1. עו"ד בועז בן-צור הקדיש זמן לא מבוטל (21.3.22) בחקירתה הנגדית של עו"ד דנה נויפלד, לשעבר היועצת המשפטית של משרד התקשורת (וכיום של משרד הבריאות), להתנהלותה אל מול הסדר ניגוד העניינים עליו חתמה. נויפלד היא בת-זוגו של עו"ד דודי תדמור, אשר בשנת 2016 מיזג את משרדו עם זה של פרופ' יובל לוי. עו"ד עופר לוי, שותף באותו משרד, היה בעל מניות בחברת IBC - חברת לפריסת סיבים אופטיים על תשתית החשמל שבשליטת חברת החשמל. כיוון שכך, נקבע שהיא לא תעסוק בענייניה של IBC.
לאחר חקירה ממושכת למדי, קמה התובעת, עו"ד ניצן וולקן, והתנגדה לכל הקו בטענה שמדובר בניסיון להכפיש אישית את נויפלד. בן-צור השיב, שהנושא רלוונטי משום ששלמה פילבר סבר שנויפלד מנועה מלעסוק בענייני בזק - ולכן לא פעל מולה, עד שהתברר לו שטעה; לא היה לפילבר שום מניע נסתר, הוסיף. בית המשפט דחה את ההתנגדות והחקירה נמשכה. השופט משה בר-עם התערב, כמו בשבוע שעבר: "אין כוונה להטיל דופי בהתנהגות של גבירתי ואת יכולה להירגע".
אבל ההמשך לא נראה כך. בן-צור טען, כי IBC עמדה בשלהי 2016 על סף קריסה, ואם היה משרד התקשורת מאפשר להוט ובזק לפרוס סיבים אופטיים - היא הייתה מאבדת את מהות קיומה. נויפלד השיבה: "זו מסקנה שלך. אין לי התייחסות". בהמשך אמרה: "אני פעלתי בהתאם להסדר ניגוד העניינים. אין שום סיבה לקו הזה. אני אענה על כל שאלה שתשאל". לבן-צור אפילו היו רמיזות על התנהלות ממניעים זרים של נויפלד ואחרים במשרד התקשורת. כאן היה קשה לראות את הקשר הישיר לתיק 4000, ויותר קל לראות את הטלת הדופי בנויפלד.
2. בן-צור פתח את היום בשאלה מדוע לא אישר משרד התקשורת, בתקופת כהונתו של אבי ברגר כמנכ"ל, את בקשתה של Yes להתמזג עם בזק. לדבריו, ברגר נתן שלושה הסברים: מצוקת כוח אדם, ערב בחירות והכריכה עם הרפורמה בשוק הסיטונאי. לטענתו, מדובר ב"תירוצים דלוחים ושלא כדין". בין היתר הראה בן-צור, כי בתקופת הבחירות אושר מיזוג IBC עם סלקום, הן בידי רשות ההגבלים והן בידי משרד התקשורת. בתקופת הבחירות ב-2021 אושרה גם שותפות בין הוט לבין סלקום בתחום הסיבים. מטרתו הייתה להראות שההחלטה נגררה שלא לעניין, כדי להוכיח שהתנהלותם של בנימין נתניהו ושלמה פילבר - שטיפלו בבקשה ואישרו אותה - הייתה תקינה. הוא גם הזכיר שמשרד התקשורת אישר בתוך שלושה חודשים בקשה לשינוי הבעלות בחברת הוט, אבל נויפלד הסבירה שהמצב היה שונה: שם דובר רק על העברת השליטה מחברה פרטית אחת של פטריק דרהי לחברת אחרת.
בן-צור חזר, כפי שעשה לפניו עו"ד ז'ק חן, למזכר שהכינה נויפלד לנתניהו לקראת אישור מיזוג בזק-yes. נאמר בו, כי כל אנשי הדרג המקצועי סבורים שאין סיבה לדחות את הבקשה. בן-צור ציטט את עדותו של מוני שמילה, שהיה סמנכ"ל משרד התקשורת, על האופן בו החתים את נתניהו על אישור המיזוג (פילבר היה בחופשה בחו"ל): הוא נכנס לנתניהו לחצי שעה, הסביר לו את נושא המיזוג, נתניהו שאל מי בדק, שמילה ענה, נתניהו שאל איפה חותמים וחתם. נויפלד אישרה, כי אם לא נמצאה מניעה, נדיר שהדרג המדיני לא מאשר את המלצת הדרג המקצועי. נקודה חשובה להגנה, הטוענת שוב ושוב שנתניהו רק עשה את מה שהמליצו אנשי המקצוע.
הייתה לבן-צור עוד טענה, בנוגע ליחס לו זכה איתן צפריר, ראש מטהו של נתניהו במשרד התקשורת: "אם הפכו את איתן צפריר לשליח, לעציץ, לנעל - זו מציאות עגומה. הוא ראש מטה, ואם הפכו אותו לשליח, זה בניגוד לחוק ולתקשי"ר". הוא הראה, כי הרמ"טים של השרים גלעד ארדן וצחי הנגבי ישבו בדיונים בהם השתתפה נויפלד, ושאל מדוע לא אמרה לברגר שהתנהלותו בלתי חוקי. נויפלד השיבה: "זה תלוי בנסיבות".
3. עוד בתחום ניגודי העניינים: בן-צור עסק בהסדר של משה כחלון בתקופתו כשר התקשורת (2013-2009), בשל היותה של אחותו, עמליה זרקא, בעלת תפקיד בכיר בחברת הוט. לטענת בן-צור, כחלון קיבל החלטות שהשפיעו על הוט, ואף קידם יוזמות הנוגעות אליה כאשר כיהן כשר האוצר. הוא ציטט את פילבר בחקירתו: כאשר כחלון היה שר האוצר - הוא "עבד שעות נוספות על הוט" ומעשיו "היו פי אלף יותר חמורים" מאלו המיוחסים לנתניהו.
חן הסביר, כי המטרה היא להראות שלא היה שום דבר חריג בהתנהלות של פילבר כלפי בזק. נויפלד אמרה שוב ושוב, שהיא לא הייתה במשרד התקשורת כאשר נחתם ההסדר עם כחלון, ובוודאי שלא הייתה לה נגיעה לפעולותיו במשרד האוצר. גם כאן נוצר הרושם, שהשאלות הוצגו בעיקר כלפי חוץ - כדי לאפשר לתומכי נתניהו לטעון שהוא נרדף, בעוד כחלון קיבל הנחות.
ולבסוף באותו תחום: ברגר טען בעדותו, כי נויפלד אישרה לו להמשיך לעבוד לאחר פיטוריו ועד למינוי מחליפו. נויפלד השיבה שאינה זוכרת, כמו שענתה לשאלות רבות בנוגע לפרטים מלפני שנים לא מועטות. בן-צור עקץ: "הכי קל להגיד לא זוכרת". נויפלד: "שום דבר פה לא קל. אני מבקשת שתתייחס אלי בכבוד". בן-צור: "היו כאן אנשים שהיה להם הרבה יותר קשה. אני מתייחס אלייך בנימוס".
4. בן-צור הציג לנויפלד שורה של שאלות בנושאים שכלל אינם נוגעים לה, כגון עניינים כלכליים וכספיים, הצלחות וכשלונות של רפורמות תקשורתיות ועוד. שוב ושוב אמרה נויפלד, בצדק, שהיא איננה הגורם הרלוונטי לשאלות אלו - וגם בית המשפט העיר על כך. גם כאן התעורר הרושם, שהאוזניים להן כוונו הדברים לא היו באולם אלא מחוצה לו, דהיינו תומכי נתניהו - כדי שיוכלו לטעון נגד כתב האישום, הפרקליטות והעדים.
זה קצת הזכיר את מה שעושים בדיונים בפני מושבעים בארה"ב: זורקים משהו, השאלה נפסלת בידי השופט אך היא כבר נחקקה בזכרונם של תריסר האנשים שמכריעים. מובן שההמונים מחוץ לבית המשפט אינם אלו שיחרצו את הדין, אך הטקטיקה נראית דומה: לומר דברים שאינם רלוונטיים למשפט או שאין להעלות אותם, כדי שמישהו אחר ישמע אותם.
5. כמעט כולם באולם כבר חושבים על מחרתיים - תחילת עדותו של שלמה פילבר. רבקה פרידמן-פלדמן ביקשה לדעת, בשם המזכירות, האם נתניהו יגיע, כי הדבר מחייב סידורי ביטחון מיוחדים. בן-צור השיב, שנתניהו יגיע ליום הראשון של החקירה הראשית ואולי יגיע לנגדית. בן-צור גם טען שהפרקליטות מתדרכת את התקשורת לקראת העדות - טענה קצת קלושה, כי עיתונאים משפטיים יודעים לבדם, כי אם פילבר יחזור בו מעדותו, הוא מסתכן בכתב אישום על העבירות בהן הודה (בניגוד לטענת כמה משופרותיו של נתניהו). וכאשר הוזכר שמו של פילבר בחקירתה של נויפלד, נאמר שהוא יישאל על כך במישרין.
ציטוט היום
"אדוני רוצה לענות במקומי או שאני עונה? איך אתה מנהל את החקירה? אני צריכה לענות או אתה?" (עו"ד דנה נויפלד לעו"ד בועז בן-צור).
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
