חמים וטעים ביידיש

זוכרים את הסרט האלמותי "חמים וטעים" עם מרילין מונרו וג׳ק למון? אז תיאטרון הידישפיל מעלה הצגה שעברה שדרוג, תוך העברה מקולנוע להצגה המתארת הסרטת סרט בהוליווד, ביידיש; כך שכל העסיסיות שבידיש שנשמעת טוב יותר מאשר בעברית, מטבלת את המעשה בחמימות היהודית. בסרט המתרחש על-רקע תקופת "היובש" בארה"ב, כשהגנגסטרים שלטו בתחום מכירת המשקאות המשכרים, שני מוסיקאים יהודים נמלטים מפני המאפיה, כי הם נכחו בטבח בין שתי כנופיות, והסנדק (בהצגה) של הרוצחים (ישראל טרייסטמן) רודף אחריהם לחסלם. המבטא והאינטונציה שלו בסגנון מרלון ברנדו מהסרט "הסנדק", מעניקים לדמות את הניחוח הנכון. כך גם השמעת הלחן ברקע של נינו רוטה מהסרט הסנדק, המאששת גם היא את משחקו של טרייסטמן כסנדק מאפיונרי.

יונתן רוזן וניב שפיר, כשני המוסיקאים, מקבלים עבודה בתזמורת שכולה נשים, וכך, הודות להתחפשותם לנשים כדי להימלט מהרוצחחם העוקבים אחריהם לחסלם - הם מגלגלים אותך מצחוק כל הדרך. בדרכם לפלורידה ברכבת עם הלהקה, הם מתוודעים לזמרת יפהפיה (בסרט - הייתה זו מרילין מונרו), מיטל נוטיק המרהיבה. היא עושה חיקוי מוצלח ביותר לדיווה האגדית, בקטעי השירים שלה הכה חקוקים בזכרון הקולקטיבי. אחד מהם, ניר שפיר, מתאהב בה, אך מנוע מלחשוף את עצמו בפניה. בהמשך - דובי גל, כבימאי הסרט בהוליווד, המעשיר את הדמות בתנועה ובריקוד עם כושר, ובהמשך, כמיליונר המתאהב במוסיקאית אותה מגלם יונתן רוזן המחופש - מפגין את נסיונו הוותיק. שני החבר׳ה לצים עוברים סיטואציות כה מבדרות ומבדחות, תוך יכולת הביטוי לכשרונם במעבר מגילום גברים לנשים. עד שסצינות אלו מצליחות להשכיח מהקהל את הסערות של הביבים המתרחשות בחוץ, לרגל הבחירות הקרבות בעוד כמה ימים.

להעשרת התמונה נוספו לקאסט ארבע שחקניות שהן גם מוסיקאיות-כלייזמריות אמיתיות, שתי נשפניות, אקורדיוניסטית וכנרית, כולן בוגרות האקדמיה: אוולין גניס השחקנית ונגנית האקורדיון; לואיזה סלומון נשפנית הטרומבון הנמרצת; נעמי קרן השרה ומפליאה לנגן בכינור; וסיוון רוזנברג המשחקת והמנגנת בקלרינט. כל זאת בעיצוב במה חדשני ויצירתי ביותר של איה באך. עליהם מנצחת אירמה סטפנוב, שהיא כמו פלפל, כולה טמפרמנט יוקד ואש ולהבה של כשרון גם יחד.

מה שעושה מהצגת "רצות אל הקוגל" חוויה מענגת הוא הצלחת התרגום של לאה שלנגר את חידודי הלשון הכה מצחיקים ורלוונטים לכאן ועכשיו של הבימאי יונתן אסתרקין. השפה נשמעת כה מקורית, קולחת, כמו נכתב המחזה במקור ביידיש. לבימוי המעולה של אסתרקין נוסף אלמנט הכוריאוגרפיה של תום אפלבאום, הבא לידי ביטוי בקטעי המחול, כשהתאורה הנפלאה של מישה צ׳רניאבסקי עושה נפלאות על הבמה; כך התלבושות היפות המעוצבות בידי דפנה פרץ, ויצירת הווידאו שברקע של אדריאנה לובינה המשלימה את האווירה הניו-יורקית של עלילת הסיפור בצורה עשירה; הניהול המוסיקלי הקולע של אור מצא הצעיר המחונן, וההדרכה ביידיש לשחקנים הצברים המחברת אותם לקהל גם של כמוני, שלא גדלה על יידיש - כל אלה עושים את הצגת "רצות אל הקוגל" למשהו באמת נהדר.