מאוד. "יש המון עיתונאים טובים שמסורים לעבודה, שהיא חלק חשוב מהחברה. תראה את קפיטל גאזט במרלינד: אנשים נרצחו והוא המשיך להופיע, גם כאשר המשטרה הייתה בחדר החדשות והוציאו את הגופות של עמיתיהם. בשנה שעברה הענקנו פרס לעיתון קטן בקליפורניה שתיאר את הדליקות העצומות שם, וחלק מהעיתונאים המשיכו לעבוד למרות שלא ידעו אם בתיהם נשרפים. לכן, אם לחזור לשאלה הראשונה שלך, אני לא מופתעת שיש עיתונות טובה שניתן לכבד אותה".

מה חושבת קאנדיי על קלאס רלוציוס, כתב בכיר בשבועון הגרמני דר-שפיגל אשר זייף שורה ארוכה של כתבות וזכה בפרסים? "יש תפוחים טובים ורקובים בכל תחום", היא משיבה. "בכל מקצוע יש אנשים מכובדים שהם הרוב, ויש כאלו שלא צריכים להיות בו. אירועים כאלו פוגעים בעיתונות, אבל הם מלמדים על האנשים הללו יותר מאשר על כל דבר אחר. הסיפור של השפיגל עלול להיות בעל יותר השפעה בגלל העיתוי. תמיד קיים הסיכון שמישהו יעשה משהו בלתי אתי שיפגע בכולנו, ודאי יותר עכשיו כאשר יש יותר תשומת הלב לאסטרטגיה של התקפות על fake news".

כיצד מתמודדים עם תופעות כאלה?

"העיתונאים חייבים להיות יותר מדויקים, להבטיח שקיפות ולעשות עיתונות באיכות בלתי מעורערת".