איך מצליחים להיות ילדותיים ומפחידים בעת ובעונה אחת? רשימת איחוד מפלגות הימין הצליחה אמש (יום א', 31.3.19), בתגובתה על החלטת בג"ץ שלא לאשר את קידומו של איתמר בן-גביר ברשימה: "זו הפעם האחרונה שבג"ץ מחליט עלינו. אחרי הבחירות אנחנו נחליט על בג"ץ".

ילדותי - כי ככה הרי אומרים ילדים: אתה לא מחליט עלי. מפחיד - כי יש כאן אמירה ברורה ביותר: אנחנו נקבל עלינו את מרותו של בית המשפט רק כאשר נסכים עם פסקי דינו. ובדרך, מאשימה הרשימה את בג"ץ ב"רדיפה פוליטית" - בפסק דין שבו נכתבה חוות דעת המובילה בידי נעם סולברג, חובש כיפה סרוגה, בוגר ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות ותושב אותו יישוב שבגוש-עציון. אבל זו רק הערת אגב.

בואו נראה את ההיגיון מבית מדרשן של מפלגות הימין. התערבות של בג"ץ - זה טוב או לא? אם הוא לא מתערב בהרס בתים (והוא לא) - זה טוב. אם הוא לא התערב בהינתקות (והוא לא) - זה רע. אם הוא התערב במתווה הגז (והוא כן) - זה רע. אם הוא לא מתערב בהחלטות ועדת הבחירות (והוא לא) - זה רע. אם הוא לא מתערב במדיניות המסתננים (ובדרך כלל הוא לא) - זה טוב.

הבנתם? זה לא עניין של כן/לא התערבות, זה עניין של כן/לא מה שהימין מסכים איתו. זה לא עניין אידיאולוגי, זה עניין תועלתני. זו לא תפיסת עולם, זו פוזיציה. ומכאן הדרך קצרה לקביעה גורפת: כל מה שכל בית משפט פוסק, יימדד בהתאם להשקפתו של המתבונן. כי אם את בית המשפט העליון צריך למדוד במשקפיים של דעות, מדוע לא את המחוזי בתיקים מינהליים? ואת השלום בתיקי מקרקעין? ואת בית המשפט לתעבורה? ואת בית המשפט לתביעות קטנות?

אפשר לטעון שפסקי הדין של בג"ץ הם יותר ליברליים-שמאלניים מאשר שמרניים-ימניים. זו טענה הראויה להישמע - בתנאי שהיא תגובה בעובדות, בנתונים, במחקר אמפירי. אני לא ראיתי עד היום מחקר כזה - והנה אתגר לגופי ימין חשובים ופעילים, כמו פורום קהלת: תעשו בדיקה ממשית לאורך זמן. זה ממש לא קשה; זה רק עניין של השקעת זמן ומשאבים. ואז יהיה בסיס עובדתי לדון עליו. האם איש מן הימין אינו עושה את המחקר משום שהוא חושש מתוצאותיו?

כל עוד מדובר בתחושות בטן, ברגשי נחיתות, בשגעון רדיפה - אי-אפשר לקיים דיון רציני. תחושות טובות לקיטורים, לא למעשים. רגשות טובים לשיחות סלון, לא לדיון פוליטי. ושגעונות ודאי שאינם יכולים להוות בסיס לחקיקה. ושוב: ייתכן שמחקר יוכיח שלא מדובר בתחושות ולא ברגשות ולא בשגעונות; בבקשה, תערכו אותו. אני מתחייב לפרסם בהבלטה ובהרחבה כל ממצא שיעלה.

עד אז, תפסיקו להשתלח ולהלך אימים. כדאי שתזכרו היטב את דבריו של ר' חנינא סגן הכהנים: "הווה מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה - איש את רעהו חיים בלעוֹ". אם אין מורא שלטון, יש אנרכיה. בית המשפט הוא חלק משמעותי ביותר ממערכת השלטון, בוודאי במדינה דמוקרטית. והוא מחייב את כולם, כולל כולם. אין ולא יכול להיות ואסור שיהיה מצב, בו "אנחנו נחליט על בג"ץ". בית המשפט מחליט על כולם - במסגרת הסמכויות שנותן לו המחוקק, כנציג העם.

מי שחושב שבג"ץ מתערב יותר מדי, צריך קודם כל לגבות את מחשבותיו בעובדות. לא במקרה נגזרת המילה "ידע" היא הבסיס למילה "מידע", ולא במקרה באה אחריה המילה "תודעה". כאשר יש מידע עובדתי, אפשר להפוך אותו לידע ועליו לבסס את התודעה. קיצורי דרך הם ילדותיים - ובזה הרי פתחנו.

אם וכאשר יהיה כזה מידע מוכח, ניתן יהיה לדון בשאלות האם מדובר בבעיה, מה ההיקף שלה וכיצד מתמודדים איתה. האם זו התערבות שניתן לראות בה קו פוליטי ברור? האם יש בה קו כלכלי-חברתי מסוים? מה קורה לה לאורך השנים? עד כמה היא מושפעת מחוסר יכולתה או חוסר רצונה של המערכת הפוליטית לדון בבעיות קשות? האם די בפתרונות נקודתיים של שינוי חוקים, או שצריך לשנות את דרך בחירת השופטים? ואולי צריך לשנות את מבנה מערכת המשפט?

אלו הן שאלות מורכבות ביותר, רציניות ביותר וחשובות ביותר - והן ראויות לדיון המעמיק ביותר. ססמאות משתלחות של ערב בחירות, הן בדיוק ההפך ממה שצריך לעשות. איומים על בית המשפט הם בדיוק ההפך ממה שלגיטימי לעשות במדינה דמוקרטית. ונא לזכור, שמי שמאיים היום - עלול להזדקק מחר להגנתו של אותו בית משפט שהוא מבקש לסרס.

הבוננזה של איילת שקד, בצלאל סמוטריץ' ואפילו משה גפני בימים אלו היא לאיים על בית המשפט העליון. אני איש ימין (חבר בבית היהודי), מתנגד לאקטיביזם השיפוטי וחושב שהפרקליטות היא גוף כוחני. אבל אני גם מתחלחל מן המחשבה שבית משפט כלשהו יוכפף לשיקולים פוליטיים ולגחמות פופוליסטיות. לפחות לי, כמי שכל חייו הצביע למפד"ל על גלגוליה, ההתקפות הבוטות הללו גורמות להתלבטות אמיתית לקראת יום שלישי הבא.