"אני גרה במאדים"

השופטת: הרשמת הבכירה דנה ביאלר, בית משפט השלום בחיפה

המועד: יום רביעי, 24.1.2024, שעה 10:00

הנושא: תביעות קטנות


רכישת דירה שלא עלתה יפה הביאה את הצדדים לאולמה של הרשמת הבכירה דנה ביאלר, כאשר הרוכשים המיועדים תובעים מן המוכרת המיועדת 21,000 שקל שלדבריהם הוציאו בדרך וטוענים שהיא נסוגה לפתע מן העסקה. "עכשיו אני שותקת ואתם מדברים. צריך לעמוד. אתם לא יכולים לדבר כשאני מדברת, כי צריך לכתוב. תגידו מה שיש לכם ואחר כך בית המשפט ידבר".

ביאלר פונה לתובעת: "תניחי שקראתי את החומר, את לא צריכה לחזור על מה שכתבת. את צריכה להתמודד עם הטענה שלה. היא התמודדה עם הטענות שלך ואת עוד לא ענית לטענות שלה". התובעת מזכירה ש"אני לא עורכת דין" וביאלר מחייכת: "אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי את זה - הייתי מיליונרית ולא הייתי פה".

לאורך דבריה של התובעת, ביאלר מוכיחה בקיאות בפרטים ומציגה שאלות רבות כדי לחדד את העובדות והמחלוקות: "ה-deal breaker בעסקות מקרקעין זה הסכום. למה החוזה לא נחתם בסופו של דבר? הייתה חלופת טיוטות, הצד השני השיב, תקנתם ארבע פעמים. מה היו התיקונים? אז על מה נפלה העסקה? אני לא רוצה שתקריאי, אני רוצה שפשוט תעני לי: על מה נפלה העסקה? עוד לא שמעתי תשובה לשאלה. אל תקריאי, תעני לי.

"הייתם ממש בישורת האחרונה. מה קרה אחרי חנוכה? ואז גיליתם שֶמָה? שבעצם לא? הייתם בטוחים שעוד רגע אתם חותמים. מה זה 'מחיר הדירה נמוך'? מה שהיא [המוכרת] ביקשה זה מה שהיא קיבלה. לא ניהלתם מו"מ על המחיר בכלל. שורה תחתונה? למה לא נחתם? היה לה לחץ מהמשפחה? זה פשוט התמסמס? תגידי לי פשוט מה נאמר שם, לא צריך [להקריא]". התינוקת של התובעים קצת מרעישה, הבעל אומר שייצא איתה וביאלר - שבהתחשבות רבה לא אמרה דבר - משיבה: "זה יעזור לי".

ביאלר מאפשרת לבתה של התובעת לדבר במקומה, לאחר שזו מצהירה שנכחה בכל שלבי המו"מ. ביאלר מדגישה היכן לכאורה הקושי של הנתבעת: "אני בעסקת מקרקעין, שזו העסקה הגדולה ביותר שאדם עושה בחייו, ויש ארבע טיוטות. עשיתי כמה עסקות בחיי והיו טיוטה או שתיים. כאן יש ארבע וזה אומר שהתגבשו הסכמות". הבת טוענת שעורכת הדין שלהן לא הציגה להן את הטיוטות וביאלר מגיבה: "אז יש לך בעיה עם עורכת הדין, לא איתם. איך את אומרת שלא הגעתם להסכמות אם לא הוצגו לך הטיוטות? מה היה קריטי שלא הגעתם להסכמות לגביו? אני שואלת ואת חוזרת על אותו דבר - מה לא קרה? שהם לא הגיעו לראות את המחסן לפני החתימה?"

"מה נראה לך לא הגיוני?"

לדברי הבת, אמה אמרה למתווך שלא תחתום לפני שתשיג דירה חילופית. ביאלר: "זה לא קשור להסכם; זה לא סיבה לחזור מעסקה אחרי ארבע טיוטות". טענה נוספת: הרוכשים לא הסכימו להשכיר את הדירה לאם לכמה חודשים. ביאלר: "הם דיברו עם עורכת הדין שלך, הם דיברו גם דיברו. יש לך בעיה עם עורכת הדין שלך, היא לא חשבה שהיא צריכה לעדכן אתכם. היא הציעה את הבית למכירה; מה חשבתם, שהיא לא תצטרך לקנות, לשכור? מה זה מצג השווא הזה?

"מה היו התנאים שהיא [הרוכשת] לא הסכימה להם? לא היו קצוות פתוחים. היה עניין השכירות שהייתה לו תשובה בטיוטה הרביעית. תגידי לי מה שאני מפספסת. יש לזה [השכירות] התייחסות בהסכם. הם הסכימו לכל מה שביקשתם, אתם פתאום התחרטתם על העסקה בגלל שהיא לא הייתה כלכלית. אני לא מכירה את המקום, אני גרה במאדים, אני לא יודעת כמה השכירות שם ואני לא שמאית. את צריכה לשכנע אותי כשאני לא משתכנעת. תשמעי את הפרוטוקול: לא התחרטנו על העסקה, אימא שלי התחרטה על העסקה. זה דבר והיפוכו. בדירה שלי היו שתי טיוטות [בלבד]".

אבל כעת התמונה מתחילה להתהפך, כאשר בתה של התובעת נכנסת בזה אחר זה לסעיפי התביעה. "לא נחתמה עסקה - אין שום סיבה לשלם לתווך", מסכימה איתה ביאלר. "בזה את צודקת ב-100%, אבל זה הכסף הקטן. גם אם אקבל את התביעה, את החלק הזה אני לא אקבל. גם את [החזר התשלום ל]יועץ המשכנתאות [לא אקבל]. הבעיה היא השמאי. מזמינים שמאי כשיש הסכמה. זה לא אומר שאקבל את התביעה ב-21,000 שקל.

"אני מסתכלת על ראשי הנזק; מה נראה לך לא הגיוני? לגבי יועץ המשכנתאות - את צודקת. את מדברת אתי עכשיו על איזה סכום? מספר ארבע [בתביעה]? אני רוצה פשוט לוודא שאני מבינה מה את אומרת". ביאלר מכוונת את הבת לסעיפי כתב התביעה וממשיכה: "את אומרת ש-5,000 שקל [דמי תיווך] צריך להוריד. גם לגבי יועץ המשכנתאות. הורדנו עכשיו באִבְחָה את סכום התביעה. את אומרת: זו הייתה בחירה שלהם להביא את השמאי בשלב הזה. יש שם עוד משהו - עורך דין וכאלה. מה את אומרת לי על זה? אז מה את מבקשת ממני למעשה? אני אעזור לך: לדחות את התביעה".

"הקפת את עצמך באנשי מקצוע"

ביאלר חוזרת לתובעת: "בדרך כלל אנחנו לא נותנים זכות תשובה, אבל כאן יש דברי טעם. קחי ליד את כתב התביעה שלך ותגידי לי מה מכל זה שילמתם. אין לך ניסיון בעסקי מקרקעין; את הקפת את עצמך באנשי מקצוע על חשבונה [של הנתבעת]? 21,000 שקל? הבנק דורש שמאי אחרי שאת פונה אליו ומקבלת אישור עקרוני [למשכנתא]. את השמאי הבאת על דעת עצמך. היא צודקת: לא על חשבונה. גרמת לעצמך הוצאות ואת רוצה שהן ישלמו אותן? למה לא בא עורך הדין [שלך] לספר את כל הדברים האלה [על המו"מ]?"

ביאלר מאפשרת לבעל "משפט אחרון, עכשיו הזמן של מי שמחכה בחוץ". לדבריו, נאמר להם לבצע את הפעולות עליהן הם תובעים. ביאלר: "מה זה 'נאמר'? מי אמר? עורך הדין שלכם; יש פה קצר [בתקשורת], זו עדות שמועה שאסורה בבית המשפט. כל עורך דין יודע שעסקות יכולות להתחרבש, גם ברגע האחרון. דברים כאלה קורים כל הזמן בעולם העסקים. בחירה של אדם להקיף את עצמו בשמאי, יועץ משכנתאות, מנקה שתנקה שיהיה לו נעים - זה לא על חשבון אחרים.

"יש פסיקה שאם מישהו תובע סכום מוגזם, זה אומר משהו על התובע. [זה כמו ש]קניתי נעליים ב-1,000 שקל והן התפרקו אחרי פעמיים ואני מגישה תביעה ב-34,000 שקל. כשבית המשפט רואה תביעה מופרזת - הוא מבין שרוצים להוציא כסף. התביעה שלכם מתעלמת מעולם העסקים. השמאי יורד, יועץ המשכנתאות יורד - נשארנו עם 10,000 שקל. העסקה לא נחתמה. מכאן ועד לחייב אותם ב-21,000 שקל - רחוקה הדרך".

"זו בעיה של אימא שלך"

כעת ביאלר פונה לנתבעת ובתה: "תסכימו לפצות אותם בסכום סמלי? היה פה מצג שווא, בסוף גרמתם להם נזק. הם רצו אחריכם, בסוף לא הייתה הסכמה על המחיר. אם אכתוב פסק דין, ייתכן שאדחה את התביעה. אבל משהו סמלי, נגיד להתחלק בהוצאות השמאי. משהו כאן סובייקטיבית מרגיש לי לא נכון, אבל משפטית אין כאן קייס".

הבת: "אמא שלי מיום התביעה לא ישנה לילה". ביאלר: "זו בעיה של אימא שלך. אנשים נתבעים כל יום וישנים טוב. אני צריכה תשובה, כי הזמן של התביעה שלכם חלף עבר מזמן. בשביל המצפון שלכם, אחרת אכתוב פסק דין. השמאות הייתה 2,900 שקל, נגיד 3,000. חצי - 1,500 - אתם מוכנים?" שני הצדדים מסכימים וביאלר מכתיבה:

"בהסכמת הצדדים מתנהל דיון לא פורמלי שבמהלכו בית המשפט מסביר את הסיכוי והסיכון: את העובדה שהסכם לא נחתם ולכן דמי תיווך לא משתלמים, את העובדה שבחירתם של התובעים להקיף עצמם באנשי מקצוע לא יכולה להיות מגולגלת לפתחה של הנתבעת, ובשורה תחתונה לא נחתם הסכם ולא הורם הנטל להוכיח שהיו הסכמות מלאות".

לבסוף היא שבה ומסבירה לתובעים: "במהלך עסקים רגיל עסקות מתבטלות, גם עסקות הרבה יותר גדולות, ואי-אפשר לבוא [בדרישות] לצד השני. מתי כן? כשיש זכרון דברים, שיש בו מנגנון אם אתה מתחרט. טיוטה זה טיוטה, זכרון דברים זה זכרון דברים, חוזה זה חוזה. התפקיד שלי גם לעזור לכם, כי אין לכן ידע. אין מספיק כדי לקבל את הסכום שלכם".


השורה התחתונה: הדיון נמשך שעה תמימה, בעוד ביומן הוקצבו לו 20 דקות בלבד. ביאלר הייתה מוכנה ברמת הפרטים, אך תמוה מדוע לא שמה לב מלכתחילה לכך שמדובר בהוצאות שנטלו התובעים על עצמם למרות שההסכם לא נחתם - טענה שעלתה במפורש בכתב ההגנה. היא פעילה מאוד, ממוקדת וסבלנית, ולבסוף מצליחה להביא את הצדדים להסכמות.

יעילות: 6.

מזג שיפוטי: 9.