יעקב שרת, בנם בכורם של ציפורה מאירוב ו
משה שרת, נולד בשנת 1927 בתל אביב. אחריו נולדו אחותו יעל, לימים הסופרת יעל מדיני ואחיו הצעיר חיים שרת מאנשי קיבוץ חמדיה וממקימי הישוב הר חלוץ בגליל.
בשנת 1931 בהיות יעקב בן 4 לערך, עברה המשפחה לירושלים. יעקב למד בבית הספר "בית הכרם". בנעוריו היה חבר בתנועת הנוער "מחנות העולים". במסגרת הכשרה של הפלמ"ח, ו"מחנות העולים" שהה בשנת 1944 תקופת מה ביישוב בית הערבה. בתקופת מלחמת העולם השנייה בהיותו בן 17 בלבד התגייס לבריגדה היהודית ונשלח למצרים, לבלגיה ולחזית באיטליה. בשנת 1946 נמנה עם מקימי קיבוץ חצרים - אחת מ-11 נקודות ישוב אשר הוקמו בנגב.
בתחילת שנות ה-50 החל ללמוד רוסית ולימודי רוסיה באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק. כעבור כשלוש שנים ביוני 1956 הוסמך באוניברסיטה זו כ"בוגר למדעים" כשהחוג הראשי בלימודיו הוא הכלכלה, המדיניות והתרבות של רוסיה. בקיץ של אותה שנה יצא לאנגליה ללמוד באוניברסיטת אוקספורד. עם סיום לימודיו הצטרף לארגון "נתיב" שפעל תחת משרד ראש הממשלה, במטרה לשמר את הקשר של ישראל עם יהודי מזרח אירופה ובמיוחד עם יהודי ברית המועצות.
|
|
|
מזכיר ראשון בשגרירות ישראל במוסקבה
|
|
|
|
[צילום: הנס פיין/לע"מ]
|
|
|
|
|
|
|
| משה שרת מתקבל בנמל לוד בשובו מארצות הברית על-ידי בנו יעקב ורעייתו ציפורה 1947 | |
|
|
|
|
שלטונות האשימו את יעקב שרת בריגול והודיעו לו כי הוא נדרש לצאת מתחומי ברית המועצות
|
| ▪ ▪ ▪ |
ביוני 1960 החל שרת לשרת בתפקיד מזכיר ראשון בשגרירות ישראל במוסקבה. בימי שירותו ברוסיה ביקר יעקב שרת בערים שונות בברית המועצות ובימי חג היה בא לתפילות בבתי כנסת. בסוף יוני 1961 בעת שיעקב שרת ורעייתו רינה בילו חופשה עם שני ילדיהם במלון בריגה בירת לטביה, והיו בדרכם מהמסעדה של המלון לעבר חדרם שבקומה הרביעית, ניגשו אליהם "פקידים סובייטיים" וביקשו מהם להתלוות אליהם.
הם נחקרו במשך כשלוש שעות ושוחררו. יעקב שרת סיפר כי החוקרים התייחסו אליו ואל אשתו בגסות. השלטונות האשימו את יעקב שרת בריגול והודיעו לו כי הוא נדרש לצאת מתחומי ברית המועצות. בהודעה לסוכנות הידיעות "טאס", מסרו השלטונות הרוסים כי "שרת סייר בחלקים שונים של ברית המועצות לשם הקמת קשרי ריגול והפצת ספרות ציונית אנטי סובייטית בלתי חוקית ואף נתפס כאשר ניסה להשיג מסמכים סודיים". כעבור 3 ימים עזב יעקב שרת את רוסיה יחד עם רעייתו רינה ושני ילדיהם ובתחילת יולי 1961 הגיעו לישראל.
|
|
|
|
פרסום יומניו וכתביו של משה שרתו עוררו הדים רבים
|
| ▪ ▪ ▪ |
במחצית שנות ה-60 הצטרף יעקב שרת למערכת עיתון מעריב. ובמשך למעלה משני עשורים פרסם בעיתון זה מאמרים וטורים פוליטיים, מקאמות ונמנה עם צוות עורכי גיליון סוף השבוע של העיתון. בתקופה הזאת החל לפרסם את יומניו וכתביו של אביו. בשנת 1978 הוציא לאור את "היומן האישי של משה שרת" בשמונה כרכים. כן הוציא לאור ספרים המבוססים על מכתביו של אביו. פרסום יומניו וכתביו של משה שרתו עוררו הדים רבים. יעקב שרת הרצה במסגרות שונות על יהדות ברית המועצות והשתתף באירועים רבים הקשורים באביו משה שרת. הוא כואב את הדחתו של אביו וטוען כי נעשה לו עוול. "את העוול הזה אי-אפשר לתקן", הוא אומר.
לאחר פרישתו לגמלאות הקים את "העמותה למורשת משה שרת". באתר העמותה אני קורא אודותיה: "העמותה החלה לפעול בשלהי 1995 במטרה לרכז, לאגור, לקטלג את כל כתבי משה שרת בשנות פעילותו היישובית והממלכתית בתקופה 1965-1919, ולהוציא לאור כתבים אלה בצורה מסודרת ומוערת וזאת מתוך הכרה כי כתביו של משה שרת, כמנהיג ציוני ראשון במעלה, חייבים להיות נגישים לכל לומד ומעיין במתכונת של ספרים מוערים היטב".
|
|
|
|
|
[צילום: כפיר סיוון דוברות עיריית תל אביב]
|
|
|
|
|
|
|
| יעקב שרת ורון חולדאי בטקס הענרת אות יקיר העיר תל-אביב-יפו. | |
|
|
|
|
הגם שקיבל אות כבוד מעיריית תל אביב-יפו, הוא מאוד כועס על העירייה על שלא מסייעת לעמותה כראוי לעמותה להנצחת משה שרת הפועלת בעיר
|
| ▪ ▪ ▪ |
ביום העצמאות האחרון הוענק ליעקב שרת בטקס חגיגי שנערך ב"בית האופרה" בתל אביב, אות יקיר העיר תל אביב-יפו לשנת 2019. אומר יעקב שרת: "תל אביב היא עיר נפלאה עיר דינמית עיר שאתה מרגיש בה חופש עיר שבניגוד לירושלים השחורה היא עיר לבנה עם כל המשמעיות של הדברים האלה העיר מאוד יקרה ואני אוהב אותה" .
יעקב שרת אומר לי, כי הגם שקיבל אות כבוד מעיריית תל אביב-יפו, הוא מאוד כועס על העירייה על שלא מסייעת לעמותה כראוי לעמותה להנצחת משה שרת הפועלת בעיר. "המפעל הזה מוציא לאור את כתביו הרבים של משה שרת וזו תרומה ייחודית שמוסיפה לעיר איזשהו נופך", הוא מציין ומדגיש את העובדה כי אביו משה שרת הוא ראש הממשלה היחידי הקבור בתל אביב ואף ביקש בצוואתו להיקבר בתל אביב.
|
|
|
|
"אני מאוד לא מרוצה ממה שקורה במדינה. אני לא יכול להזדהות עם המדינה בא נולדתי וחוזה שחורות לעתידה"
|
| ▪ ▪ ▪ |
יעקב שרת תירגם ספרים רבים מאנגלית ומרוסית. ובהם את ספרו של דזמונד מוריס, "הקוף העירום", ספרו של בני מוריס "קורבנות" תולדות הסכסוך הציוני - ערבי", ו-"לשון הגוף" ספרו של יוליוס פאסט, וכמו-כן תירגם ספרי ילדים קלאסיים כספרי ההרפתקאות של פרידריך וילהלם מדר והספר "מונפליט" של ג'ון מיד פוקנר.
יעקב חיבר שורה של ספרי עיון. אחד הבולטים שבהם הוא הספר "מדינת ישראל לבית אלטנוילנד איננה" שיצא לאור בשנת 1989, בתקופת האינתיפאדה הראשונה, ובו הוא מנבא את מותו של המפעל הציוני, משום שאם ה'כיבוש והדיכוי' לא ייפסקו, מרחץ הדמים במזרח התיכון לא יסתיים, דבר שיסכן לדעתו את המפעל הציוני. יעקב שרת אומר לי "אני מאוד לא מרוצה ממה שקורה במדינה. אני לא יכול להזדהות עם המדינה בא נולדתי וחוזה שחורות לעתידה". ספר נוסף שכתב הוא "פניני קדם" (2012) ובו יותר מ-1,600 פתגמים שליקט מספרי התנ"ך.
|
|
|
|
בין השירים שכתב: "נגן לי ירדן", "נמה יפו נמה", "אהבה פשוטה"
|
| ▪ ▪ ▪ |
לא רבים יודעים כי יעקב שרת לצד פעילותו העיתונאית והספרותית הוא גם פזמונאי וכמה משירים שכתב הפכו מזה כבר לקלסיקה בזמר הישראלי. בין השירים שכתב: "נגן לי ירדן", "נמה יפו נמה", "אהבה פשוטה", "כנרת אחרת" "טיול בגליל", ועוד.
יעקב שרת נשוי לרִנָּה שרת מורה למחול, כוראוגרפית וחוקרת מחול. ולהם שלושה ילדים. יורם שרת, אורית שרת פורטר עיתונאית בעברה עוסקת בכתיבה ובהנחיית קבוצות, ונורית, אמנית וידאו.
|
|
יעקב שרת בנמל לוד 1949 [צילום: דוד אלדן/לע"מ]
תפוס כינוי יחודי
מאיר הר-ציון, ישי צימרמן, חנן סמסון, גיא כוכבא, יצחק בן-עקיבא, יאיר תל צור 
