אסון תלמידי גימנסיה רחביה שהוצנע <span style='font-weight:normal;'>[1943]</span> <br>

האסון התרחש, כך דווח בעיתונות דאז, ביום ג' 18 במאי 1943 בשעות אחר-הצהריים באזור החוף של קיסריה ליד חדרה. תלמידי כיתות חמישית (בגימנסיה רחביה), הלכו ברגל לקיסריה ובדרכם חזרה לבנימינה ומצאו מעין גליל מתכת ובו היה מטען חומר נפץ. ייתכן שמדובר במוקש שנסחף או אולי ברימון. מכל מקום כמה מהתלמידים שיחקו עם החפץ ולפתע הוא התפוצץ בידיו של אחד התלמידים. כתוצאה מהפיצוץ נהרג במקום אחד התלמידים - יהודה ישראלית, ונפצעו באורח אנוש שלושה תלמידים: מרדכי ינוקה, רפאל מן ומלכיאל חיות. עוד כ-15 תלמידים נפצעו מרסיסי ונתזי חומר הנפץ.

טלפון להזעיק עזרה לא היה בקרבת מקום האסון, ובסביבות השעה 6 בערב הגיע רכב בהול לחדרה והזעיק עזרה. למקום האסון באזור חוף קיסריה הגיעו אנשי משטרות הסביבה, אנשי קיבוץ שדות ים, רופאים ואנשי מגן דוד. הנפגעים הועברו לחדרה שם קיבלו טיפול עזרה ראשונה ומשם הועברו לבית החולים רוטשילד בחיפה. בבית החולים לא הצליחו להציל את חייהם של שלושת הפצועים קשה, מרדכי ינוקה, רפאל מן, ומלכיאל חיות והם מתו במהלך הלילה, או אולי אף קודם לכן מפצעיהם.

באסון נהרגו 4 תלמידים ונפצעו כ-16 תלמידים ואלה חלק משמות התלמידים שנפצעו באסון שמתפרסמים בעיתונות דאז: ראובן שטרן בן 14, שמואל קינג בן 14, יחיאל שליטין בן 14, גדולה שוויג בת 14 (לימים תהפוך לאמנית ידועה) ציונה מנזילובסקי בת 14, שמעון לוסטיג בן 14, שולמית קרינסקי בת 14, לאה מזרחי בת 15, אליהו סלמה בן 14, ומתתיהו סוקניק בן ה-15. בעיתונות דאז דווח כי "מצבם של הפצועים קינג, לוסטיק, סוקניק ושליטין קשה אך אין סכנה צפויה להם". שאר הפצועים הוגדר מצבם קל.

כפי שניתן לראות, בין הפצועים באסון טיול תלמידי גימנסיה רחביה בקיסריה מופיע שמו של התלמיד מתתיהו סוקניק בן ה-15. אני מעריך בסבירות גבוה כמעט ודאית, על-פי כל הנתונים, גיל וכדומה כי מדובר במתי סוקניק בנו של הארכיאולוג הנודע פרופ' אליעזר ליפא סוקניק ואחיו של הרמטכ"ל השני של צה"ל פרופ' יגאל ידין.

5 שנים כמעט בדיוק לאחר אסון הטיול נפל מתי סוקניק במלחמת העצמאות, ביום שישי, 4 ביוני 1948. בסביבות השעה 5 בערב המריא מטוס חיל-האוויר הישראלי מדגם פירצ'ילד, נושא פצצות, לעבר שלוש ספינות של חיל-הים המצרי שהתקרבו לחוף תל אביב. במטוס היו הטיס אהרון-דוד שפרינצק, בנו של יו"ר הכנסת הראשון יוסף שפרינצק ומתי סוקניק ששימש מטיל הפצצות. בסביבות השעה 17:20 נצפה מטוס הפיירצ'ילד נפגע ומתרסק לים (כנראה בשלמותו) אך אנשי הצוות שפרינצק וסוקניק לא נמצאו עד היום.

גופותיהם של ארבעת הנערים תלמידי הגימנסיה העברית רחביה שנהרגו בטיול באזור קיסריה הובאו בשעות בוקר ביום רביעי 19 במאי 1943 לגימנסיה העברית רחביה. בשעות אחר-הצהריים יצא מסע ההלוויה מבניין הגימנסיה. המונים הלכו "מזועזעים ומדוכאים" אחר מיטותיהם של ארבעת הנערים. לאורך רחוב המלך ג'ורג' בו עבר מסע ההלוויה עמדו המונים רבים ו"רבים געו בבכי" במהלך ההלוויה דווח על מספר מקרי התעלפויות. מסע ההלוויה התעכב ליד בית הכנסת "ישורון", משם יצאו אוטובוסים לכיוון בית הקברות בהר הזיתים שם נטמנו ארבעת הנערים סמוך אחד ליד השני. לא נישאו הספדים נשמע רק קדיש ומזמורי תהילים. הלימודים בגימנסיה רחביה לא התקיימו ביום ההלוויה.

יהודה ישראלית היה בנו של הרופא ד"ר משה ישראלית ושולמית, על מצבתו בהר הזיתים נחקק פ"נ בננו היקר יהודה ישראלית בן ד"ר משה ושולמית נ"י נספה בתאונה י"ג אייר תש"ג תנצב"ה.

מלכיאל חיות נולד בא' אלול תרפ"ט נהרג בי"ג אייר תש"ג היה בנם של צביה וד"ר זאב חיות שהיה מורה ומרצה למתמטיקה בעל שם. הרצה באוניברסיטה העברית ובסמינרים למורים. במשך שנים רבות היה מנהל "תלמוד תורה" מזרחי בירושלים.

רפאל מן בנם יצחק ומעכה נולד בכ"ז חשוון תרפ"ט. דווח בעיתונות כי אביו ד"ר יצחק מן היה מעובדי קק"ל.

מרדכי ינוקא היה "תלמיד מעדות המזרח שאמו העובדת שאפה להקנות לבנה חינוך תיכוני תקין". על מצבתו בהר הזיתים נחקק בזו הלשון: "פ"נ בני היקר מרדכי ינוקה בן רוזה שנקטף בדמי ימיו י"ג אייר תש"א בגיל ט"ז לחייו תנצב"ה".

צילומי מצבות הנערים ונוסח הכיתוב עליהן מופיעים באתר בית העלמין הר הזיתים.

יומיים לאחר האסון דווח כי מונתה "ועדה חקירה" לבדיקת האסון. הוועדה גבתה כמה עדויות מהמעורבים בפרשה. הוועדה הורכבה מיוסף עזריהו המפקח על בית הספר, י.עבאדי מטעם ועד ההורים והעו"ד ח.גרינוולד. לא ראיתי בעיתונות דיווח על מסקנות הוועדה ואם כן ראוי לחשוף אותן. לא ברור אם ננקטו צעדים כלשהם כנגד מורים שליוו את הטיול או האחראים לטיול וגם לא ברור אם נחקרו כלל.

גם בחלוף 76 שנה מאז האסון דומה כי לא הכל סופר וידוע על ההשתלשלות המדויקת של האירועים. לא ברור באיזה חומר נפץ מדובר ממנו נהרגו הילדים. האם היה זה פגז, רימון, אולי מוקש שנסחף? וכיצד בדיוק הגיע חומר הנפץ אל התלמידים ואיפה היו המורים בסיפור. העיתונות מיעטה לעסוק בעניין והפרשה נשכחה כמעט לגמרי כבר בימיה הראשונים.

לא מן הנמנע כי היו גורמים מקושרים לשלטונות הבריטים ולהנהגת הישוב באותה תקופה שניסו להצניע ולהשכיח את הפרשה. אבל איני יכול לקבוע זאת בוודאות. בעיתונות לא דווח כי המשטרה הבריטית פתחה בחקירה לברור נסיבות האסון, ואם כן מה היו מסקנות החקירה. רב הנסתר על הגלוי בפרשה זו. והדברים זועקים. מי היה אחראי לאסון?

בבית הספר גימנסיה העברית יש קיר הנצחה, כך מספר לי בוגר בית הספר, ועליו שמות בוגרי הגימנסיה שנפלו במערכות ישראל. ראוי ליד או בסמוך לקיר הנצחה זה, לציין גם את שמות וזכרם של ארבעת הנערים תלמידי בית הספר שנהרגו במסגרת טיול הגימנסיה שהייתה אחראית לשלומם ולבטיחותם, וכן לקיים להם אזכרה מכובדת. מדובר בבני נוער בגילאי 14 שכמעט ועוד לא החלו חייהם. אין להשכיח את זכרם ואת סיפור המקרה גם בשל "שמו הטוב של בית הספר". יש לפרסם את מה שידוע כי לא הכל כנראה פורסם ודווח.

תלמדים, מכרים, בני משפחה שמכירים וזוכרים את הפרשה שהוצנעה ונשכחה, ויש אומרים במכוון, מוזמנים להגיב במדור התגובות שליד הכתבה.