השופטת הרשמת הבכירה טלי מירום, בית משפט השלום בחדרה

המועד: יום שלישי, 15.2.2022, שעה 09:00

הנושא: תביעות קטנות


האם המים שחדרו לפיר המעלית בביתו של התובע היו באשמת תאגיד המים המקומי? זוהי השאלה שבמרכז התיק הפותח את יום הדיונים של הרשמת הבכירה טלי מירום (אשר הושבעה השבוע לשופטת שלום). יש לה שורה של שאלות לתובע, המלמדות על היכרות טובה עם התיק: "יש לך קבלה על התיקון בפועל; לא הצעת מחיר? אם טוענים שהייתה הצעה כזאת, צריך להראות אותה. לפני שעשיתם את הפיר למעלית, ניתן לך היתר? היו איזשהם תנאים מוקדמים בהיתר? הנתבעת אומרת שהייתם צריכים לאטום את כל האזור הזה. אטמתם לפני או אחרי?

"הנתבעת אומרת שהבעיה נפתרה אחרי שעשו איטום בצינור. זה נכון? אתה אומר שהיה פיצוץ בצינור ברחוב. יש לך על זה אסמכתא? זה מה שאתה יודע מהם. תראה לי את הצילומים והסרטונים שיש לכם. יש לך צילומים של הזרימה שהייתה ברחוב?". מירום מכניסה לפרוטוקול את מראה עיניה, אך אינה אומרת לתובע להציג את התמונות גם לנציג תאגיד המים. "תראה לי את התמונות שצילמת. אם זה בצבע, זה יותר טוב ממה שיש לי [ב"נט"] בשחור-לבן", חוזרת מירום על הבעיה בה נתקל המדור אין-ספור פעמים.

כעת עולה העד מטעם התובע - מי שביצע עבורו את התיקון. "מה אתה רוצה להסביר? אתה ראית במו עיניך שהיה פיצוץ ברחוב? צריכים להספיק לרשום, תוריד קצב". התובע ונציג הנתבעת מתחילים להתווכח, ומירום ממהרת להתערב: "לא לדבר ביחד. אני רוצה לשמוע את העד". עליה להתערב שוב כאשר התובע נכנס לדבריו של נציג התאגיד: "תכף תוכל לשאול אותו שאלות". התאגיד טוען שמדובר בהצפות בשל הגשם, אבל מירום ערנית מאוד: "יש לך נתונים על הגשמים באותה תקופה? זה לא מספיק להגיד שירדו גשמים, אז אני מניחה שהיו גשמים גם קודם ולא הייתה נזילה, כך שאני לא מייחסת את זה למי הגשמים".

כאשר נציג הנתבעת מסביר מה לשיטתו אירע, מירום אינה מתרשמת: "אז הם חלחלו. אנחנו יודעים איזה כוח יש למים". נציג הנתבעת: "זה תוקן באותו יום". מירום: "ואז זה הפסיק. לטעון שמדובר במי תהום ומי גשמים, צריך להוכיח בראיות. אני לא רואה שאתם מוכיחים. אתם צריכים לשלם את הנזק". התאגיד כבר הציע 5,000 שקל ומירום מגיבה: "5,000 שקל לא משקף את הנזק. אני מציעה שתשלמו את ההוצאות שהיו לו, ובמסגרת פשרה לא ייפסקו הוצאות נוספות. 14,620 שקל. מקובל? אתם לא חייבים להסכים לפשרה". התובע מציין שהפסיד ימי עבודה, אך מירום מסבירה ש"בפשרה שני הצדדים מוותרים" - ויש הסכם אחרי 20 דקות דיון.

"יש לנו עוד שלוש דקות"

הסיפור הבא: לקוח של מרפאה וטרינרית הטוען שלא קיבל את כל התמורה המובטחת כאשר חתם על מנוי שנתי. הוא הגיע עם אמו ומירום מנחה אותם: "לשבת ליד השולחן. זו הרי לא פעם ראשונה שאתם כאן". כעת היא פונה אל הנתבע: "היית אמור להסביר מדוע לא באת לדיון הקודם ולא הסברת. לעמוד כאשר מדברים אל בית המשפט". הוא טוען לבעיות של קורונה וחוסר כוח אדם במרפאה.

מירום ניגשת לעניין ויש לה שאלות לתובע: "אתה נותן 1,000 שקל ומקבל קבלה על 250. אתה צריך לקבל קבלה על אותו סכום. אומר הווטרינר שכאשר עושים מנוי והכלב הופך מבייבי לבוגר, היית צריך למלא כרטיס ולא עשית את זה. אמרת שיש לך הקלטות?" - כן, של שיחות בינו לבין אמו על שהתרחש במרפאה; מירום מכניסה לפרוטוקול, למרות שלא ברור מה זה יכול להוכיח. "אתם אומרים שהייתה הקלטה של כל מה שהיה במרפאה. יש הקלטה ששומעים גם את הווטרינר?" - האם משמיעה עוד שיחה בינה לבין בנה; מירום מאפשרת את בזבוז הזמן הזה.

מירום שואלת את הנתבע מדוע לא הביא לעדות את הפקידה שגבתה את התשלום מהתובע, והוא משיב שיש הקלטה; מירום מבקשת לשמוע אותה. "איך אתה קורא לטיפול הזה? הוא טוען שהוא נתן כסף גם תמורת המנוי ושזה לא נרשם. מצלמות יש מאותו יום?" - הן לא עבדו, ובכל מקרה הן רק מצלמות ולא מקליטות. "למה אתה מחזיק אותן?" - אסור לו להקליט. הווטרינר מדבר באריכות רבה ומירום עושה ניסיון לייעל את הדיון: "אנחנו מנסים להתמקד ולא לחזור על דברים שכבר נאמרו. יש לנו עוד שלוש דקות עד לסיום הדיון ואדוני הגיע באיחור" - הערה שמגיעה כאשר כבר מאוחר מדי.

סוף-סוף משמיע הנתבע שיחה ארוכה בין התובע לבין הפקידה במרפאה ומירום מכניסה לפרוטוקול את עיקרי הדברים. הוא ממשיך לדבר עד אין קץ, ומירום כבר איננה מנסה למקד אותו אלא רק להאט את קצב הדיבור. "אנחנו כבר כמעט ב-40 דקות, כאשר מוקצבות 30" - היא מעירה, אבל האחריות היא שלה בלבד. כעת הווטרינר מסביר מדוע הגיש תביעה שכנגד בטענת לשון הרע בשל צעקות של השניים במרפאה, ולא תתפלאו לשמוע שהוא חוזר על עצמו ומירום אינה מתערבת. הרי הדברים כתובים מן הסתם בתביעה, ומטרת ההליך הייחודי הזה היא לסיים דיונים במהירות ולא למרוח אותם בדברים חוזרים ונשנים.

"הוא לא אומר מי שיקר לי"

הווטרינר מגיע כעת לכל מיני טענות שלא בהכרח קשורות לתביעה וניתנות להוכחה. מירום מנסה להפסיק אותו, אך ללא הצלחה. הוא חוזר שלוש-ארבע פעמים על אותן טענות והיא אינה מעירה. האיש אפילו מדבר במילים רמות והופך את עצמו לנציג הכלל, אך גם כאן מירום אינה מתערב.

אחרי שדיבר כמעט חצי שעה, יש למירום כמה שאלות לתובע. הנתבע טען שכנראה קיבל את הכסף מאמו, לא השתמש בו למטרתו וכעת הוא מאשים את המרפאה שלא נתנה לו קבלה, וציין שיש לו תיקים פליליים. התובע מכחיש ואומר שהוא עובד ויש לו כסף משלו, ומירום רוצה להתרשם ממהימנותו: "במה אתה עובד? כמה זמן אתה עובד שם? [היכן עבדת] במועדים של האירוע הזה? זה נכון שיש לך תיקים פליליים במשטרה?" - כן, גידול מריחואנה. "אתה חתמת, אתה אומר ששילמת על המנוי. לא מילאת טופס? ראינו שבמנוי הקודם כן מילאת וחתמת. יש לך את ההקלטה של אותו ביקור במרפאה? יש לכם על דיסק און קי? אין לנו זמן לשמוע".

מירום עוברת לתכל'ס: "אני שמעתי משניכם. ההצעה שלי שיינתן פסק דין קצר. יש פה דברים לכאן ולכאן. זה פסק דין שנקרא לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. הוא קצר, הוא לא מנומק, הוא לא אומר איך הגעתי לתוצאה, מי שיקר לי ומי לא. יכולת הערעור על פסק דין כזה מצומצמת מאוד, אבל יכולת הערעור בתביעות קטנות ממילא מצומצמת". שני הצדדים מסכימים. הדיון הזה נמשך 50 דקות - כפליים מהזמן שהוקצב לו, וללא כל סיבה למעט איבוד שליטתה של מירום, במיוחד על הנתבע.



השורה התחתונה: את הדיון הראשון ניהלה מירום בצורה מצוינת, עם יעילות ובקיאות בפרטים ויכולת לרדת במהירות לעומק הדברים. הדיון השני נראה כאילו מדובר בשופטת אחרת לגמרי, במיוחד במישור היעילות. היא נזכרה מאוחר מדי להבהיר שיש מסגרת זמן, וגם אז לא הצליחה להכניס אליה את הנתבע. גם רכות-יתר כלפי הצדדים אינה תכונה מתאימה לשופט, וכאן הייתה נחוצה נחישות - אך מירום לא הפגינה אפילו שמץ ממנה.

יעילות: 6.

מזג שיפוטי: 8.