|   15:07:40
  שרון מגנזי  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
מהי חרדה דנטלית ואיך מתמודדים איתה?
כתיבת המומחים
האם כדאי להשקיע בנאסד"ק 100?
ברנשטיין. בגובה העיניים
תקשורת, ספורט והמחקר שביניהם

הפסיפס של עלינא

המחקר שבזכותו ידועה הד"ר עלינא ברנשטיין, מרצה בכירה וחוקרת בבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל, בארץ ובאופן בינלאומי, עוסק בקשר בין תקשורת וספורט. הנושא המגדרי בולט במחקריה המתמקדים בסיקור התקשורתי באמצעי המדיה החדשים - טוויטר ואינסטגרם. לאחר שצלחה את האתגרים במסעה האישי והמקצועי, מצאה בית אקדמי חם במכללה למנהל, המאפשר לה מימוש כמרצה וכחוקרת
24/08/2019  |   שרון מגנזי   |   כתבות   |   תגובות
בגובה העיניים
"אני גרה שנים רבות בתל אביב, אבל עד היום אני רואה את עצמי כבת ימית. זאת גאווה בשבילי, אפילו באופן שבו הסתדרתי בצבא, או האופן שבו אני תמיד מדברת עם כולם בגובה העיניים ולא בהתנשאות, כפי שהסטודנטים שלי מעידים. אלו דברים שמגיעים מהעובדה שגדלתי במקום ששווה לכולם ולא באיזה היכל שן"

הד"ר עלינא ברנשטיין היא בת להורים יוצאי רומניה שעלו ארצה בלא כלום פרט לדבר חשוב מאוד - השכלה. שניהם היו כבר רופאים במקצועם כשהגיעו לבית שאן, כשאביה היה גינקולוג מומחה לפריון, ידוע בתחומו. בסופו של דבר השתקעה המשפחה בבת ים. לברנשטיין אח מהנדס בתחום הטכנולוגיה העילית שגר בקליפורניה כבר שנים ארוכות, והיא עצמה מתגוררת כיום עם משפחתה בתל אביב.

ברנשטיין: "כשאני אומרת לסטודנטים שלי שאני בת ימית במקור, הם אומרים לי 'לא רואים עלייך'. זה תמיד משעשע אותי. אני גרה שנים רבות בתל אביב, אבל עד היום אני רואה את עצמי כבת ימית. זאת גאווה בשבילי, אפילו באופן שבו הסתדרתי בצבא, או האופן שבו אני תמיד מדברת עם כולם בגובה העיניים ולא בהתנשאות, כפי שהסטודנטים שלי מעידים. אלו דברים שמגיעים מהעובדה שגדלתי במקום ששווה לכולם ולא באיזה היכל שן".

עד כמה נושא ההשכלה היה מושרש במשפחתך?

ברנשטיין: "הנושא של השכלה ומדע הם בדנ"א של הבית בו גדלתי וזה חשוב בכמה רבדים. היה ברור מההתחלה שהדרך כוללת לימודים, צבא ואחר כך אוניברסיטה. אחד הדברים שאני מעריכה מאוד אצל אימא שלי היה המסר שהעבירה לנו ש'הכל פתוח' על-אף שדי מקובל שילדים של רופאים גם ילכו לכיוון הזה. לאבא שלי זאת הייתה אכזבה מסוימת, שאחי ואני לא הלכנו במסלול שלהם, אבל לא היה לחץ מצדו שגרם לנו להרגיש לא טוב עם זה שבחרנו מסלול אחר".

כיצד החל המסע האקדמי שלך?

ברנשטיין: "למדתי תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב (אז זה היה פשוט חוג, והיום יש בית הספר לקולנוע וטלוויזיה על-שם סטיב טיש), ובהמשך למדתי גם סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. החוג לקולנוע וטלוויזיה היה חלק מהפקולטה לאמנויות, כי החוג לתקשורת הוקם רק שנים רבות אחר כך בפקולטה למדעי החברה. כשאני מלמדת סטודנטים שלי בקורס המבוא, אני מראה להם את ההתפתחות של הדיסציפלינה כשלרוב חוג התקשורת היה חלק ממדעי החברה או מדעי המדינה. למדתי שנה אחת באוניברסיטה העברית בחוג לקומוניקציה, בשל המרחק הרב, שכן גרתי בתל אביב. הייתי כל כך זרה למקום שבקפטריה זיהו אותי כתל אביבית".

לאחר שנה בירושלים, הצליחו לבנות לברנשטיין תוכנית לימודים בהתאמה אישית באוניברסיטת תל אביב, הכוללת סוציולוגיה ואנתרופולוגיה עם שליש משעות הלימודים בקולנוע וטלוויזיה. על כך היא מודה לפרופסור יהודה (ג'אד) נאמן, במאי קולנוע שהיה אז ראש החוג אשר בנה עבורה ועבור סטודנטים בודדים נוספים תוכנית לימודים מיוחדת המשלבת חוגים אחרים, כדי שיוכלו לקבל תואר שני בתחום עם תזה משותפת, על-אף שלא היה אז תואר שני בקולנוע וטלוויזיה.

ללונדון ובחזרה
מרצה בכינוס, מדריד 2019

בקצב שלה
"כשנגמרה הסאגה באוניברסיטת תל אביב, לקחתי את כל הניירת שלי, זרקתי אותה לפח ולא התעסקתי בה. לקח לי שנה להתאושש ולמסור את תיק הפרסומים שלי למכללה למנהל, שעל-סמך אלו קיבלתי מעמד של מרצה בכירה שם. לא בטוח שעל קברי יהיה כתוב פרופסור, אבל אני חיה עם זה לגמרי בשלום ועושה את הדברים בקצב שלי"

ספרי על תקופת הדוקטורט

ברנשטיין: "באפריל 1990, בגיל 30, עם סיום התואר השני נסעתי לדוקטורט באנגליה. תמיד ראיתי בעצמי אנגלופילית. נסעתי בפעם הראשונה לבד ללונדון כשהייתי בת 17, ומאז הייתי שם אינספור פעמים. הבית האקדמי שלי היה באוניברסיטת לסטר, שם חייתי ארבע שנים. הוא היה משמעותי ומעצב מאוד עבורי בכל מיני היבטים ולמדתי שם ב-Centre for Mass Communication Research. בתום שבע שנים (שאת חלקן למדתי מהארץ) השלמתי דוקטורט בתקשורת. מבחינתם, מישהי כמוני עם תואר שני בקולנוע וטלוויזיה מצד אחד, וסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מצד שני שעושה דוקטורט בתקשורת, היה אידיאלי בשל הרקע באמנות יחד עם מדעי החברה.

כשלוש שנים וחצי לאחר שהחלה את שהותה בלונדון, קיבלה ברנשטיין שיחת טלפון שבישרה לה שהד"ר יריב בן-אליעזר עזב את החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, ושאם תחזור ארצה, תינתן לה האפשרות ללמד את הקורסים שלו. לא הציעו לי תקן, היא מדגישה, אבל הבהירו שיש אופק. להחלטתה האם לשוב ארצה נוסף גם שיקול אישי, שכן ידיד טוב שלה שהפך לבן זוגה עד היום, נח בריגר, אמר לה שהוא לא יכול עוד להמשיך במערכת יחסים מרחוק, והיא הבינה שעליה לבחור.

מה בחרת?

ברנשטיין: "שני הדברים הללו יחדיו גרמו לי לעזוב את לסטר בידיעה שיש לי אפשרות להשלים את הדוקטורט בלימודים מהארץ. בחופשות ארוכות, בעיקר בקיץ, נסעתי לשם למספר שבועות וכך הצלחתי להשלים את הדוקטורט. זה לא היה פשוט, כי במקביל ללימודיי הייתי גם מרצה צעירה יחסית. עוד לא הייתי במעמד דוקטור, כך שלימדתי את קורסי המבוא עם עמיתה נוספת מאוניברסיטת תל אביב, שגם היא הייתה אז דוקטורנטית - הד"ר עמית לביא דינור, שמלמדת היום במרכז הבינתחומי.

"כשחזרתי היו לי חששות, כי עדיין לא סיימתי את הדוקטורט ומי ערב לי להיכן תגיע דרכי באוניברסיטה, האם מערכת היחסים עם בן הזוג אכן תצליח עם שובי ארצה? עם בן זוגי אני עד היום, והוא גם אב ילדינו (תאומים בני 15). כדי להגדיל את פרנסתי, עבדתי בתקופה זו גם במכללת ספיר ואהבתי מאוד ללמד שם. הייתה שם הרגשה ברורה מאוד של משמעות הרבה מעבר למקומות אחרים שהייתי בהם. רבים מהסטודנטים שם היו דור ראשון להשכלה גבוהה, ועצם העובדה שעומדת שם מרצה ומלמדת ואפילו עצם הנוכחות שלי, הייתה עבורם משמעותית מאוד. לימדתי שם שש שנים, וזה מקום שעד היום שמורה לו אצלי פינה חמה בלב למרות הזמן הרב שחלף".

האם בדיעבד ההחלטה לחזור הייתה נכונה מבחינתך?

ברנשטיין: "בין שאר הדברים הטובים שקרו לי כמרצה באוניברסיטת תל אביב, הוא שהכרתי את הפרופסור ארנון צוקרמן, שהיה בשנות ה-70 מנהל הטלוויזיה בטלוויזיה הישראלית, מהדור של מוטי קירשנבאום ז"ל, אלכס גלעדי, יגאל שילון, דן שילון ועוזי פלד - האנשים שמהווים את עמודי התווך בהקמת הטלוויזיה הישראלית. הפרופסור צוקרמן האמין בי וקידם אותי, ולימים כשהוא עבר למכללה למנהל הוא הביא גם אותי לחצי משרה תקנית. בשנים הקריטיות שהייתי צריכה לפרסם המון מאמרים כדי לעבור ממעמד של מרצה למעמד של מרצה בכיר, נכנסתי להריון עם התאומים. ביקשתי שנת שבתון כדי לעמוד במשימות, כשבפועל השנה הוקדשה לטיפול בתאומים, וזה הוביל לכך שלא עמדתי בציפיות האקדמיות ממני. בתקופה שבה נדרשתי למאמץ גדול ולפרסם מאמרים רבים, רציתי לטפל בילדי ולגדל אותם. כך שבמקום לקבל מעמד של מרצה בכיר זומנתי לשימוע והתפניתי מאוניברסיטת תל אביב".

האם התאכזבת מכך שנאלצת לעזוב את אוניברסיטת תל אביב?

ברנשטיין: "לחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב אין לי ולא הייתה לי כל טענה, הם נלחמו עלי. אני מלמדת שם כיום ועדיין מגיעה לאירועים שלהם ונפגשת עם האנשים. התחושה הייתה שהמוסד עצמו, הנהלת האוניברסיטה, לא תמכה ולא גילתה סובלנות לנסיבות שלי, למרות שאני לא מסירה אחריות מעצמי באשר לאופן שבו הדברים התגלגלו. קיבלתי זאת קשה מאוד עד כדי כך שהיו שנים שלא יכולתי לעבור ליד האוניברסיטה. לא הסכמתי אפילו לשכור דירה מסוימת באותן שנים עם בן זוגי, כי מהחלון שלה ראו את האוניברסיטה".

מרצה וחוקרת במכללה למנהל


כיצד החלה דרכך במכללה למנהל?

ברנשטיין: "לשמחתי הרבה, 2007 הייתה תקופה של שגשוג במכללה למנהל, והם הגדילו לי את המשרה למשרה מלאה. מצאתי שם בית אקדמי משפחתי וחם, ויש לי שם עמיתים שהם גם חברים. זה מקום הרבה יותר נינוח מבחינת העידוד לפרסם מאמרים בלי אווירה של לחץ. חשוב לא פחות, במכללה למנהל אני יכולה לתחזק קריירה של מרצה וחוקרת ולא ההפך. כשנגמרה הסאגה באוניברסיטת תל אביב, לקחתי את כל הניירת שלי, זרקתי אותה לפח ולא התעסקתי בה. לקח לי שנה להתאושש ולמסור את תיק הפרסומים שלי למכללה למנהל, שעל-סמך אלו קיבלתי מעמד של מרצה בכירה שם. לא בטוח שעל קברי יהיה כתוב פרופסור, אבל אני חיה עם זה לגמרי בשלום ועושה את הדברים בקצב שלי".

מה דעתך על הכתם שיש על סטודנטים הלומדים במכללה פרטית?

ברנשטיין: "אני יכולה להעיד על הסטודנטים בבית הספר לתקשורת במכללה למנהל, שיש שם מגוון גדול מאוד, גם כאלה שעונים על הסטראוטיפ (הטפס) של סטודנטים הלומדים במכללה למנהל, שבאו כדי שיהיה להם בכיס תואר אקדמי ולא כדי לממש את התהליך הלימודי, אבל הם לא הרוב. לעומת זאת, יש את אלה שלמרות שהם לומדים במכללה פרטית, עובדים קשה מאוד כדי להצליח. הם לאו-דווקא מגיעים במכונית ראוותנית או מרקע כלכלי אמיד - הם באים ללמוד. האופן שבו בנוי בית הספר לתקשורת שלנו שונה מכל מוסד אקדמי אחר. יש את אלו שמגיעים לשם ויודעים לאן הגיעו. הם בולטים מאוד. הנוכחות שלהם מרגשת. הם מצליחים, ואת חלקם אפשר למצוא היום בעמדות מפתח בתקשורת הישראלית. למשל, המנכ"ל של מקאן, עמית משיח, או שי גל מערוץ 12. גם ערן זרחוביץ, פצצת כישרון, למד אצלנו".

ברנשטיין מדברת בהתלהבות על בוגרי בית הספר לתקשורת במכללה למנהל, ומספרת כי אם יש נושא לחבר-דיון בטלוויזיה הם מזמינים אותה ומרצים אחרים מבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל, שכן הם מכירים אותה מבית. חשוב לה להדגיש שיש בפירוש גרעין קשה וטוב של סטודנטים מצוינים שהיא גאה בהם. חלקם, לדבריה, עשו באמת את הדרך ונמצאים בתום הלימודים במקום אחר מהמקום שהיו בו כשהם התחילו ללמוד, וזה לדידה מרגש אף יותר מכאלו שהגיעו כבר מוכנים.

מחקר תקשורת וספורט
עם קבוצת חוקרי תקשורת וספורט מרחבי העולם

ספורט או ביקיני?
"בתמונות בהן ספורטאיות נראות סקסיות או נשפטות יותר על-פי המראה שלהן ולא בהכרח בתמונות של הספורט עצמו. האם באינסטגרם הן מציגות את עצמן בביקיני או באימונים?"

מהו תחום המחקר העיקרי שלך?

ברנשטיין: "המחקר שבזכותו אני ידועה כפורצת דרך גם בארץ והתחום בו אני מוכרת באופן בינלאומי עוסק בקשר בין תקשורת וספורט. אני עומדת בראש קבוצה של חוקרים בתוך ארגון של חוקרי תקשורת שנקרא IAMCR. הייתה להם בעבר קבוצת עבודה בתקשורת וספורט, ולימים היא הפסיקה להיות פעילה בכנסים. בדיעבד הצגתי את ה-MA שלי לקבוצה הזאת במפגש האחרון שלה. לאחר מספר שנים פגשתי את האדם שהקים את הקבוצה ותהיתי לגבי ההמשך. הוא ענה לי 'עכשיו תורך'. הרמתי את הכפפה, הקמתי ב-1999 את הקבוצה שאני עומדת בראשה ואני גאה מאוד על פועלי שם. לאחרונה נפגשנו הקיץ במדריד.

"הפעם הראשונה שהכנתי עבודה על הקשר בין תקשורת וספורט הייתה בתואר הראשון אצל הד"ר יריב בן-אליעזר, על מכבי תל אביב בכדורסל והסיקור התקשורתי שלה. התזה בתואר השני הייתה גם על משחקי מכבי תל אביב בכדורסל בהנחייתו של הפרופסור סשה וויטמן. התזה שלי בדוקטורט הייתה על הסיקור התקשורתי של אולימפיאדת ברצלונה בתקשורת הישראלית והבריטית. הקו המחקרי היה ברור מאוד, כך שיש לי מומחיות מובהקת, למרות שאני מלמדת נושאים רבים אחרים ומדי פעם גם מפרסמת מאמרים בנושאים אחרים".

כיצד משתלב בתחום המחקר שלך הנושא המגדרי?

ברנשטיין: "בתחילת דרכי, כשסיפרתי שאני חוקרת את הקשר בין תקשורת וספורט, שאלו אותי לא-מעט האם אני מתמקדת בספורט נשים. התפלאתי על השאלה הזאת, אבל לאט-לאט נדחפתי למחשבה כיצד לשלב במחקר גם את העניין המגדרי, למרות שבהתחלה הייתה לי ממש התנגדות לכך. אני חושבת שבדיעבד, העובדה שהתעניינתי במחקר של הספורט הייתה כי רציתי להיות עם הבנים, או כמו הבנים. ככל שנכנסתי לנושא המגדרי, הבנתי כמה הוא חשוב ועד כמה היבטים פמיניסטים בתודעה המתרחבת שלי לעניין הזה צריכים לבוא לידי ביטוי במחקר שלי. אני מניחה שהיום אני ידועה יותר במחקר של מגדר, תקשורת וספורט בדגש על נשים.

"הוזמנתי לפני כשנתיים לתת הרצאה בספרד בעיר שנקראת ויק. בהרצאה דיברתי על התפתחות המחקר שלי גם בנושא נשים, ואמרתי שאני לא יודעת אם לצחוק או לבכות על כך שה'שריטה' שעשיתי על ההיסטוריה של תחום המחקר שלי היא משנת 2002. מחקר שפורסם וצוטט מאות פעמים ושמו "האם זה הזמן לסיבוב ניצחון?" "IS IT TIME FOR A VICTORY LAP") על נושא בסיקור התקשורתי של ספורט נשים. זה מחקר שמלווה אותי ומוביל אותי למחקרים החדשים שלי. למשל, הפרק שמסרתי לא מכבר כחלק מהספר "ספורט, עולמיות וזהות" (Sport Globalization and Identity), שהעורכים שלו הם חוויאר גינסטה פורטר (Xavier Ginesta Porter), ג׳ים אובריאן (Jim O'brien) וראסל הולדן (Russell Holden). הפרק עוסק בסיקור התקשורתי של ספורט נשים כיום גם באמצעי המדיה החדשים ובמיוחד בדגש על ספורטאיות עילית שהן אימהות. הספר אמור לצאת לאור ב-2020".

מחקר עיתונאי ספורט בטוויטר

במסגרת המחקר בקשר בין תקשורת וספורט, עוסקת כעת ברנשטיין במחקר על עיתונאי ספורט בטוויטר, יחד עם העמית שלה, הד"ר חיים חגי ממכללת נתניה. המחקר על הטוויטר הוזמן אף הוא לספר, ובימים אלה הם כותבים פרק בנושא, אותו הציגו בכנס IAMCR לפני כשנתיים. המחקר עוסק בשימוש השונה שעושים עיתונאי ספורט בטוויטר.

כיצד בא לידי ביטוי ההבדל בסיקור התקשורתי של ספורטאיות מול ספורטאים?

ברנשטיין: "כשמסתכלים על הסיקור התקשורתי של נשים בכלל וספורט נשים בתקשורת בפרט, רואים שהוא בשיעור נמוך וכמעט לא מסוקר, וכשהוא מסוקר הוא מסוקר באופן שונה שמפחית מהחשיבות שלו. למשל, יש התמקדות על האימהיות של הספורטאיות. לא תראי בכותרות של מוספי הספורט כותרת כגון: 'שני אבות נפגשו בווימבלדון', אבל כן תוכלי לראות ככותרת לדיווח על משחק טניס של נשים, כותרת כגון 'אימא סרינה וויליאמס פוגשת את...' כלומר, המסר הוא שאם את גם אימא וגם טניסאית, זה בבחינת עילוי, לא יאמרו לעולם את אותו הדבר על פדרר או על שחקן טניס מצליח אחר שהוא אב לארבעה ילדים. לא רואים זאת כנס בקרב ספורטאים גברים. אחת מהסיבות לכך היא שיש יותר עיתונאי ספורט שעוסקים בסיקור התקשורתי מאשר עיתונאיות ספורט, שאם לא כן יש סבירות מסוימת שזה היה נראה אחרת".

מה הייתה שאלת המחקר בסיקור של טוויטר ככלי תקשורתי?

ברנשטיין: שאלנו 'האם נשים שנמצאות בתקשורת, מתנהגות כמו הגברים?'. מהמקום הזה בחנו כיצד הטוויטר, שהוא יחסית כלי תקשורת חדש בישראל והפך כלי דומיננטי בקרב עיתונאים, מבטא זאת בפרט אצל עיתונאי ספורט ועיתונאיות ספורט. בין ממצאי המחקר אנו רואים שעיתונאי ספורט מדווחים בעיקר על ספורט ודעות שקשורות לספורט לעומת עיתונאיות ספורט, שמשלבות בפרסומים שלהן התייחסות לחייהן האישיים. בקשר הגומלין בין המגיבים ל'ציוצים', רואים שאת העיתונאים שואלים שאלות מקצועיות ואת העיתונאיות שואלים שאלות שזולגות לפן האישי. ההנחה היא שסומכים יותר על עיתונאי ספורט גברים שיענו תשובות מקצועיות יותר מעיתונאיות ספורט".

ספורטאיות באינסטגרם


מה ממצאי המחקר לגבי האופן בו מציגות עצמן ספורטאיות באינסטגרם?

ברנשטיין: "מעניינים אותנו אמצעי המדיה החדשים, וזה חלק מהמחקר שהצגתי בכנס במדריד על האופן שבו ספורטאיות ישראליות מציגות את עצמן באינסטגרם, מחקר שגם אותו אני עושה עם הד״ר חיים חגי ממכללת נתניה. הכל נובע מאותה תפישה שאומרת שאמנם ספורטאיות ישראליות מוצגות באופן שונה בתקשורת, אבל במצב בו הן יכולות 'לחתוך' את שומרי הסף ולהציג את עצמן, האם הן בוחרות להציג את עצמן באותה דרך, כלומר בתמונות בהן נראות סקסיות או נשפטות יותר על-פי המראה שלהן ולא בהכרח בתמונות של הספורט עצמו. האם באינסטגרם הן מציגות את עצמן בביקיני או באימונים?".

"יש הרבה משתנים מתערבים שמעניינים אותנו מאוד, נניח - באיזה ענף ספורט מדובר, האם ספורט יחידני או קבוצתי? באילו הישגים מדובר? באיזה גיל? למשל, למתעמלת לינוי אשרם, שיש לה הישגים ספורטיביים גבוהים מאוד, יש את היכולת להציג את עצמה רק בענף הספורט בו היא עוסקת והיא לא צריכה לעבות את הפרסום בדברים אחרים. היא גם נמצאת בענף ספורט שנחשב נשי, כך שהיא לא צריכה להוכיח את מה שהרבה פעמים ספורטאיות צריכות לכאורה להוכיח - שלמרות שהן בספורט הן עדיין נשיות. ראינו, למשל, באופן מובהק אצל הכדורגלנית הצעירה נועם סלימהוגיץ, כיצד היא משתמשת באינסטגרם כמעין משפיענית. עם תגי ההקבצה (ה'האשטאגים'), התמונות, האינטראקציה, או אתגרים שונים שהיא עושה עם האוהדים ויש לה כמובן אוהדים רבים. היא נולדה לתוך העידן הזה ולכן זה הכלי העיקרי שלה".

שירותים ציבוריים כביטוי לתפישה חברתית
שירותים לכל המגדרים [צילום: עידן יוסף]

טרנסג'נדרים כנכים
"אחת מנשות האקדמיה שנאבקה גם היא על שירותים משותפים, אמרה מה זה השטויות האלו? הלא כל שירותי נכים משמשים גם גברים וגם נשים, אז מה החידוש בזה? יש גם כאלו שלא אוהבים את החיבור של הטרנסג'נדרים לשירותי נכים, כאילו מתייחסים אליהם כאל נכים"

ברנשטיין החלה להתעניין יותר במגדר, ועקב כך נוצרו שיתופי פעולה עם חוקרות פמיניסטיות מוכרות. דרך זה הגיעה, לדבריה, למחקר שהוא צדדי לעיסוק המחקרי העיקרי שלה. כך כתבה יחד עם עמיתה מארה"ב, מאמר בנושא שילוט בשירותים ציבוריים תוך התייחסות לקהילת הטרנסג'נדרים, אותו הציגו במאי השנה בכנס בוושינגטון של ICA, ארגון אמריקני של חוקרי תקשורת. את המאמר השלם כבר שלחו לשיפוט. מעניין היה לראות, היא מספרת, שבכנס תלו מין דף שכתוב עליו 'כאן השירותים לכל המגדרים', מצד אחד משהו זמני, ומצד שני בכל זאת עם מענה לצורך הזה של שירותים לכל המגדרים. אגב דיונים שיש סביב הנושא הזה שם, הייתה להם ההזדמנות, היא מסבירה, לשים לב שגם לגברים זה לא נוח לעמוד ולהטיל את מימיהם כשנשים עוברות בשירותים. לא רק לנשים זה לא נוח.

מה ההתייחסות לנושא של שירותים ציבוריים לכל המגדרים בהקשר הישראלי?

ברנשטיין: "בהקשר הישראלי, כנראה שהפתרון הטוב ביותר הוא תאים סגורים כך שיש פרטיות לכולם, לא משנה מאיזה מגדר, הרי גם בבית אנחנו משתמשים בחדר שירותים משותף. דרך הנושא של תאי שירותים אנחנו יכולים לראות את המידה שבה החברה מקבלת את השונה והאחר, את מידת הליברליות שלה והמוכנות שלה לקבל שינויים. בהקשר של החברה הישראלית זה מעניין מאוד, כי מצד אחד משתתפים 250,000 איש במצעד הגאווה ויש חבר כנסת ושר הומו וראש מפלגה הומו, אבל מצד שני, היו מקרי רצח על רגע נטייה מינית או מקרי התאבדות בקרב הקהילה. סמוך להגעתי לכנס בוושינגטון, לפני כמספר חודשים, טרנסג'נדרית מהמגזר הדתי התאבדה.

"ממצאי המחקר שלי מראים שיש שירותים משותפים באוניברסיטאות בישראל, אבל מאחורי כל שירותים כאלה יש מאבק של טרנסג'נדר או טרנסג'נדרית שהיו באותה פקולטה. כך למשל, השירותים המשותפים הראשונים היו באוניברסיטת תל אביב בעבודה סוציאלית, אבל המאבק על כך החל דווקא באוניברסיטת בן-גוריון. היום יש כבר שירותים כאלו גם בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. הפרופסור איריס רחמינוב, פרופסור להיסטוריה שהיא בעצמה טרנסג'נדרית, נלחמה על קיומם של שירותים משותפים גם בפקולטה למדעי הרוח והיא עמדה על כך שהפקולטה תדאג לשים שילוט ברור בקומת הכניסה, כי מיקמו את השירותים האלו בקומה רביעית באיזה מקום צדדי. יש כל מיני פתרונות שאחד מהם, למשל, הוא להפוך את שירותי הנכים לשירותים עבור כל המגדרים, כי אלו בדרך כלל תאים סגורים ונפרדים. אבל גם הפתרון הזה שנוי במחלוקת. אחת מנשות האקדמיה שנאבקה גם היא על שירותים משותפים, אמרה מה זה השטויות האלו? הלא כל שירותי נכים משמשים גם גברים וגם נשים, אז מה החידוש בזה? יש גם כאלו שלא אוהבים את החיבור של הטרנסג'נדרים לשירותי נכים, כאילו מתייחסים אליהם כאל נכים".

ומה לגבי שירותים ציבוריים לכל המגדרים מחוץ לאקדמיה?

ברנשטיין: "בארץ, נדיר למצוא שירותים כאלו מחוץ לאקדמיה, אבל בגבעתיים הוחלט להפוך את כל השירותים הציבוריים לשירותים לכל המשפחה, והכריזו בפירוש שהם יכולים לשמש גם טרנסג'נדרים כדי שירגישו שם בנוח. לשירותים מסוג זה יש כל מיני סוגי שילוט - שילוט שלמשל משתמש בדמות שהיא חצי גבר חצי אישה וגם בזה יש משהו בעייתי, יש שלטים עם פירוט יתר שמציגים דמות של גבר, דמות של אישה, דמות חצי גבר חצי אישה וכו'. יש את השלטים עם הכיתוב ההומוריסטי שאומרים: WHAT-EVER JUST WASH YOUR HANDS, ובתרגום חופשי: מה שלא יהיה, הקפד לרחוץ ידיך.

"מדובר אומנם במחקר קטן, אבל בכל מקום שהצגנו אותו, קיבלנו תגובות חמות מאוד. יש לנו רשימה ביבליוגרפית ארוכה מאוד בסוף המאמר, והתברר שיש ספרות נרחבת שעוסקת בנושא של שירותים ציבוריים, כאשר ההתייחסות אליהם היא כאל מרחב שמביא משהו פרטי מאוד למרחב הציבורי. האופן שבו שמים את השילוט והטקסט בשילוט הוא בעצם עולם שלם כביטוי לתפישה החברתית".

שילוב כמודל השראה
בכינוס בארץ

שם בספר
"הסקופ הוא ששמי מופיע גם בספר 'עזית בארמונות קהיר', כי אבי שירת כרופא במילואים עם מוטה גור, וכשהוא שמע את השם הזה הוא החליט שהוא חייב לכלול אותו בספר"


מה מודל ההשראה שלך מבחינה אישית ומקצועית?

ברנשטיין: "אמי, הד"ר כרמי גלר ברנשטיין, הייתה לי למודל של שילוב בהיותה רופאה שהיא גם חוקרת וגם אשת משפחה. מה שהיא עשתה אז ונחשב יוצא דופן, כשלא הייתה הפרדה בין היותה רופאה לחוקרת, מקובל מאוד היום. אימא שלי פרצה לי דרך אפילו בנושא השם, כי כשחשבו על שם בשבילי אי-אפשר היה לתת לי שם בנאלי, שהרי לאמי נתנו כבר ברומניה שם כמו 'כרמי'.

"השם שלי מבטא גם חלק מהביוגרפיה המשפחתית. סבא שלי מצד אמי יחד עם בן דוד שלה, ממש עשו קומבינציה של רצונות המשפחה. האחד היה מצד אבא שלי שהתייתם בגיל צעיר מאוד ורצה שאחת מאותיות שמו של אביו, אלפרד, תיכלל בשמי. אחות סבתי מצד אמי, לינה, נספתה במחנות ההשמדה בשואה עם התאומות שלה, וסבתי רצתה משהו מאותיות שמה כחלק משמי. כך נוצר השם יחד עם העובדה שהייתי הנכדה הראשונה שנולדה בארץ יחד עם העלייה. הסקופ הוא ששמי מופיע גם בספר 'עזית בארמונות קהיר', כי אבי שירת כרופא במילואים עם מוטה גור, וכשהוא שמע את השם הזה הוא החליט שהוא חייב לכלול אותו בספר.

"ראיתי מודל של שילוב משפחה וקריירה בבית, כמו גם מודל של השכלה גבוהה, אבל גם שמעתי כבר מגיל צעיר על הקשיים להתקדם באקדמיה. אבא שלי היה מרצה באוניברסיטת תל אביב, וידעתי שזה לא דבר של מה בכך לקבל תקן של קביעות באקדמיה או להפוך ממרצה למרצה בכיר. אותו דבר היה נכון לגבי אימא שלי והאוניברסיטה העברית בירושלים. מסע החיים האישי והמקצועי של אבי ואמי הוא ההשראה והמורשת שלי".

תאריך:  24/08/2019   |   עודכן:  26/08/2019
שרון מגנזי
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
הפסיפס של עלינא
תגובות  [ 1 ] מוצגות   [ 1 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
מירהמירהמירה
26/08/19 11:09
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
המפלגות מבטיחות לנו רווחה ושגשוג וחינוך חינם ובריאות חינם ותשתיות מתקדמות - אבל אין להן תוכניות ממשיות כיצד לממן את כל אלו. מדובר במקרה הטוב בחוסר רצינות, ובמקרה הרע - במעשי נוכלות
23/08/2019  |  איתמר לוין  |   כתבות
דוח פנימי שהוגש לאחרונה לצמרת משרד החינוך חושף ליקויים חמורים בהוראת הקריאה והכתיבה בכיתות א'. הדוח, שנכתב על-ידי ועדה בראשות הפרופסור מיכל שני, מגלה שבספרי הלימוד לכיתות א' חסרים נושאים בעלי חשיבות עליונה, כגון הקניית יסודות הקריאה והכתיבה.
22/08/2019  |  איילת פישביין  |   כתבות
תיאטרון פסיק הירושלמי, שמייסדיו ושחקניו הם בוגרי הסטודיו של ניסן נתיב בירושלים, נודע בהצגות המוקפדות והאיכותיות שהוא מעלה בביתו, ב"בית מזי"א" בירושלים. ההצגה החדשה (והראשונה בחייו) שביים השחקן אסי שמעוני, היא מעדן תיאטרלי המרנין לב, משום שהודות לו מצינו שרשימת הבימאים הישראלים הכה מצומצמת -גדלה באחד מעולה. שני השחקנים במחזה, הן הודות לטקסט הכה שנון, והן הודות לבימוי וכן לכשרונם - מצליחים לתפוס את הקהל בגרונו, כך שאין לו שניה לעפעף או לנשום.
22/08/2019  |  עליס בליטנטל  |   כתבות
במעגלי החיים של מדינת ישראל יש כמה טקסים ידועים מראש. למשל: בחודש אוגוסט תמיד מאיימים המורים בשביתה. או: לקראת ראש השנה תמיד מדברים על מחסור בדגים. וגם: בכל מערכת בחירות תהיה בקשה לפסול את רשימות הערבים והימין הקיצוני, והנושא תמיד יגיע לבית המשפט העליון. למרות שהשנה זכינו לשתי מערכות בחירות, הצדדים לא התעייפו וחזרו באדיקות על התהליך, ומחר (יום ה', 22.8.19) יגיע תורו של בית המשפט להצטרף אליו.
21/08/2019  |  איתמר לוין  |   כתבות
הבמאי הקוריאני בונג ג׳ון-הו לוקח את הצופים בסרטו השביעי המשופע בצילומי תקריב, לעומק ולבטן של המתרחש בלב בני משפחה קוריאנית מזת רעב. יצר הקיום גורם לכולם להעמיד פנים ולהתחזות למי שהם לא - ובכך, להתקבל במשפחה מבוססת ועתירת הון. לאחר שהצופים חוזים באופן ממשי מהו רעב ועוני בהם המשפחה טובלת, הבן בעל התעוזה מתחזה למדריך של הבת במשפחה העשירה. הוא רוכש גם את ליבה, וממליץ על אחותו כמטפלת תרפואיטית באמנות לבן הקטן במשפחה אליה הם נספחים.
20/08/2019  |  עליס בליטנטל  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
אלון קוחלני
אלון קוחלני
ביה"ד הארצי לעבודה דן בסוגיה שהייתה במשך עשרות שנים נטושה במחלוקת פרשנית וקרא למשרד הפנים לעשות סדר (ע"ע (ארצי) 58770-11-23 ריוא חטיב נ' עמותת עורכי דין למינהל תקין
רבקה שפק ליסק
רבקה שפק ליסק
ההתעלמות של הרבנים החרדים מקורבנם של הלא-חרדים במלחמה, בני משפחותיהם, ההורים, האלמנות והיתומים היא מנוגדת לערך חשוב ביהדות: "ישראל ערבין זה לזה"
איתמר לוין
איתמר לוין
שני מקרים של חייבים שהעבירו רכוש לאחיהם מגיעים לאולמו של השופט יעקב שקד. שימת לב לפרטים, גישה מעשית ואנושיות מובילות אותו למסקנות הפוכות
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il