השופטת: הרשמת שרון חג'ג', בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב
המועד: יום ראשון, 13.10.2024, שעה 10:15
הנושא: דיון מהיר
צעיר שהועסק מספר חודשים כמלצר במסעדה תובע אותה בטענה לפיטורים פגומים, בעוד המסעדה טוענת שהוא התפטר. הצעיר אינו מיוצג, וכמו בכל מקרה שכזה - תפקידו של בית המשפט הוא לאזן בין שמירת זכויותיו של הצד הבלתי-מיוצג לבין הקפדה על תפקידו האובייקטיבי. הרשמת שרון חג'ג' עושה זאת בצורה מרשימה ויעילה.
"אנחנו בהליך דיון מהיר [סוג של תביעה קטנה] ואני אסביר את ההליך, כי לא לכולם יש השכלה משפטית", פותחת חג'ג'. "דיון מהיר - כשמו כן הוא. יש לבית הדין סמכויות נרחבות לשנות הליכים, כדי להגיע לתוצאה צודקת ומהירה. אנחנו לא רוצים להאריך סתם. בדרך כלל מדובר בזכויות קוגנטיות [זכויות שהעובד אינו יכול לוותר עליהן]. הדיון הראשון יכול להיות גם דיון הוכחות. המטרה היא לסיים בדיון הראשון, אם כי לבית הדין יש סמכות לקבוע עוד דיון אם חסר משהו. אני לא רוצה לעשות מחטף; מי שירצה להשלים - יוכל".
חג'ג' עוברת על רכיבי התביעה, שאחד מהם הוא אי-מתן הסכם. "לכתב ההגנה צורף הסכם. תסתכל אם קיבלת אותו, נדמה לי שראיתי חתימה שלך". התובע מאשר שקיבל אותו ומסביר שחלף זמן והוא לא זכר; חג'ג' מרגיעה שלא קרה כלום ובהסכמתו קובעת שרכיב זה יורד מסדר היום.
"הדיון הוא פלטפורמה של בית הדין להבין מה קרה אחרי מועד הקרע", היא ממשיכה להסביר. "אתה לא צירפת את זה; בכתב ההגנה יש ווטסאפ שהציעו לך משמרת ולא יכולת מסיבה רפואית. זה לא בהכרח שחזרת ולא הציעו לך משמרת. אני צריכה שתתייחס לזה. ראית את זה? אנחנו צריכים לדעת את העובדות, כי על זה מתבססים".
התובע אומר שהשיחה ברשותו וחג'ג' רוצה לדייק: "מוקלטת? כי בווטסאפ יש כתיבה ויש הקלטה. אנחנו מקבלים הרבה הקלטות, לכן אני שואלת". היא מקריאה את התכתבות הווטסאפ שצירפה המסעדה ושואלת לגביה: "ואז הוא השיב לך שתבוא ותחליף אותו למחרת. ואתה השבת: יש לי בעיה רפואית. עד פה אני יודעת מה קרה, מפה אני לא יודעת". התובע מסביר וחג'ג' ממשיכה לוודא שהבינה: "אז אתה הודעת למעסיק ב-10 במארס שסיימת את החופשה. לא קיבלת משמרות לשבוע שלאחר מכן. מתי הוּצאת באופן חד-צדדי מקבוצת הווטסאפ [של המסעדה]? זהו, תודה רבה".
"כרונולוגיה אנחנו לא רואים מהסוף"
חג'ג' פונה לבאת כוח המסעדה. "בהגינותכם אתם כותבים שב-10 במארס אושרה בשגגה חופשה. בית הדין לא נכנס לנעלי המעסיק, זו הפררוגטיבה של המעסיק את מי להעסיק. בית הדין בודק רק את התהליך. ברגע שהמעסיק אישר, גם אם זה עובד זוטר שהציג את עצמו כנציג המעסיק, אז הוא יצא לחופשה מאושרת".
כאמור, המסעדה טוענת שהמלצר התפטר, אבל חג'ג' לא מסכימה איתה: "אתם המעסיק, עליכם מוטלות החובות הרישומיות, יש תהליך. אתם חושבים שמישהו התפטר - אתם צריכים לשלוח מכתב [ובו ייאמר], אנחנו רואים שאתה לא מגיע, אחרת נראה אותך כמתפטר. זה לא קרה, אחרת היית מראה לי. לכן מה שקרה לפני שנה לא יעזור לי. אני אגיד לפאני הקלדנית לכתוב הכל [טענות המסעדה], אבל במה זה יעזור לי?
"תחדשי לי מה לא כתוב בכתב הטענות. קראתי מה כתבתם. יש לי חוסר במידע מ-12 במארס. קראתי כל מילה ומילה. יש לך תכתובות מ-13, 14 במארס - קדימה, תראי לי. זה 20 במארס, הרבה אחר כך. בדרך כלל כרונולוגיה אנחנו לא רואים מהסוף". חג'ג' מעיינת בתכתובות שהגישה המסעדה ומגיבה: "איפה רשום בהודעה שביקשתם אישור מחלה? ולמה הוצאתם אותו מקבוצת הווטסאפ אם הוא מעולם לא פוטר? זה רק מחזק את הגרסה [של התובע]. אני מצטערת, אין כאן עובד שהתנתק וברח ללפלנד".
באת כוח הנתבעת: "הוא לא פוטר". חג'ג': "אז הוא עדיין עובד? הוא יכול לחזור לעבודה?" לתובע: "ממתי אין לך גישה? מה אתה עושה עכשיו? אז אין לך שום כוונה לחזור למעסיק הרלוונטי? לפעמים אדם משתנה, אין לו עבודה, אם אתה רוצה לחזור - אתה יכול. עכשיו, עכשיו, עכשיו, אתה רוצה לחזור?" - כבר יש לו עבודה.
חג'ג' אמרה בצורה גלויה שהיא רוצה לסיים את התיק כאן ועכשיו, וכעת ניגשת למשימה. "זה תיק פשוט, כי החובות הרישומיות מוטלות על המעסיק. מה שהראית לי [באת כוח המסעדה] מחזק שזה עובד לא התנתק. העובד קיבל חופשה, חזר, תוך יומיים מנתקים אותו מהמערכת [לשיבוץ משמרות] ומהווטסאפ והוא ממשיך להתכתב איתכם ב-20 במארס. איך אתם מנסים לראות בזה התפטרות?"
באת כוח המסעדה לא מסכימה, אך חג'ג' ממוקדת: "למה את לא משיבה לי לשאלה? שאלתי מדוע ב-14 בחודש הוא הוצא מקבוצת הווטסאפ. זה לא מעשה חד-צדדי של מעסיק? מדוע הוא יצא מהמערכת של שיבוץ המשמרות? הכל כתוב. [בשל טיעוני המסעדה] אנחנו הופכים את הקדם לסיכומים. ברגע שמעסיק מוציא את העובד ממערכת המשמרות, איך הוא יכול לקבל משמרת?".
"את מספרת לי שני סיפורים"
באת כוח המסעדה טוענת שבמשך חודשים הפר המלצר את הוראות המעסיק, אבל חג'ג' לא משתכנעת: "אז למה לא פיטרתם אותו אם הוא עובד כל כך גרוע? את מספרת לי שני סיפורים - וסליחה שאני מדברת מעל הראש שלך, אני רוצה לשקף את הדברים. סיפור אחד שהוא עובד לא טוב, סיפור שני שהמעסיקה לא עושה עם זה כלום, ואחר כך שכאשר הוא חזר מהחופשה - הוציאו אותו מהקבוצה בגלל איך שהוא התנהג במשך ארבעה חודשים. את מספרת לי שני סיפורים שלא מסתדרים אחד עם השני".
לאחר עיון נוסף בהודעות הווטסאפ, חג'ג' ממשיכה: "יש לך פה סיכון בתיק. מעסיקה לא יכולה להוציא מקבוצת הווטסאפ וממערכת המשמרות. הוא עבד מספטמבר 2021. אם אני מסתכלת על רכיבי התביעה שלו, אני רואה את ההפרשות [לפיצויים]. יש לכם פה סיכון. כדאי לסיים פה את התיק". באת-כוח המסעדה מתחילה לומר על מה דובר ביניהם, אך חג'ג' ערנית: "את לא יכולה לתת לי נתונים מהמו"מ בלי הסכמת הצדדים".
חג'ג' מתחילה לדבר על סכומים כדי לסיים את התיק. יש הסכמה על השלמת הפיצויים, היא אומרת. "אם בית הדין יפסוק שההליך לא היה כדין, בית הדין יורה על תשלום הודעה מוקדמת, שזה בדרך כלל חודש; זה עובד שעתי ונעשה את הממוצע. ואז יש מחלוקת על [העדר] השימוע. ייתכן שבית הדין יתן את השימוע, אבל אתה [התובע] ביקשת 18,000 שקל, שזה ממוצע של ארבע משכורות. אני רק מסבירה לך את המאטריה המשפטית. לאדם שעבד במשרה חלקית שנתיים וחצי, אם מסתכלים על הפסיקה - זה סכום מאוד גבוה.
"אני מציעה שכדי לסיים את ההליך המעסיקה תשלם, כי לדעתי יש פגם בהליך. אם היא לא תסכים - יהיה שלב הוכחות, אתה תעיד ויחקרו אותך ואחת מהן [שתי נציגות המסעדה] תעיד". היא חוזרת לנתבעת: "לדעתי אתם צריכים לשלם השלמה [לפיצויים], הודעה מוקדמת ואיזשהו סכום על השימוע - ודאי לא 18,000 שקל, זה לא הגיוני, הגיוני חצי משכורת או משכורת"
כעת פונה חג'ג' לתובע: "הבנת את המתווה שהצעתי?" וחוזרת על הפרטים. "זה סכום לא גדול, זה יהיה בתשלום אחד, [אם] יהיה קשה למעסיקה - בשני תשלומים. כתבתי בפרוטוקול שהצעתי מתווה. תצא, תבדוק את התלושים. תסכים - טוב. לא תסכים - גם כן טוב, נקבע להוכחות או שנעשה עכשיו אם יש לי זמן".
"הוא צריך לצאת מפה עם ודאות"
הצדדים יוצאים וחוזרים עם הסכמה. באת-כוח המסעדה שואלת אם אפשר שפסק הדין יינתן ללא פירוט הסכומים וחג'ג' משיבה: "יש אפשרות שתסגרו מה שאתם רוצים מחוץ לכותלי בית הדין, מצידי על דף, ואז אני מוחקת את התביעה. אתם חותמים בפני גורם שיפוטי כדי שלא תחזרו בדרך אחרת. אני בתור גורם שיפוטי רוצה ודאות - איך ומתי זה יועבר. יש שלוש אפשרויות: או שאני כותבת בהסכם הכל, או שאתם מגישים לנו ו[אנחנו] נותנים תוקף של פסק דין, או שאתם עושים ביניכם הסכם ואני דוחה או מוחקת את התביעה".
חג'ג' שמה לב היטב לכל פרט ובכך מונעת אי-הבנות שיכולות ליצור בעיות. "אני צריכה לדעת את הסכום. הוא צריך לצאת מפה עם ודאות, כמה הוא מקבל. איך את משלמת - המחאה, העברה? אז כמה הדלתא [על הפיצויים]?" לתובע: "מוסכם? בדקת את זה? אתה צריך להסכים. אתה בדקת? כי בסוף הקופה אצלך, אתה רואה כמה יש שם. עכשיו אתה מוודא איתה פרטי חשבון בנק, תרשום ותתן לה".
בהמשך עומדת חג'ג' על עוד פרט: כיצד יוגדרו "נסיבות סיום ההעסקה". היא פונה לתובע: "זה משנה לך אם כתוב 'מפוטר' לצורכי ביטוח לאומי? שיניתי ל'פיצויי פיטורים'. אתה לא יודע, אבל לפעמים יש חשיבות לגורמים אחרים במדינה אם אדם מפוטר". ולבסוף: "הסכם הפשרה הוא העמוד האחרון, תקראו טוב טוב, כי כשאתם חותמים - זה מקבל תוקף של פסק דין". היא מאפשרת עוד שאלות, תיקון או שניים והדיון מסתיים.
השורה התחתונה: הכנה מצוינת ותשומת לב לכל פרט מאפשרות לחג'ג' להגשים במלואה את מטרת הדיון המוקדם, במיוחד כאשר מדובר בתביעה בהיקף נמוך - להגיע להסכמות מהירות. כפי שאמרנו, היא איזנה היטב בין זכויות התובע לבין תפקידו של בית הדין, ובעיקר - חסכה זמן רב ומשאבים גם לצדדים וגם לבית הדין.
יעילות: 9.
מזג שיפוטי: 9.
