המערכת הפוליטית מגיעה לנקודת הכרעה. זו צפויה כפי הנראה להתרחש בשבוע הקרוב. או-אז נדע האם הולכים לממשלה צרה בראשות בני גנץ או בנימין נתניהו, או לבחירות מועד ג'. ההכרעה בידיו של יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן. הוא האיש שיצטרך להחליט: האם לעצור את הטירוף שבו לקה ולשוב לקרקע המציאות, או להפיל על הציבור בחירות מועד ג'. למרבה הפרדוקס, שנאתו של ליברמן נגד נתניהו משחקת להגנתו: כל עוד פועל ליברמן נגד נתניהו הוא זוכה לרוח גבית מהתקשורת ולחסינות מצד הפרקליטות והמשטרה. בפועל, וכפי שחשפנו ב-News1: ליברמן מאותרג..

ההכרעה קרובה, גם בגלל הביצורים הגבוהים שהקים ראש הממשלה. נתניהו טרף את הקלפים לגנץ, עם מסירת תיק הביטחון לידיו של ח"כ נפתלי בנט והקמת סיעה משותפת לליכוד ולימין החדש (55 מנדטים, מזה 3 לימין החדש). בכך סיכל אופציה להקמת ממשלה צרה בראשות גנץ אף בלי תמיכת הרשימה המשותפת, ובתמיכת 55 חברי כנסת: כחול לבן, העבודה, הימין החדש וישראל ביתנו, ובתמיכת המחנה הדמוקרטי; לעומת 52 מנדטים שהיו נותרים לגוש הימין בראשות נתניהו.

ליברמן יחליט...

המהלך של נתניהו הפתיע את יריביו. בכירים בכחול לבן הגיבו במתקפה חריפה - "קואליציית החסינות, הם מכנים את המפלגות הנמנות עם גוש הימין. ליברמן לעומת זאת לקח לעצמו שהות של 24 שעות כדי להגיב. כך-או-כך, חזרנו לנקודת ההתחלה. ההכרעה שוב בידיו של ליברמן, מאפיונר שהצליח להשיג שמונה מנדטים, בהם הוא עושה עתה שימוש לרעת מדינת ישראל ואזרחיה. ליברמן נודע בהתנהגותו המאפיוזית בפרשת חברות הקש ובפרשת ישראל ביתנו. הוא לא חדל גם בשנים האחרונות מביצוע מעשים מפוקפקים. גם בניו למדו את השיטה - ניצול קשרים לביצוע פעולות מפוקפקות, הטעונות בדיקה או חקירה. בזאת עסקנו. וכך נעשה גם בהמשך.

ליברמן פועל באופן לא רציונלי. ליברמן שונא את נתניהו. נקודה. לכן גמר אומר להפילו מראשות הממשלה. ליברמן בא-עמו חשבון בגלל שורה של עניינים. בשיחות פרטיות שניהל בשנים האחרונות עם שר בכיר הוא האשים את נתניהו בחקירה נגד מפלגת ישראל ביתנו; בתקופה האחרונה הוא מאשים את נתניהו באחריות לפרסומים ב-News1 על מעלליו של ליברמן ועל מעשיהם של בניו - עמוס ליברמן ויעקב ליברמן. היטיבה לתאר זאת סימה קדמון (ידיעות אחרונות, 08.11.19):

• 
  אלא שההחלטה לא רק פוליטית. כרגע שוררת שנאה תהומית בינו לבין נתניהו ולא בטוח שהוא יכול להתגבר על זה. תאמינו או לא, ליברמן יותר אמוציונלי מנתניהו, שיימכור גם את המקורבים לו ביותר בשביל רווח פוליטי.
  
  ליברמן מזהה את נתניהו כמי שעומד מאחורי כל הפרסומים נגדו ונגד הילדים שלו. ובמקום הזה, הפתיל הארוך שלו הופך להיות מאוד קצר".
  

ליברמן מתנהל באופן הזוי ומסוכן. שנאתו לנתניהו, בין שהיא מוצדקת וקל וחומר כשאינה מצדקת, עלולה לגרום נזק נוסף לציבור. האחריות לכך תיפול על חברי הכנסת של ישראל ביתנו, המאפשרים לליברמן להשתמש בהם כחדלי אישים, וכחיילים בצבא רוסי. ואלו הם: אלי אבידר, מרק איפראימוב, יוליה מלינובסקי, יבגני סובה, חמד עמאר, עודד פורר, אלכס קושניר.

אציין כאן: סימה קדמון אינה היחידה שהתוודעה למניעים הזרים של ליברמן, שעיקרם: שנאה פתולוגית לנתניהו. בשבועות האחרונים קיבלתי כמה וכמה פניות מצד גורמים המקורבים לצדדים, שביקשו מהח"מ: תעצור פרסומים על ליברמן. זה מפריע להקמת ממשלה בראשות נתניהו, מכיוון שליברמן המטורף מאשים את נתניהו בפרסומים נגדו. דחיתי את כולם. הבהרתי: נמשיך לפרסם מידע המובא לידיעתנו. נקודה. מידע נוסף מצוי בבדיקה. וליברמן? שיחשוב מה שהוא רוצה. אנחנו לא חלק מהמשחק הפוליטי (ראו חשיפות קודמות בעניינו של המאפיונר ליברמן).

מסוכנותו של ליברמן עצומה, גם נוכח ישותה של ישראל ביתנו: היא רשומה אומנם כמפלגה, אך היא מתנהלת בהתאם למוצא-פיו של איש אחד, הוא ליברמן. לכן ליברמן, כמו ליברמן, לא סופר את אנשיו, מקורביו או מצביעיו. לראיה: הוא הודיע על החלטתו לקיים שורה של התייעצויות עם אנשי מפלגתו, לרבות: חברי הכנסת, ראשי סניפי המפלגה וראשי הרשויות המזוהים עם ישראל ביתנו. התייעצויות, אמר. אך את ההחלטות הוא יקבל לבדו. גם אנשיו הקרובים ידעו על החלטתו מציוציו או מהודעה שימסור לתקשורת. ליברמן ייקבע לבדו, כאמור, והוא עלול אפילו לתת ידו להקמת ממשלה בתמיכת בל"ד - גם אם מרבית מצביעיו מזוהים עם גוש הימין - ובלבד שיפיל את נתניהו. לזכותו ייאמר: בניגוד לח"כ יאיר לפיד, לדוגמה, שמנסה להציג כלפי חוץ את יש עתיד בראשה הוא עומד כמפלגה דמוקרטית, ליברמן לא מסתיר את הנאתו משליטתו המוחלטת במפלגה. הוא יחליט, הוא יורה והוא גם ייקבע מי ייזרק מהמפלגה.

ליברמן אינו היחיד המונע משינאה. בני הזוג נתניהו פועלים במשך שנים נגד ח"כ איילת שקד ומנסים לבלום השתלבותה בתוך הליכוד, וזאת על-אף שהצליחה יפה בתפקידה כשרת משפטים, ועל-אף שהפגינה נאמנות בשנים האחרונות כמה פעמים כלפי הליכוד וכלפי נתניהו כראש ממשלה. אם לא ישכיל נתניהו לתקן זאת - הוא עלול לדחוף את שקד למחנה היריב. פשוטו כמשמעו.

החקירות שבדרך

בכירי כחול לבן הצהירו פעמים רבות כי הם לא ישבו עם נתניהו, בגלל השחיתות המיוחסת לו. טיעון זה יכול שהיה מתקבל בכבוד, אלמלא המעשים המפוקפקים המיוחסים לגנץ עצמו, הטעונים גם הם חקירה:

• מעורבותו בפרשת הממד החמישי, מצויה בבדיקה משטרתית בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. ולפי מה שנראה עתה, עם השלמת הבדיקה לא יהא מנוס מחקירה משטרתית. כולל נגד גנץ עצמו, בגין אחריותו למסירת מידע כוזב למשטרת ישראל ולקבלת 4.5 מיליון ש"ח במרמה ובתחבולה.

• גנץ הציב במקום ריאלי את עומר ינקלביץ' ברשימת כחול לבן לכנסת. הוא לא נמנע מקידומה גם על-פני אישים אחרים ממפלגת חוסן לישראל, על-אף היחסים האישיים שניהל עימה. ניצול מעמדו לרעה כדי לקדם את ינקלביץ' אמור היה להקפיץ את חבריו בכחול לבן, ובראשם יאיר לפיד ומשה (בוגי) יעלון, קל וחומר מחמת זאת שאין מדובר במקרה בודד. אך לא - הם מעדיפים להחזיק את גנץ במקום רגיש ולתמרנו כפי הבנתם: נגד נגד נגד נגד נגד נתניהו, גם אם נידרש כולנו לבחירות מועד ג'.

נתניהו וגם גנץ, כמו גם נשיא המדינה ראובן ריבלין, מטעים את הציבור. שלושתם הצהירו שוב ושוב כי לגישתם, העם הכריע בבחירות בעד הקמת ממשלת אחדות לאומית. לא, לא נכון. האמת הפשוטה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתוצאות הבחירות: מרבית בעלי זכות ההצבעה הצביעו לגוש הימין - כ-2 מיליון שהצביעו למפלגות גוש הימין, הצביעו בפועל עבור נתניהו לראשות הממשלה; כ-1.5 מיליון שהצביעו עבור מפלגות מרכז-שמאל, הצביעו בפועל בעד גנץ-לפיד לראשות הממשלה. ההכרעה האמיתית הייתה ונותרה בידיו של ליברמן, העומד בראש ישראל ביתנו - שמצביעיה מזוהים יותר עם גוש הימין. ליברמן הוא האיש שיצטרך להתגבר על הפארנויה שבה נתקף ועל שינאתו היוקדת כלפי נתניהו. שאם לא כן, אנו בסיכון לבחירות מועד ג'.