1. האם 27 באפריל הוא 6 בינואר של ישראל? עוד לא, אבל בהחלט אבן דרך מסוכנת לקראת אפשרות כזאת. ב-6 בינואר בוושינגטון הסית דונלד טראמפ את תומכיו להסתער על הקפיטול בניסיון למנוע בכוח את אישור בחירתו של ג'ו ביידן לנשיא. ב-27 באפריל בירושלים אין המונים ברחובות ואין הסתה בכיכרות, אבל יש התקפה ברורה של בנימין נתניהו עצמו על לב-ליבה של המערכת: חוק יסוד הממשלה. זהו החוק בו עוגנו, בצורה חסרת תקדים, תנאי ההסכם הקואליציוני להקמת ממשלת החילופים. החוק לא בוטל, הממשלה ממשיכה לכהן ותנאיו מחייבים אותה. שזה אומר: שר המשפטים צריך להיות מגוש כחול-לבן או בהסכמה של אותו גוש. נתניהו צפצף והביא למינויו של אופיר אקוניס.

נזכיר, שהלכנו לבחירות משום שנתניהו בחר להשתמש בסדק היחיד שאפשר לו להימנע מרוטציה בלי לאבד את ראשות הממשלה: אי-העברת תקציב המדינה. הוא הפר את ההסכם שקבע תקציב דו-שנתי והביא להפלת הממשלה. עכשיו טוען אמיר אוחנה, שההסכם הקואליציוני לא תקף משום שהכנסת התפזרה. הבנתם? מי שהפר את ההסכם אומר שכעת מגיע לו ליהנות מפירות ההפרה. אם זה לא היה מטורף, זו הייתה יכולה להיות פרודיה נהדרת. אבל זה מטורף ובעיקר מסוכן ביותר: ראש ממשלה ושרים המפרשים ומפעילים את החוק כראות עיניהם, אך ורק לצרכיהם האישיים והפוליטיים.

מה שיש לנו, זה ראש ממשלה שהחוק - כל חוק, כולל חוקי יסוד - מעניין אותו כקליפת השום, אלא אם כן הוא יכול להשתמש בו למטרותיו. מה שיש לנו, זה ראש ממשלה נאשם בפלילים המסית ללא הרף וללא רסן נגד מערכת אכיפת החוק. מה שיש לנו, זה ראש ממשלה שארבע פעמים רצופות לא קיבל רוב בבחירות, ובכל זאת נאחז בקרנות המזבח תוך פיזור שקרים והפחדות כלפי יריביו ומפניהם. מה שיש לנו, זה חבורת אפסים בצמרת הליכוד, העונים "קדוש, קדוש, קדוש" אחרי כל כזב והבל של מנהיגם ומוכנים לרמוס כל חוק למענו. מה שיש לנו, זה מאות אלפים השומעים את ההסתה הבלתי-פוסקת הזו ומשתכנעים שיש כאן מזימה ברורה לגזול מהם את השלטון. בקיצור: מה שיש לנו, זה את הרכיבים שיצרו את 6 בינואר.

2. האירוע החמור ביותר בישיבת הממשלה האיומה הזאת, היה כאשר נתניהו מנע מאביחי מנדלבליט להסביר מדוע אי-אפשר להצביע על מינויו של אופיר אקוניס לשר המשפטים. ראש הממשלה סתם את פיו של היועץ המשפטי, כי דעתו לא התאימה לרצונותיו. ראש הממשלה מנע מן הממשלה קבלת חוות דעת משפטית, כי היא עלולה הייתה למנוע ממנו לעשות כאוות נפשו. חד וחלק. אין שום דרך אחרת לתאר את זה. ראש הממשלה החליט שאיש לא ימנע ממנו להפר את החוק. האם צריך בכלל להסביר מה המשמעות של זה?

3. לא בטוח שבג"ץ יוכל כבר הערב להשיב את הסדר על-כנו. העתירות שבפניו מבקשות לחייב את נתניהו למנות שרים. הנשיאה אסתר חיות הקציבה, בהסכמתו של נתניהו, 48 שעות למנות את שר המשפטים. הוא יכול לטעון כעת: מינינו שר. מי שטוען שהמינוי בלתי תקף, בשל הפרת ההסכם הקואליציוני, צריך להעלות זאת במפורש בפני בג"ץ, ויש לאפשר לכל הצדדים - כולל אופיר אקוניס - להגיב. על פניו, זה בלתי אפשרי במסגרת העתירות הנוכחיות. ייתכן שהשופטים יקציבו לעותרים יממה להגיש עתירה מתוקנת ולמשיבים עוד יממה לענות, אבל לא מהרגע להרגע.

4. מדוע תיק המשפטים כל כך חשוב לנתניהו? בין השאר משום שיש צורך בחתימת קיום של שר המשפטים על חנינה שנותן נשיא המדינה. לפני שמונה שנים פסק בג"ץ, כאשר ציפי לבני סירבה לחתום על חנינה שהעניק משה קצב, כי לא מדובר בחותמת גומי אלא בסמכות של ממש, אותה על השר להפעיל בשיקול דעת. כלומר: אם הנשיא נותן חנינה ממניעים פסולים - שר המשפטים יכול לטרפד אותה. מובן שמדובר במקרים קיצוניים ביותר ונדירים ביותר (בג"ץ גיבה אז את לבני).

תארו לעצמכם שנתניהו ילך, מחוסר ברירה כמובן, על המסלול שמציעים כמה מתומכיו: חנינה בתיקי האלפים תמורת פרישה מהחיים הפוליטיים (חנינה כזאת היא בעייתית כשלעצמה, אבל לא כאן המקום להאריך). נניח שנשיא המדינה יהיה מישהו שיסכים לתת חנינה כזאת (או יו"ר הכנסת, יריב לוין, אם לא ייבחר נשיא - אפשרות שבהחלט נראית ריאלית). שר המשפטים יכול לטעון, כי מדובר בחנינה מטעמים פוליטיים שאינה עומדת בתנאים המקובלים - צעד של חסד, בנסיבות אישיות מיוחדות ולפנים משורת הדין - ולסרב לחתום עליה. נתניהו חייב לסגור מראש את הפינה הזאת. וזה חוץ מהנסיונות הצפויים שלו ושל מלחכי פנכתו לפגוע במערכת שהעזה להעמיד אותו לדין.

5. האמת, שהכי מפתיעים - אם עוד בכלל אפשר להפתיע אותנו - מי שבכלל מנהלים איזשהו מו"מ עם בנימין נתניהו. אמרה אנגלית ידועה קובעת: Fool me once, shame on you; fool me twice, shame on me. כלומר: אם מצליחים לרמות אותי פעם אחת - שיתבייש הרמאי; אבל אם הוא הצליח לרמות אותי שוב, אני צריך להתבייש משום שלא למדתי את הלקח. נתניהו רימה ורימה ורימה. אפילו חוק יסוד לא הצליח למנוע ממנו גם להפיל את הממשלה וגם לנסות לכפות מינוי בניגוד למוסכם. אז מה נפתלי בנט חושב? שאותו נתניהו לא ירמה? איך מישהו בכלל מסוגל לחשוב שנתניהו יקיים איזושהי התחייבות, איזשהו חוק, שיוציא מידיו את מלוא השלטון? האם הם כמו אלה היודעים שיש להם עסק עם נוכל, אבל משוכנעים שאותם הוא לא ירמה - בלי להבין שהוא לא יכול אחרת, שזה המקצוע שלו?