הלקח מעליית הנאצים לשלטון

2. מערכת אכיפת החוק ברפובליקת ויימאר, ערב עליית הנאצים לשלטון, טיפלה בחומרה בהפרות חוק מצד השמאל ובכפפות של משי כאשר הללו באו מצד הימין (ככל שניתן לדבר בהכללה). הסיבה לכך הייתה, שהשמאל – לאחר ההפיכה הקומוניסטית בבריה"מ – נתפס כאיום הרבה יותר גדול מאשר הימין, אשר נראה לרבים כמבטא את הרוח הלאומית האמיתית של גרמניה. היטלר עצמו נדון לחמש שנות מאסר בלבד על נסיון ההפיכה שלו ב-1923 (הפוטש של בית הבירה), למרות שמדובר היה בעבירת בגידה שהעונש המירבי עליה היה מוות; הוא ריצה רק שמונה חודשי מאסר.

בתי המשפט בגרמניה גם כשלו בהגנה על הערכים הנעלים של חוקת ויימאר, בעיקר משום שרבים משופטיהם – כמו רבים מן הגרמנים – התייחסו בשלילה לדמוקרטיה שקמה על חורבות הקיסרות המובסת. הלקח הוא, שאם רשויות האכיפה ובית המשפט מאבדים את עצמאותם הביצועית והמחשבתית ופועלים משיקולים פוליטיים – הדרך לרודנות הרבה יותר קלה.

המצב אצלנו כיום הוא שרוטמן, יריב לוין, איתמר בן-גביר ותומכיהם רוצים להפוך את המשטרה ובתי המשפט בדיוק לכאלה: כנועים ופוליטיים. בן-גביר כבר עושה זאת במידה רבה וחמורה במשטרה; לוין ורוטמן מנסים לעשות זאת בעיקר דרך הוועדה לבחירת שופטים. במילים אחרות: החלום שלהם הוא שהמשטרה ובית המשפט של ישראל ב-2024, יהיו דומים לאלו של גרמניה ב-1924. שם זה אפשר לרודנים לעלות לשלטון; כאן המטרה היא להפוך את השלטון לרודני. המסקנה ההיסטורית היא בדיוק הפוכה מזו של רוטמן.

3. אחרי שהנאצים עלו לשלטון, הם מיהרו לטהר את שורות מערכת המשפט ממי שהתנגדו להם – יהודים, קומוניסטים, סוציאליסטים, למעשה כל מי שלא היה נאצי. עורכי דין יהודים הוגבלו עד מאוד בעבודתם ושופטים יהודים פוטרו; חלקם אף הגיעו למחנות ריכוז. הנאצים הבינו היטב, שאוהדת ככל שהייתה המערכת – הם חייבים להבטיח בצורה מוחלטת שלא יהיה בה איש שיפעל נגדם ויפסוק נגדם. הייתה זו הדוגמה הקיצונית ביותר בהיסטוריה לפוליטיזציה של מערכות האכיפה והשפיטה, והתוצאה הנוראה ידועה לכל.

הנאצים מצאו תיאורטיקנים של המשפט שיעניקו להם את הבסיס האקדמי לנאציפיקציה של החוק ולביסוס שלטונם. מדהים ככל שהדבר יישמע, משטר היטלר הקפיד שפשעיו יקבלו כסות חוקית, כמובן במרכאות. כך למשל: חוקי נירנברג שהדירו את היהודים מן האומה והחוקים שביטלו את ההגנה על זכויות האדם. משפטנים, אפילו דוקטורים למשפטים, לא רק נתנו פקודות למעשי טבח ורצח עם, אלא לעיתים גם עמדו בעצמם בראש מי שביצעו אותן. מה שמלמד, שכאשר הורסים את עצמאות גופי האכיפה והשפיטה, אפשר לעשות הכל – כולל הפשעים האיומים ביותר בהיסטוריה.