לעצור מיד את חקיקת הרפורמה

המשבר הפנימי בישראל, שפרץ בעקבות היוזמה המשפטית של הממשלה, הוא החמור שחוותה המדינה מאז הקמתה. הוא כבר מזמן אינו נסוב רק על המרכיבים השונים של המחלוקת המשפטית. הוא גלש למחוזות רחבים ועמוקים הרבה יותר, על-רקע מפגש מטלטל של משבר פוליטי ומנהיגותי אקוטי, הנמשך כבר ארבע שנים, עם משבר חברתי עמוק, הנמשך בצורות שונות כבר עשרות שנים.

היוזמה המשפטית שעמשה בעיקר כ"טריגר" לפרוץ משבר רב-ממדי חסר תקדים, העוסק בסוגיות יסוד של אופיה, זהותה ואופן התנהלותה של המדינה. כל זאת, תוך הידרדרות מהירה להתמודדות חריפה בין מרכיבים של האליטות, הישנה מול החדשה, על מבנה הכוח הפוליטי בישראל, בין הכוח הפרלמנטרי-ממשלתי לבין הכוח החוץ-פרלמנטרי, המתבסס על התופעה הייחודית של המחאה הציבורית רחבת הממדים.

עד כה הצליח המאבק בין המחנות הניצים להימנע מאלימות פיזית, וזאת למרות האלימות המילולית המוקצנת המלווה את המשבר ומחריפה עם המשכו. גם המשטרה מנהלת את האירועים עד כה בצורה סבירה. זו נקודת אור חשובה. עם זאת, הפוטנציאל של הידרדרות קיים גם כאן. אין להוציא מכלל אפשרות מקרי אלימות מקומיים או אף נרחבים. יש גם המציגים אפשרות של מלחמת אחים. חלילה. יש לעשות הכל שתרחיש כזה לא יתממש.

המשבר המתמשך מציב אתגר ענק ליציבות במדינה ולמרכיבים חיוניים של ניהול הביטחון הלאומי ושמירתו. מדובר כבר על פגיעה קשה בחוסן החברתי של ישראל. לכך יש משמעויות קשות על יכולתה של ישראל להתמודד עם הפרעות שונות, חיצוניות או פנימיות, מהטבע או מידי אדם. פגיעוּת כזו מקשה על ניהול המדינה ועל ההתאוששות מההפרעות הצפויות. במקרה הנוכחי, ניצבת השאלה האם תדע מדינת ישראל להתנהל בצורה "נורמלית" לכל אורכו של המשבר (בהנחה שהוא עשוי עוד להימשך זמן רב). יותר מכך: האם יהיה בכוחה למצוא דרכים להביא לסיומו, והאם יעמוד לה כוחה, לאחר שהמשבר יסתיים, להתאושש ממנו בצורה סבירה ואולי אף לצמוח ממנו.

ישראל מתאפיינת מזה עשורים רבים כמדינה הטרוגנית, מפוצלת ומקוטבת. היוזמה המשפטית גרמה לפריצת מרכיבים אלה החוצה, עד כדי איום קיומי על החוסן הלאומי ובמסגרתו על הסולידריות ההכרחית, המהווה בסיס ליכולת תפקודית מינימלית. המשבר הנמשך הולך והתפתח והשליטה בו אינה יכולה להיות מלאה. הוא כבר הגיע לממדים של אסון לכשעצמו. יש לעשות הכל כדי להפסיקו.

השירות הצבאי הפך בחודשים האחרונים לקו החזית של השבר הפנימי בישראל. מגמה זו עתידה להחריף אם תעמוד במרכזו של המושב הבא של הכנסת חקיקת מתווה הגיוס, שלראשונה תפטור בחוק את המגזר החרדי משירות בגופי הביטחון. פעולות החקיקה הנוכחית כבר הביאו אלפי אנשי מילואים בתפקידים חיוניים להודיע על הפסקת ההתנדבות לשירות. החקיקה המתוכננת עלולה להזיק קשות למערך המילואים (כמפורט להלן), לפגוע קשות בהתגייסות לשירות משמעותי ובהישארות בצה"ל, ואף להביא למהלכים שיאיימו על עצם קיומו של "צבא העם".

כבר בטווח המיידי צפויה פגיעה בכשירותם של מערכים חיוניים באוויר, במודיעין, במבצעים המיוחדים וביחידות מובחרות. זאת, כאשר סכנת העימות הרב-זירתי מתגברת, אויבי ישראל בכל החזיתות חשים ביטחון מוגבר עקב מה שהם מזהים כחולשה פנימית, והממשלה אינה מטפלת כלל בבעיות היסוד, כולל אלה החשובות לחיזוקו של צה"ל. משבר כלכלי וחברתי יקשו עוד יותר על פתרונן של בעיות אלה.

המטה הכללי של צה"ל אינו יכול להתמודד עם בעיות אלה, השייכות רובן ככולן למישור האזרחי המובהק, ואינו מקבל עד כה מן הדרג המדיני גיבוי או קשב ראוי לאזהרות שמשמיעים הרמטכ"ל ואלופיו. גם אם בעת חירום יתייצבו אנשי המילואים, אי-אפשר יהיה לתקן את הפגיעה בכשירות, בלכידות היחידות ובלגיטימציה החיונית.

האיומים הביטחוניים על ישראל החריפו בעת האחרונה: האיום הנשקף מאירן משמעותי יותר, המתיחות בצפון רבה, חיזבאללה מאתגר את ישראל ואף מתגרה בה, וביהודה ושומרון ובמרכז ישראל פיגועים חוזרים ונשנים מחד-גיסא ומבצעים צבאיים מאידך-גיסא. צה"ל עסוק עד צוואר בפעילות מבצעית, דבר המביא לפגיעה באימוני יחידות היבשה ובכשירותן.

למה שמתרחש בצה"ל בעקבות המשבר הפוליטי-חברתי יש הקרנה ותהודה גם בארגוני הביטחון האחרים, בהתאמה למשימותיהם ולצורת התנהלותם. מדובר בשב"כ, במוסד ובוועדה לאנרגיה אטומית, שבמקרה הטוב עבודתם החיונית מופרעת על-ידי הסטת הקשב של הנהלותיהם ושל היחידות השונות מייעודם העיקרי והמבצעי.

במקביל, משטרת ישראל מאותגרת מאוד בחודשים האחרונים. מלכתחילה מתאפיינת המשטרה בחולשה מבצעית מול משימות השגרה והחירום שלה. הדוגמה הקשה במיוחד קשורה להתמודדות המשטרה עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, הגואה למספרים מזוויעים של מקרי רצח. הפעילות המשטרתית עד כה מול האתגר של הפגנות המחאה, הכוללות גם הפרות סדר, ראויה ככלל לשבח. עם זאת, המשך האתגר הזה וההתפתחויות בפנים המשטרה ובמעטפת המיניסטריאלית שלה, מעוררים דאגה. במקום להשתקם, משטרת ישראל עסוקה עתה מעל לראשה בשימור הסדר הציבורי.

המשבר הפוליטי-חברתי משפיע במישרין על כשירותו של מערך המילואים, כמו גם על עתידו והיכולת לשמרו במודל ובמבנה הקיימים. פסקת ההתנדבות של קצינים ולוחמים רבים, בעיקר ביחידות עילית, מערער את הלגיטימציה של הגיוס למילואים. מפסיקי ההתנדבות חשים שהחוזה בינם לבין המדינה הופר ושהם מאוימים על-ידי בית הדין בהאג.

הפגיעה במערך המילואים בטווח הקצר עלולה להיות בחוסר יכולת לבצע משימות מסוימות, בעיקר בחיל-האוויר. את זה ניתן לתקן תוך זמן לא ארוך. הסכנה הגדולה היא בתהליכים ארוכי הטווח, שמובילים לאיום על עצם קיומו של המערך בכלל ועל מה שנותר ממודל צבא העם. מערך המילואים מושתת על התנדבות, על לכידות, ועל כשירות מבצעית. את רוח ההתנדבות והלכידות של היחידות יהיה קשה מאוד לתקן, דבר שעלול להוביל לירידה בתפקוד הצבא בעת לחימה.

יש לצפות שמה שקורה במחאת המילואים ישפיע במוקדם או במאוחר גם על מערך החובה, הקבע, ועל המועמדים לשירות ביטחון. צה"ל מדגיש שהיתרון היחסי שלו הוא באיכות לוחמיו, בלכידות ובסולידריות של מערכיו. יתרונות אלו מאותגרים כיום, גם על-ידי חדירה של שיח פוליטי מקוטב לשורותיו. הפגיעה בהם מערערת את יסודות הצבא, ואת יכולתו למלא את משימותיו.

קיימת קורלציה ברורה בין המשבר הפוליטי-חברתי לבין מצב הכלכלה הישראלית הנחלשת. בשנים האחרונות כלכלת ישראל גילתה חסינות מרשימה. אולם, האי-ודאות סביב הרפורמה המשפטית הובילה לשינוי כיוון. מאז ינואר, מדד תל אביב 125 רשם ירידות יחסיות, בשעה שמקביליו בארה"ב (s&p 500) ובאירופה (stoxx 600) רשמו עליות ניכרות. נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, התייחס בתחילת יוני לקשר בין אירועים הפנימיים לבין היחלשותו של השקל בשוק המט"ח הבינלאומי. היחלשות השקל מייקרת את הייבוא לישראל ובכך תורמת את חלקה ליוקר המחיה, סוגיה נוספת אשר לא זוכה להתייחסות ראויה נוכח המשבר.

מובן שהדברים קשורים ומשפיעים גם על תהליכים אחרים. האי-ודאות השוררת במערכת הפנימית פוגעת בתכנון כלכלי ארוך טווח ופוגעת בהשקעות הזרות. אחד ההסברים להתחזקותו של השקל בשנים האחרונות היה ריבוי ההשקעות הזרות, בעיקר בהיי-טק הישראלי. אלה התמעטו בתקופה האחרונה נוכח האי-ודאות הפוליטית.

לפי דוח של לאומיטק ו-IVC מהחודש הנוכחי, במחצית הראשונה של השנה ההשקעות בהיי-טק היו הנמוכות ביותר מאז 2019. דוח של הרשות לחדשנות בשלהי יוני 2023 הראה, כי שוב לא ניתן להאשים את ההאטה העולמית. בשעה שההיי-טק העולמי מתאושש, השוק הישראלי מתקשה להתרומם. לתופעה זו עשויות להיות השלכות נרחבות על "הקטר הלאומי" לטווח הארוך.

המשבר הפנימי מונע עיסוק ממוקד במאבק ביוקר המחיה והגברת התעסוקה בקרב סקטורים מוחלשים ואף מקצין אותם. לראיה: התקציב שעבר נעדר מחוללי צמיחה, מעודד העדר לימודי ליבה ומצמצם את יכולות הקופה הלאומית להפנות תקציבים לענפים חיוניים.

לפני חודשיים הצבענו על העלייה בהתגרויות מצד חיזבאללה מאז תחילת המשבר הפנימי בישראל ועל נכונותו ליטול יותר סיכונים מבעבר, באופן העלול להוביל להסלמה בגבול הצפון. והנה בחודשים האחרונים ניכרת עליית מדרגה נוספת בהיקף הפעילות שמבצע חיזבאללה לאורך הגבול, המגבירות את המתיחות בין צה"ל לארגון ואת החשש להידרדרות לעימות צבאי.

מדובר בעיקר בהרחבת הנוכחות של פעילי חיזבאללה לאורך הגבול, כשחלקם מאיישים את עמדות התצפיות שהתרבו, בניסיונות בוטים של פעילי חיזבאללה ותומכיהם לחצות את הקו הכחול ובמאמצים לחבל במכשול הישראלי. במחצית יוני נחשף דבר הקמת שני אוהלים בסמוך להר דב, מעבר לקו הכחול בשטחה הריבוני של ישראל, בהם הוצבו פעילים חמושים של הארגון. במקביל ניכרת גם עליית מדרגה במערכה התודעתית שמוביל חיזבאללה, כולל הפצת סרטונים על כיבוש שטחים בצפון ישראל.

אמנם, יש סיבות מקומיות לפרובוקציות האחרונות של חיזבאללה בסמוך לקו הכחול, אך ניכרת בהן תעוזת יתר של הארגון, הנובעת מהתחזקות ביטחונו העצמי ונכונותו ליטול סיכונים נוכח קריאתו את ההשלכות של המשבר הפנימי החריף בישראל והמתח המחריף בין ישראל לארה"ב, העשויים לבשר חולשה ורפיון צבאי שלה. יש להניח כי מבחינת חיזבאללה, לישראל אין עניין לנקוט פעולה צבאית חריגה מולו.

התפתחויות אלה עלולות להשפיע לרעה על ההרתעה של ישראל, כפי שהעיד על כך חסן נסראללה בנאומו (12 ביולי) בו טען, כי כושר הרתעה של ישראל התכרסם, בעוד זה של חיזבאללה הולך ומתחזק. להערכתנו, גם לחיזבאללה אין עניין במלחמה עם ישראל, אך המתיחות הנוכחית מגבירה את הסיכון להתדרדרות לעימות צבאי.

אירן מצויה מזה תקופה ארוכה בתחושת הישגיות גבוהה. זו נובעת משורה של התפתחויות שמשחקות לידיה: תוכנית הגרעין ממשיכה להתקדם ללא הפרעה ואירן צוברת כמויות גדולות של אורניום מועשר שמקדמים אותה יותר ויותר לסף גרעיני. היחסים עם רוסיה אומנם אינם נעדרי בעיות, אולם התלות של מוסקבה באמל"ח אירני נמשכת והיחסים בזירה האזורית ממשיכים במגמה של החזרת יחסים דיפלומטיים הן במפרץ והן בדיאלוג איטי יותר עם מצרים, כמו גם הידוק יחסים עם אלג'יריה וחידוש הידברות עם סודן. המגעים להסדרה כלשהי עם ארה"ב שיביאו להפשרת כספים ולהסרה חלקית של הסנקציות לא צלחו בינתיים, אבל אין איום ממשי על אירן בסבא"א.

האירועים בישראל, הן בהיבט הכשירות של צה"ל והן בפגיעה ביחסים עם ארה"ב, מעודדים את אירן להמשיך במדיניותה ומחזקים את תחושת הביטחון שלה, שאין כל איום ממשי על התקדמותה בתוכנית הגרעין ובכל פעילויותיה החתרניות האחרות. הנרטיב שישראל דועכת ואירן עולה, עלול להיתפס כמסר תיאולוגי-היסטורי העלול לעודד יוזמות אירניות נוספות.

בזירה הפלשתינית מתממשת מהפכה מקבילה לזו המשפטית, המתמקדת בשינוי התפיסה והאופן שבו שולטת מדינת ישראל בשטחי יהודה ושומרון. המהפכה נועדה לקבע את שליטת ישראל ביו"ש ולסכל כל אפשרות להסדר עתידי בין ישראל ליישות פלשתינית. מדיניות זו באה לביטוי באימוץ למעשה של אסטרטגיה חדשה, שתמציתה להביא להכרעת השאיפות הלאומיות של הפלשתינים, לחיסול האופציה המדינית להסדר, להכשרת התנאים לסיפוח כל שטחי C למדינת ישראל, ובהמשך ליצירת מציאות של "מדינה אחת עם עליונות יהודית".

אסטרטגיה זו באה לביטוי: בניצול ההסלמה בטרור "לתשובה ציונית הולמת" - הקמת התנחלויות, הרחבת התנחלויות בלב השטח הפלשתיני, הקמת מאחזים לא מורשים וסלחנות למעשי אלימות ונקם של מתנחלים; בהעברת הסמכויות האזרחיות ביהודה ושומרון לשר בצלאל סמוטריץ, תוך החלשת סמכויות המפקד הצבאי (הריבון בפועל בשטח). שינוי הכללים והתהליכים לאישורי בנייה בהתנחלויות והעברת יחידת הפיקוח לשליטה של סמוטריץ' מאפשרים הרחבת הפיקוח על בנייה פלשתינית לא חוקית והעלמת עין מבנייה ישראלית לא חוקית. התוצאה היא שחיקת הצרכים והשיקולים הביטחוניים, תוך העדפת השיקולים ההתיישבותיים.

העולם הערבי עוקב בעניין אחר המשבר הפנימי בישראל והשלכותיו. התמונה המצטיירת שם היא של פגיעה בעוצמתה הצבאית והכלכלית של ישראל ובגיבוי הבינלאומי שלה, בעיקר מצד ארה"ב. אלה עלולים לחזק בראייתן תפיסה, לפיה נשחקים מרכיבי העוצמה של ישראל. תפיסה של ישראל מוחלשת עלולה להשפיע לרעה על יחסי ישראל ומדינות ערב.

עד כה נמנעו מדינות ערב, ככלל, מהתייחסויות פומביות למשבר הפנימי בישראל. תגובות חריפות למדי נשמעו בהקשר לאלימות הגוברת של יהודים כנגד כפרים פלשתינים. למדינות להן הסכמי שלום עם ישראל יש עניין לדבוק בהם, תוך ציפייה שישראל תפעל לכל הפחות לייצב את המצב הפנימי ולשקם את מצבה הכלכלי. ההסלמה בטרור ובפעילות צה"ל בזירה הפלשתינית, לצד המדיניות הישראלית בנושא הפלשתיני, מעמידים במבחן את יכולתן של המדינות הערביות הפרגמטיות לאזן בין הצורך לשמר תדמית של דאגה למצבם של הפלשתינים ובו בזמן לשמר ולקדם את קשריהם עם ישראל.

כתוצאה מכך יש פעלתנות גוברת לתמיכה בפלשתינים מצד חלקן ובגינויים חריגים כלפי ישראל בפורומים בינלאומיים. התפתחויות אלה עשויות להקשות על התקדמות בנורמליזציה עם מדינות הסכמי אברהם ולהתקדמות לקראת נורמליזציה, ודאי פומבית, עם סעודיה.

יש לדייק: הסוגיה הפלשתינית אינה מרכזית בהרחבת הנורמליזציה, כל עוד הזירה הזו אינה מייצרת כותרות שהמתסיסות את הציבור הערבי. תמונות של אלימות מתנחלים ופגיעה באתרים קדושים מהוות מכשול להסדרת יחסים עם ישראל. אינטרסים פרטיקולריים של מדינות ערב עדיין מכתיבים יותר מכל את המשך הנורמליזציה, כפי שהדגים נושא הסהרה בהקשר המרוקני, וכפי שייתכן שיתרחש מול סעודיה, הנושאת ונותנת עם ארה"ב לגבי התנאים לאורם תסכים לחמם את יחסיה עם ישראל.

ללא ערכים משותפים עם ארה"ב – היחסים המיוחדים ייפגעו קשות. חשיבותה של ישראל לארה"ב בתחום הטכנולוגיה ובתחום העוצמה הביטחונית רלוונטית אך ורק אם ישראל נשארת מחויבת לערכים המשותפים המגדירים את היחסים המיוחדים האלו. אם ישראל תשתנה ותתרחק מערכיה הדמוקרטיים של ארה"ב, הרי שחיזוק ישראל עלול להיות בניגוד לאינטרס האמריקני.

לראשונה בהיסטוריית היחסים בין המדינות, ארה"ב חרדה לעצם היותה של ישראל דמוקרטיה. מתחים במערכת "היחסים המיוחדים" שבין ארה"ב לישראל אינם דבר חדש, אך הטלת ספק בעוגן כה בסיסי ביחסים אלו היא רכיב שלא ידענו כמותו בעבר. היחסים המיוחדים עם ארה"ב הם שעושים את ההבדל בין היותה של ישראל מעצמה אזורית לבין היותה מדינה קטנה עם יכולות מוגבלות.

ישראל תוכל לשרוד גם את הפחתת התמיכה האמריקנית בה ותמשיך להתקיים, אך הדבר ישפיע באופן אקוטי על עוצמתה הביטחונית, רווחתה הכלכלית ואיכות חייהם של אזרחיה. אין אנו קרובים למצב של הסרת התמיכה האמריקנית הכוללת בישראל, אך המגמה המתמשכת הינה שלילית, לא רק בגלל מה שמתרחש בישראל.

הממשל האמריקני מתנגד נחרצות לרפורמה המשפטית ולמדיניות ישראל ביו"ש. העמדות אינן חדשות; השפה הקשה וחומרת העברת המסרים – בהחלט כן. הממשל עושה כל שביכולתו בכדי להדגיש את התנגדותו להתנהלות הממשלה בנושא הרפורמה המשפטית ולמדיניות ביו"ש, המסכנת בתפיסת הממשל את פתרון שתי המדינות.