מדוע טורקיה מתקרבת ומה ישראל צריכה לדרוש

אנקרה מתמודדת עם ממשל ביידן לא ידידותי. הטורקים תמיד האמינו שישראל והשדולה שלה יכולים להשפיע על מדיניות החוץ האמריקנית. לכן, שיפור היחסים עם ישראל יכול להועיל לה בזירה האמריקנית. לאנקרה יש צורך ביחסים טובים יותר עם וושינגטון, שכן רוסיה, יריבה היסטורית של טורקיה, הופכת לאסרטיבית יותר ויותר. משבר אוקראינה מדגיש את מעמדה הבעייתי של טורקיה כאשר היא מנסה לאזן בין חברותה בנאט"ו לבין מאמציה להתרחק מהמערב.

מניע ברור לשיפור היחסים עם ישראל הוא ניסיון לפרק או להחליש את השותפות האסטרטגית בין ירושלים, יוון וקפריסין. כתוצאה מהעוינות הטורקית, שיתוף הפעולה הביטחוני בין מרכיבי משולש זה התחזק במידה ניכרת. ישראל צריכה להתנגד למאמצים להחליש את המשולש הזה. לגוש זה הצטרפו מצרים ואיחוד האמירויות, המנהלות מדיניות דומה במזרח הים התיכון בנושאי אנרגיה ואזורים כלכליים בלעדיים בים התיכון ולוב, למורת רוחה של טורקיה. במידה רבה, ישראל היא עמוד התווך של המערך הזה.

יחסים הדוקים יותר בין איחוד האמירויות לטורקיה עשויים להוות תשומה נוספת למהלכים הטורקיים לעבר ישראל. איחוד האמירויות רוצה שטורקיה תימנע מהביקורת הקולנית שלה על “הסכמי אברהם" בין מדינות המפרץ וישראל. טורקיה גם מעוניינת לשמר את הגישה לירושלים ולמקומות הקדושים לאיסלאם. אנקרה רוצה להגביר את נוכחותה בירושלים כדי לחזק את מנהיגותה בעולם המוסלמי, ומעדיפה למזער את ההתנגדות הישראלית לפעילותה בעיר.

ממשלות ישראל רצו תמיד יחסים טובים עם טורקיה. ההידרדרות ביחסים הייתה בעיקר בגלל אימוץ קו אנטי-מערבי במדיניות החוץ הטורקית תחת מפלגת ה-AK בראשות ארדואן. בעוד שטורקיה איסלאמיסטית צפויה להישאר יריבה גיאו-פוליטית, ישראל צריכה להגיב בחיוב לשינוי באנקרה ולהבהיר את עמדותיה במו"מ עם טורקיה לפני ביקורו של הרצוג.

ראשית, יש להתייחס לנשיא ישראל בכבוד מוחלט. יש שמועות בתקשורת הטורקית שארדואן מתכנן לא לפגוש את הרצוג בארמון הנשיאות אלא במקום פחות רשמי. זה יהיה סימן לחוסר כבוד אם אכן יקרה. שנית, ישראל צריכה לצפות מטורקיה לאמץ מדיניות מאוזנת יותר בזירה הישראלית-פלשתינית. על טורקיה להימנע מהתנגדות להסכמי אברהם ומשיתוף פעולה עם חמאס ועם גופי טרור אחרים. טורקיה צריכה לגרש את הנהגת הטרור של חמאס משטחה.

שלישית, ישראל צריכה לחתור לביטול מזכר ההבנות של נובמבר 2019 בין טורקיה לבין ממשלת לוב של ההסכמה הלאומית בטריפולי, הקובע גבולות של האזורים הכלכליים הבלעדיים של שתי המדינות בים התיכון. מזכר הבנות זה שרטט למעשה קו הפרדה בין החלקים המזרחיים והמערביים של הים התיכון, מאיים על הביטחון הימי, על חיפושי גז טבעי ועל תשתיות חדשות, כמו צינור הגז או כבל חשמל מישראל או ממצרים ליעד אירופי. רביעית, ישראל צריכה לשאוף להבנה המציבה מגבלות ברורות על פעילות טורקיה בירושלים, הפוגעת בריבונותה. לבסוף, יחסים בילטרליים טובים יותר צריכים להוביל את טורקיה לסיים את הפרעותיה ביחסי ישראל-נאט"ו.