השופטת: הרשמת הבכירה אביגיל ון-קרפלד, בית משפט השלום בירושלים

המועד: יום ראשון, 10.11.2019, שעה 09:00

הנושא: תביעות קטנות


"ראיתי שאין עדיין צדדים בתיק של 9:00, לכן לא נכנסתי קודם", מסבירה הרשמת הבכירה אביגיל ון-קרפלד כאשר היא נכנסת לאולם בשעה 9:10. לעומת זאת, נמצאים כבר שני הצדדים של 9:30 והיא פונה אל התובעת: "מי מלווה אותך? ראיתי שהגשת תביעה על 3,000 שקל. הבן שלך הוא עד או מלווה? אם הוא עד – הוא יצטרך להמתין בחוץ, אחרת תהיה בעיה עם העדות שלו".

מדובר בתביעה נגד קבלן שיפוצים. "תחזרי בכמה מילים", אומרת ון-קרפלד לתובעת. "בואי נתמקד בשיפוץ האחרון שלטענתך לא היית כל כך מרוצה. לא ראיתי בכתב התביעה שציינת מה בדיוק היה השיפוץ וממה בדיוק לא היית מרוצה". אגב כך, בשעה 9:15 מגיע התובע של 9:00. "אנחנו התחלנו בתיק הבא, תמתין ונקבל אותך אחרי", מעדכנת אותו ון-קרפלד. והיא ממשיכה להפנות אל התובעת שאלות ממוקדות, שבשלב מסוים הופכות להיות ארכניות:

"מה לא היה בסדר במה שהוא עשה? יש לך תמונות להראות לי? שמים את החומר על המרצפות? בחריצים של המרצפות? למה הריצוף התקלקל מהחומר? אני לא מבינה. אבל זה פתר את בעיית הרטיבות? זו פעם ראשונה שהוא השתמש בחומר הזה? את יודעת או חושבת? זה היה עניין אסתטי או עניין תפקודי? אם אני מבינה, היה האיטום במרפסת, וגם במטבח שלא פתר את בעיית הרטיבות וגם לא נראה טוב. איפה התקלף? ומה התקלף? את קנית את החומר מהסַפָּק? את הבאת לו את החומר שיעבוד איתו?

"ממה מורכב הסכום של 3,000 שקל, בבקשה? למה לו 1,000 ולא 5,000 שקל?" התובעת מסבירה באריכות, אך ון-קרפלד רוצה תשובה: "אני עוד פעם שואלת אותך: את מוכנה בבקשה להסביר לי ממה מורכב הסכום של 3,000 שקל? כמה נזק? כמה ימי עבודה? כמה שווה יום עבודה [שלך]? איפה הגברת עובדת? כמה מרוויחה ליום? יש לך פה תלוש משכורת?".

"רק תקראי לו להיכנס"

ון-קרפלד מציעה: "אולי נשמע רגע את הבן שלך? אני מבקשת שתפתחי את הדלת, אל תצאי החוצה, רק תקראי לו להיכנס" – בהקפדה נאה למניעת שיחה בין השניים. ון-קרפלד פונה אל הבן: "מה אתה חושב שאתה יכול לעזור לנו? אתה היית מעורב בזה? אדוני, מה שהיה לפני חודשים לא קשור, שאדוני יסביר למה זה קשור. אדוני, סליחה שאני קוטעת אותך, אבל נראה לי שהטענות האלה חורגות מכתב התביעה. קראתי את כתב התביעה ואין בו זכר לטענות האלה. האם אתה יודע לומר למה אנחנו פה היום? אתה יודע על מה בדיוק אימא תובעת? גברת", מעירה ון-קרפלד במהירות, "את לא יכולה להתערב בעדות שלו ואת לא יכולה להדריך אותו, סליחה".

ון-קרפלד פונה אל הקבלן. "טוב, בוא נשאל קצת את הצד השני. מה אדוני רוצה להשיב לטענות לגבי המרפסת, האמבטיה וקילוף הצבע? תדבר בקול רם, יש כאן תקרה גבוהה. האם זה נכון מה שהיא טוענת, שאת העבודה במרפסת לא עשית כמו שצריך? אז למה היא אומרת שזה לא טוב? לפי דעתך עשית את העבודה בסדר? מה לגבי המטבח, שהיא אומרת שה-רוֹבָּה במטבח לא אסתטי ולא תפקודי – מה אתה אומר על זה?".

ון-קרפלד מסתכלת בתמונות שמציגה התובעת, אך מגיבה: "איך אני יכולה להתרשם? את לא מוכיחה שזה אותו הדבר". לנתבע: "מה לגבי הקילופים בכיור? עשית תיקונים? אתה זוכר מתי". לתובעת: "אבל הוא עשה תיקונים לצבע?" ושוב לנתבע: "אתה חושב שאתה תבוא לתקן?"

"אולי צריך משהו יותר מקצועי"

הגיע השעה להתכנס למסקנות. "גברת, בואי אני אסביר לך במה מדובר. את מבקשת צו לביצוע תיקונים; אין לי סמכות לזה, בתור בית משפט לתביעות קטנות. הסעד הזה הוא לא בסמכותי. בחוק בתי המשפט קובעים מה הסעדים שבית משפט לתביעות קטנות יכול לתת. לגבי הפיצוי הכספי – יש ביניכם מחלוקת של מומחיות. את טוענת שהוא לא ביצע את העבודה כמו שצריך. זו גרסה מול גרסה, אין לי תמונות, אין לי ראשית ראיה. את והבן שלך מדברים על דברים שונים. הנטל להוכיח שהוא עשה את העבודה בצורה בלתי מקצועית, מוטל עליך. את זה אפשר להוכיח רק עם חוות דעת מומחה.

"אני ממליצה שתמחקי את התביעה ללא צו להוצאות. תוכלי להגיש שוב עם חוות דעת מומחה. אם את רוצה פסק דין מנומק, התביעה תידחה ואת תחויבי בהוצאות. אני לא אשת מקצוע; אם יש בעיה במרפסת, אולי צריך לעשות משהו יותר ולא פעם בשנה [כפי שאמרה התובעת שהיא עושה]. אני רואה הרבה תביעות על ליקויים במרפסות; אולי צריך משהו יותר מקצועי. אם תמחקי ותגישי שוב, תחויבי בהוצאות של 300 שקל על הדיון היום".

ון-קרפלד מכניסה לפרוטוקול את עיקרי הדברים, ואף מעלה את מחיר התביעה החוזרת ל-350 שקל. התובעת אינה יכולה להחליט במקום, והיא מקבלת 20 יום להודיע לבית המשפט האם היא מוחקת את התביעה או ממשיכה בה. אם לא תוגש הודעה כלל – התביעה תידחה. ון-קרפלד אינה מסבירה לה, שדחיית התביעה תמנע ממנה להגיש אותה מחדש.

"אתה יודע מה זה שיפוי?"

ון-קרפלד עוברת לדון בתביעה על תאונת דרכים, וצריכה להתגבר על בעיה דיונית: הרכב נמצא בבעלות אשתו של התובע. "אני מציעה לפתור את הבעיה על-ידי סעיף שיפוי כמו שאני עושה בהרבה מקרים – אם אשתו תתבע אתכם [את הנהג וחברת הראל], הוא ישפה אתכם".

היא מסבירה לתובע: "אתה לא יכול לתבוע על האוטו שלה. סיפרת לאשתך שיש תביעה? והיא מסכימה לזה, כי זה האוטו שלה? אני מציעה שתעלה אותה על הקו, כדי שהיא לא תגיד שהיא בעלת האוטו והיא תתבע אותם עוד פעם. אתה יודע מה זה שיפוי?" כן, והוא מתקשר בו במקום לאשתו ומעביר את הטלפון ל-ון-קרפלד. האחרונה אינה אומרת שהיא השופטת, אלא מוודאת שהגברת מבינה שהיא לא תוכל לתבוע שוב בהמשך. "תודה לגברת. את המשוכה הזאת עברנו". היא מכניסה את ההליך לפרוטוקול ומסבירה שוב לתובע: "אם אשתך תגיש עוד פעם תביעה – אתה תחזיר להם את הכסף.

"התגברנו על הקשיים הפרוצדורליים, נלך לגופו של עניין. תספר לי מה היה. לאט, כי היא [הקלדנית] רושמת. יש לך תמונות של הנזק שלך? מישהו צילם תמונות ממקום האירוע? אני רוצה לראות איך זה נראה ברגע התאונה". ון-קרפלד שוב מקפידה בצורה יפה על הפרטים, כאשר היא מוודאת שמספר הטלפון ממנו נשלחה הודעה לתובע הוא של הנתבע. "איך הגעת לסכום התביעה? תיקנת את הנזק? גם לא את הפנס? הוא נשאר ככה סדוק, כמו בתמונה? אבל הוא נסדק לגמרי. ככה השארת אותו? השמאות כמה הייתה? ראיתי את שכר טירחת השמאי", אומרת ון-קרפלד ורושמת לעצמה כמה נתונים.

רשות הדיבור עוברת לנציגת הראל: "עכשיו היא תשאל כמה שאלות. אתה לא צריך לספר את הגרסה עוד פעם, רק לענות על מה שהיא שואלת. את רוצה שהוא ידגים במכוניות צעצוע? בבקשה. תזיז את הידיים רגע כדי שאני אראה, תודה. אם יש תמונה מרגע האירוע עם נזק קודם, זה יכול להיות מועיל". היא מבקשת מהתובע: "אתה יכול לתת לי את הטלפון? אני אנסה להוציא את התאריך של ההודעה" ששלח הנתבע. "אתן את זה לדור הצעיר" – נעזרת ון-קרפלד בקלדנית – "את זוכרת איך עושים את זה". ואז: "אנחנו חייבים להתקדם, כדי לעמוד בלוח הזמנים".

אחרי עוד כמה שאלות הבהרה, מכתיבה ון-קרפלד פסק דין ומבהירה שהיא מעדיפה את גרסתו של התובע. "רגע, אני רוצה לראות משהו", היא אומרת, בודקת וממשיכה. לעניין הנזק: "אמנם שמאות מאוחרת, אך ניתן הסבר מניח את הדעת לכך – התובע האמין שהנתבע יגיע איתו להסדר". ון-קרפלד מקבלת את התביעה בצורה מפורטת ומסודרת: 2,283.84 שקל בגין הנזק, 520 שקל שכר טירחת שמאי – "שילמת לשמאי? יש לך קבלה על התשלום? לא תבעת את חברת הביטוח שלך?". והיא ממשיכה להקפיד על הפרטים: "שכר טירחת שמאי כנגד הצגת קבלת תשלום. התשלומים ייעשו כנגד אישור העדר תביעות מחברת הביטוח של התובע – שלא תקבל כפל". עוד 50 שקל אגרת פתיחת תיק, ועוד 300 שקל על טרחה וביטול זמן.


השורה התחתונה: את התיק הראשון ניתן היה לנהל בצורה יותר יעילה, אך בסופו של דבר – ון-קרפלד עמדה בדיוק בלוח הזמנים. שאלותיה ממוקדות, וראויה לציון במיוחד הקפדתה על הפרטים הקטנים ביותר של ניהול ההליך, בהחלט בבחינת "דין פרוטה כדין מאה".

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.