הרב טאו: גם אם השמאל ישתלט - אין סיבה לעצור את נעם

"אנחנו עוסקים פה בליילד אומה"

הרב טאו חוזר שוב ושוב על דימוי של "לידה הפוכה" כדי להסביר את התהליך שהוא מתאר. לדבריו, תחילה נבנו "הרגליים" של המדינה - הצבא, השלטון, הכלכלה והתשתיות - ורק לאחר מכן צריכים להיוולד "הלב", "הנשמה" ו"הראש", כלומר הקומה הרוחנית. לשיטתו, כך התפתחה גם תחיית האומה - תחילה בניין הגוף הלאומי ורק לאחריו הופעת הנשמה.

הציונות החילונית מילאה, לדבריו, במידה רבה את תפקיד בניית הגוף הלאומי, וכעת הגיע הזמן לשלב הבא. מכאן גם תפקידה של נעם לישראל: להשתתף במעבר מן החול אל הקודש ולסייע בהופעת הקומה הרוחנית של המדינה. הרב מדגיש כי אין בכך שלילה של המפעל הציוני שקדם לכך, אלא דרישה להוסיף עליו קומה חדשה.

הרב טאו מחדד את ממדי המהלך במילים חריפות במיוחד: "אנחנו עוסקים פה בליילד אומה. אתם בכלל לא מבינים במה אנחנו עסוקים, אין לכם מושג". לדבריו, הכוחות שמניעים את המהלך אינם רק שיקולים פוליטיים רגילים אלא "כוחות פנימיים שדוחפים אותנו שאי אפשר לעצור", ולכן אין למדוד את הצלחתו רק על-פי מערכת בחירות אחת.

מכאן נגזרת גם אזהרתו מפני דחיית המהלך. "אם עם ישראל לא יעשה את זה עכשיו מי יודע בכמה מאות שנים אנחנו מאחרים את ההזדמנות ומאחרים את הגאולה בשלב השני!", אומר הרב טאו. מבחינתו, גם אם ההתמודדות הנוכחית לא תשיג את מלוא מטרותיה, עצם פתיחת הדרך והצבת התביעה במרחב הציבורי הן חלק מתהליך ארוך בהרבה.

במהלך השיחה הרבה הרב טאו לצטט מדברי הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ולהסתמך על משנתו. על יסוד כתביו, שאותם ערך ולימד במשך עשרות שנים, הוא מבקש ללמוד מן האומץ שזיהה אצל הציונות החילונית בראשיתה, גם כאשר היא נתקלה בהתנגדות רחבה. לדבריו, אותו אומץ נדרש כיום כדי לקדם את מה שהוא מגדיר כשלב הבא של התקומה הלאומית.

"אנחנו צריכים ללמוד מהשמאל"

הרב טאו חוזר פעמים אחדות על הקריאה "אנחנו צריכים ללמוד מהשמאל". אין כוונתו לאימוץ עמדותיו של השמאל, אלא ללימוד הנחישות והיכולת לפעול לאורך זמן גם מול התנגדות קשה. לדבריו, אנשי הציונות החילונית הראשונים, שנמנו על חוגי השמאל, המשיכו בדרכם למרות אזהרות שהם מסכנים את העם היהודי ומעוררים התנגדות ואנטישמיות, ובסופו של דבר הצליחו להקים את המדינה.

את אותו עיקרון הוא מבקש ליישם ביחס לנעם לישראל. לדבריו, אנשי המפלגה שומעים שוב ושוב את הטענה כי הם "שורפים קולות" וכי עצם הריצה העצמאית מסכנת את המחנה כולו. הרב טאו מתאר את המבקרים כאומרים: "אבל אתה שורף קולות! אתה רשע, אתה שורף קולות!", וטוען כי אסור לפחד מן הלחץ הזה או לתת לו לעצור את המהלך.

עם זאת, הוא אינו מכחיש את האפשרות שהמבקרים צודקים בחלק מהערכת הסיכון. הוא אינו מבטיח שנעם לישראל בוודאות תעבור את אחוז החסימה ואינו טוען שאין סכנה פוליטית. להפך - לאורך השיחה הוא מעלה בעצמו את האפשרויות הקשות ביותר ומבהיר כי הן נלקחות בחשבון.

נפילת נתניהו ועליית השמאל

באחד הקטעים החריפים ביותר מתאר הרב טאו את הטענה המופנית כלפי המפלגה שייסד: "אתה מזיק, את הגחלת האחרונה אתה מכבה, אתה הורס את הכל, ראש הממשלה יפול בגללך, והכל בגללך ועל המצפון שלך". בהמשך הוא מנסח את החשש באופן חד עוד יותר: "אתה מזיק ואתה שורף את התקווה האחרונה, ועכשיו השמאל ישתלט פה". הרב טאו אינו משיב שהתרחיש בלתי אפשרי, אלא אומר: "יכול להיות, אני לא אומר שלא יכול להיות כל מיני קשיים".

הנקודה הזאת מרכזית להבנת הכרעתו. הרב טאו אינו מבסס את ההתמודדות על הנחה שאין סיכון לימין, אלא אומר במפורש כי סיכון כזה קיים ואף יכול להתממש. אף על-פי כן, לדעתו, החשש הזה אינו גובר על הצורך לקדם את המהלך הרוחני והציבורי שהוא מייחס לנעם לישראל.

בקטע אחר הוא מתייחס לטענה שאנשי נעם לישראל "מקלקלים את הסיכוי האחרון לביבי להיות ראש ממשלה" ו"מבזבזים עשרות אלפי קולות". גם שם תשובתו אינה הכחשה, אלא דרישה "לאחוז בשלב הבא" ולהמשיך במהלך למרות המחיר האפשרי. לדבריו, השאלה אינה רק מי ירכיב את הממשלה הקרובה, אלא אם התביעה הרוחנית שהוא מתאר תתחיל לקבל ביטוי עצמאי בזירה הציבורית.

גם כישלון אינו סוף הדרך

מנהיגה הרוחני של נעם לישראל מכין את הפעילים במפורש גם לאפשרות שזו לא תעבור את אחוז החסימה. "אנחנו לא נביאים, אנחנו לא יודעי אם הפעם אנחנו נעבור. אם לא נעבור הפעם נעבור פעם הבאה", הוא אומר. מיד לאחר מכן הוא מוסיף כי מבחינתו הצורך לפעול בנושא הוא "ממש פיקוח נפש", ולכן אין להמתין עד שתהיה ודאות בהצלחה.

במקום אחר הוא אומר: "ואם לא נצליח הפעם אז נצליח פעם הבאה, אבל לסגת אי-אפשר. אנחנו הולכים קדימה". הוא אף מעלה אפשרות שהתהליך כולו יימשך זמן רב מאוד: "אולי יקח עוד 100 שנה ואז תהיה 'זריקת נשמה' [בגוויה, ע"י]. אולי זה יהיה יותר קרוב, אולי אנחנו צריכים להתחיל לזרוק קצת נשמה, לנסות להביע את הנשמה". מבחינתו, גם כישלון אלקטורלי אינו מבטל את עצם החובה להתחיל בתהליך.

בסיכום דבריו מגדיר הרב טאו את הסיוע לנעם לישראל, למי שרואה בחזונה את הדרך הנכונה, כ"מצווה גדולה". הוא מוסיף: "יכול להיות שהפעם זה לא יהיה בדיוק מושלם", ומזהיר מפני תגובה אפשרית במקרה של כישלון: "אתה רואה, אמרתי לך, תפסיק עם זה, אל תעשה עוד פעם דבר כזה". מבחינתו, דווקא האפשרות שהתוצאה לא תהיה מושלמת מחייבת אומץ, התמדה ונכונות להמשיך בדרך גם מול ביקורת.

הרב טאו חוזר בסיום לאותו עיקרון וקובע: "אם זה לא יצליח הפעם זה יצליח פעם הבאה, וזה מוכרח לצמוח וזה מוכרח לצאת לפועל וזה לא לשווא". מבחינתו, עצם הופעתה של התביעה הרוחנית בזירה הציבורית היא בעלת משמעות גם אם אינה מתורגמת מיד להצלחה בבחירות. לכן אין הוא תולה את הצדקת המהלך בתוצאותיה של מערכת הבחירות הקרובה בלבד.

הרב טאו אף מתייחס לאפשרות שהמערכת הפוליטית תידרדר שוב לסבב בחירות נוסף. "פעם קרה שהיו ארבע פעמים בחירות, אז יהיה גם עכשיו, זה לא משנה, זה פרטים, זה לא חשוב", הוא אומר, בהתייחסו לתקופה שבה נערכו במדינה מערכות בחירות חוזרות בזו אחר זו. מבחינתו, גם חוסר יציבות פוליטית כזה הוא פרט משני ביחס לתהליך ארוך הטווח שהוא מבקש לקדם.

"אני לא אומר שאין מה להפסיד"

למרות כל אלה, הרב טאו דוחה במפורש את האפשרות שאנשי נעם לישראל פועלים מתוך הנחה שאין להם מה להפסיד. כאשר הוא נשאל ישירות אם זו העמדה, הוא משיב: "אני לא אומר שאין מה להפסיד". לדבריו, קיימות "סכנות גדולות מכל הכיוונים", ובהן מלחמה ומהלכים מדיניים אפשריים מצד השמאל.

"פתאום פורצת מלחמה, פתאום השמאל יקים דברים שהם--- ירצו לחלק את המדינה--- מה לא", הוא אומר. הרב טאו מוסיף כי בהחלט עלולות להיווצר "סיטואציות קשות" וכי יש לדעת להתמודד איתן, אך אין לתת לפחד לעצור את "התהליך ההיסטורי הזה שמתעורר הכוח הפנימי הרוחני של עם ישראל". לדבריו, מדובר בכוח שאי אפשר לעצור לאורך זמן: "מי שיעצור את זה - זה יפרוץ יותר חזק".

כך מתברר כי מבחינתו אין סתירה בין הכרה בסיכון לבין המשך ההתמודדות. הרב טאו אינו אומר שהמחיר אינו קיים, אלא שהמטרה שהוא מזהה חשובה יותר מן הסיכון הפוליטי הקצר. בכך הוא מציב את הוויכוח סביב נעם לישראל לא בשאלה אם קיים סיכון, אלא בשאלה איזה משקל יש לתת לו מול המטרה הרחבה יותר.

אחריות - אבל לא פחד

מיד לאחר הדיון בסיכונים נשאל הרב טאו אם תפיסת התהליך ההיסטורי עלולה להביא לזלזול במקצועיות ובאחריות. הוא דוחה זאת בתוקף: "לא, מה פתאום, אנחנו לא אנשים כאלה, אנחנו לא מאבדים את האחריות". לדבריו, אנשי המפלגה "יושבים ומתכנסים לפני כל מעשה ודנים מה כן ומה לא, מה מוגזם ומה לא מוגזם".

גם כאן הוא חוזר לדימוי הלידה כדי להסביר את האיזון הנדרש. "גם כאשר שילד צריך להיוולד, אתה לא דוחף אותו בכוח, אתה יכול להרוג אותו אם אתה עושה יותר מדי. אבל אם אתה עושה פחות מדי אתה גם יכול להרוג אותו". מסקנתו היא שיש צורך "בשיקול דעת ולחשוב", אך בעת ובעונה אחת גם להימנע מפחד שמשתק את המהלך.

הרב טאו מדגיש כי מבחינתו התעוזה אינה הפקרות. הוא מבקש לשלב אמונה ונחישות עם דיונים, בירור ושיקול דעת, וקובע כי יש להחליט בכל שלב מה אפשרי ומה מוגזם. המסר החוזר הוא שהזהירות צריכה להשפיע על אופן הפעולה - אך לא לבטל את עצם הפעולה.

לא להשיב בחרפות ובגידופים

לצד הקריאה לעמוד מול הלחצים, הרב טאו דורש מפעילי נעם לישראל שלא להיגרר לחילופי חרפות וגידופים. הוא אומר כי יש לדבר "מתוך רצינות, מתוך הבנת התהליך, הבנת עם ישראל, אהבת ישראל", ולא להחזיר קללות למבקרים. גם המאבק הפוליטי החריף, לפי תפיסתו, צריך להתנהל מתוך אחריות ולא מתוך איבה.

הרב טאו אף מלמד זכות על מתנגדי המהלך בתוך המחנה. לדבריו, גם מי שמשתמשים במילים חריפות נגד אנשי נעם לישראל אינם בהכרח אנשים רעים, אלא "אנשים טובים שדואגים לעם ישראל", אלא שלדעתו "הבעיה שלהם היא שהם מפחדים, אין להם אומץ". בכך הוא מבחין בין מחלוקת חריפה על הדרך לבין שלילת כוונותיהם של החולקים עליו.

הדברים מאזנים את הקריאה הנחרצת שלא לסגת. הרב טאו דורש מן הפעילים תעוזה ועמידה בלחץ, אך באותה עת מבקש מהם שלא להפוך את המתנגדים לאויבים ושלא להשיב להם באותה לשון. מבחינתו, המאבק על דרכה של המדינה צריך להיעשות מתוך אהבת ישראל גם כאשר המחלוקת עמוקה.

"אין סומכים על הנס"

גם האפשרות שהמפלגה תצליח בדרך בלתי צפויה עולה בשיחה. כאשר נשאל הרב טאו אם ניתן לצפות לנס, הוא משיב: "אני לא רב'ה ואני לא יודע לעשות ניסים, ואני לא נביא להגיד מראש שיהיו ניסים". לדבריו, יש לעסוק במאמץ, בגבורה, בטהרת הכוונה ובקבלת החלטות מסודרת ולא לבסס את המהלך על ציפייה להתערבות ניסית.

"אין סומכים על הנס. לא צריך לסמוך על הנס", מדגיש הרב טאו. לדבריו, "נעם לישראל" לא הוקמה מתוך הנחה שיתרחש נס, אלא משום "שכבר אי-אפשר לשתוק במצב הזה", ולכן הפעילות צריכה להתבצע "בתוכנית הגיונית ומסודרת". הוא מוסיף כי אנשי המפלגה שוחחו עם אנשים וקיבלו משוב, ולכן הגיעו למסקנה שהגיעה העת להציב את המסר בגלוי ולפעול למענו.

גם כאן חוזר המתח המרכזי בדבריו: מצד אחד אין להבטיח הצלחה ואין להתעלם מסיכונים, ומצד שני אין להפוך את הדאגה לסיבה לשיתוק. "לא לפחד כלל", הוא אומר, ומוסיף כי "פחד ודאגה יש לנו בטונות, בצורה מוגזמת". מבחינתו, זהו בדיוק המחסום שעל אנשי המפלגה להתגבר עליו.

היעד המעשי - שינוי מערכת החינוך

אחרי הדיון העקרוני עובר הרב טאו גם ליעדים מעשיים של נעם לישראל, ובראשם מערכת החינוך. לדבריו, יו"ר נעם לישראל ח"כ אבי מעוז שואף להתמנות לשר החינוך, והרב טאו רואה בכך צעד ראשון בדרך לשינוי עמוק יותר של המערכת. עם זאת, הוא מבהיר כי גם מינויו של מעוז לא יספיק לבדו כדי לבצע את השינוי שאליו הוא מייחל.

"אבי רוצה להיות שר החינוך. זה עוד לא אומר ששר החינוך יכול לעשות מה שהוא רוצה. יש שם פקידים שמנהלים את הכל בלי לשאול את השר", אומר הרב טאו. הוא מתאר את כוחו של הדרג המקצועי במשרד החינוך כגורם שמגביל את יכולתו של שר נבחר לשנות מדיניות במהירות: "הביצוע זה אנשים אחרים לגמרי, אנשים של פקידות שלא בוחרים בהם". לדבריו, מדובר בעובדי מדינה בעלי ותק והגנות חוקיות, ולכן גם מינוי שר חינוך מטעם נעם לישראל לא יספיק בפני עצמו.

מכאן גוזר הרב טאו צורך בשינויי חקיקה שיגדירו מחדש את כוחם ואת תחומי סמכותם של הפקידים. "ההתחלה היא ששר החינוך יהיה אבי מעוז", הוא אומר, אך מיד מסייג ומבהיר כי לאחר המינוי תידרש "עבודת נמלים". מבחינתו, גם השגת אחד התפקידים הבכירים בממשלה אינה סוף התהליך אלא רק נקודת פתיחה.

לדבריו, יהיה צורך "לחוקק חוקים חדשים ביחס לכוחם של הפקידים, מה הם מסוגלים ובמה הם עוסקים, במה מותר להם לעסוק, מה צודק ומה לא צודק". הרב טאו מוסיף: "להיות שר החינוך במדינת ישראל, אני לא מקנא בו", ומבהיר כי שר לבדו אינו מסוגל לבצע שינוי מקיף במהירות. השינוי שהוא מתאר הוא ארוך, מערכתי ותלוי גם בכנסת ובחקיקה.

הדברים משתלבים בתפיסה הרחבה יותר של תפקיד נעם לישראל. כאשר נשאל הרב טאו מהו תפקידה של המפלגה, הוא משיב: "לשפר את החינוך בישראל, לשפר את ההנהגה שבישראל שתהיה מכוונת לאידיאל של התורה, לאידיאל של אמונת ישראל". מבחינתו, מערכת החינוך היא זירה מרכזית במעבר שהוא מתאר מן הקומה החומרית אל הקומה הרוחנית.

החינוך במוקד התפיסה

חלק ניכר מדברי הרב טאו עוסק במערכת החינוך ובמה שהוא רואה כהשפעתן של תפיסות פוסט-מודרניות עליה. הוא מותח ביקורת על תכנים הנוגעים לזהות מגדרית בגיל צעיר, על החלשת מעמד ההורים בקביעת התכנים ועל מצבים שבהם מתקבלות החלטות חינוכיות בלי שיתוף ההורים. לשיטתו, אין מדובר באוסף תקלות נקודתיות אלא בביטוי לבעיה עמוקה בכיוון התרבותי של המערכת.

הרב טאו גם מתייחס למקרים שבהם מורות ערביות מלמדות תנ"ך בבתי ספר יהודיים ומציג זאת כדוגמה נוספת לתהליך שהוא מבקש לשנות. מבחינתו, השאלה אינה זהותה האישית של מורה זו או אחרת אלא מי מעצב את הרוח, התוכן והזהות של מערכת החינוך היהודית. הוא רואה בכך חלק מן הצורך להעביר את המדינה, בלשונו, "מציונות של חול לציונות של קודש".

"בשביל זה הקמנו את 'נעם', בשביל להציל את המצב מבחינה רוחנית", אומר הרב טאו. הוא מוסיף כי הדברים אינם יכולים להישאר בגדר מחאה פרטית או פעילות בזמנו הפנוי של הציבור, אלא צריכים לקבל ביטוי במערכות המדינה. לשיטתו, זהו אחד ההבדלים המרכזיים בין פעילות רעיונית בלבד לבין הפעילות הפוליטית של נעם לישראל.

הרב קלנר: ציפה שמעוז יפרוש

הדברים מקבלים משמעות נוספת לנוכח הסערה שעוררו דבריו של הרב יוסף קלנר, מהבולטים ברבני הציונות הדתית. בשיחה קודמת מתח הרב קלנר ביקורת על הישגיה המעשיים של נעם לישראל, אמר כי הוא מצפה שאבי מעוז יפרוש ברגע האחרון וכי הוא עצמו אינו מתכוון להצביע למפלגה, והזכיר בהקשר זה כי "אין סומכים על הנס". הדברים הוצגו כעדות למחלוקת בתוך בית המדרש שממנו צמחה המפלגה.

לאחר הסערה מסר הרב קלנר הבהרה ארוכה ובה טען כי דבריו הוצאו מהקשרם וכי יוחסו לו עמדות שלא ביקש להביע. לדבריו, הוא נשאל מה דעתו על נעם לישראל מבחינה רעיונית ומבחינת הישגיה המעשיים, והשיב לשאלה שנשאל. הוא הבהיר שלא נשאל מהי הוראתו לכלל ישראל ולא התכוון לתת הוראה לציבור כיצד להצביע.

הרב קלנר הדגיש כי מבחינה רעיונית עמדתו נותרה חד-משמעית: "מבחינה רעיונית, נעם - זה האמת! נעם, ואני עם נעם 100%. אידיאולוגית, זו האידיאולוגיה. זו האידיאולוגיה, זה מה שצריך לעשות, אלה הרעיונות". הוא הוסיף במפורש: "אני בעד נעם", וביקש שאם מציגים אותו כמי שמתנגד למפלגה, יפורסם גם המשפט הזה.

השבחים לאבי מעוז

חלק מדברי ההבהרה הקדיש הרב קלנר לאבי מעוז עצמו, לאחר שלדבריו נוצר רושם כאילו תקף אותו אישית. הוא הגדיר את מעוז "איש ישר, איש מעלה, איש גדול, איש מעשה, איש רוח", והבהיר כי ביקורתו כוונה להישגים המעשיים של המפלגה ולא לאישיותו. לדבריו, הוא אינו חושב שיש אדם טוב יותר ממעוז שהיה יכול בהכרח להשיג תוצאות אחרות.

הרב קלנר אף תיאר את מעוז כ"חברי הטוב" וכ"איש אמון", וסיפר כי הוא עצמו חב לו חוב אישי ומשפחתי בעקבות סיוע שהעניק לו בעבר. ההבהרה נועדה, לדבריו, לתקן את הרושם כאילו דבריו היו מתקפה אישית על יו"ר נעם לישראל. מבחינתו, אפשר למתוח ביקורת קשה על ההישגים הדלים ועדיין להביע הערכה עמוקה לאדם העומד בראש המפלגה.

כך ביקש הרב קלנר להבחין בין שלושה מישורים: הזדהותו עם הרעיונות של נעם לישראל, הערכתו הרבה לאבי מעוז וביקורתו על התוצאות המעשיות שהמפלגה השיגה. לדבריו, ערבוב בין השלושה הביא להצגה מסולפת של עמדתו. מכאן גם באה דרישתו שלא להשתמש בדבריו כדי להציגו כמתנגד לנעם לישראל.

"אני אקום פה על רבי?"

החלק המשמעותי ביותר בהבהרת הרב קלנר נוגע לסמכות ההכרעה. לדבריו, בעניינים כלל-ישראלים הוא אינו רואה את עצמו כמי שרשאי להציב את דעתו מול דעת הרב טאו. "לא יעלה על דעתי להציב את עצמי בתור חולק על הרב טאו", אמר, והסביר כי הוא רואה את עצמו כתלמידו.

הרב קלנר יצא בחריפות נגד מי שביקשו להשתמש בדבריו כדי להציג מחלוקת בינו לבין הרב טאו. "אני אקום פה על רבי? ואני אשלח את כלל ישראל שיסתתרו מאחורי הגב שלי כדי להגיד שלכן הם חולקים על הרב טאו? זה ניבזות", אמר. מבחינתו, הערכתו האישית אינה יכולה להפוך לכלי שבאמצעותו יציגו אחרים עצמם כנשענים עליו במחלוקת עם רבו.

את עמדתו המעשית סיכם הרב קלנר במשפט מפורש: "ציבורי, שואלים למעשה את הרב טאו. זהו. זה מה שאני עונה". בכך ביקש להבהיר שהערכתו ביחס להישגי נעם לישראל אינה הוראה ציבורית נגד ריצתה. מבחינתו, שאלת ההכרעה לכלל ישראל שייכת לרב טאו.

"מה שהכריע - זה מה שהכריע"

הרב קלנר סיפר כי שוחח לאחרונה עם הרב טאו וכי הוא נותן אמון מלא בקריאת המפה שלו. לדבריו, "קריאת המפה שלו היא כצפוי וכראוי, ושיקול הדעת שלו - ענקי". הוא הוסיף כי הרב טאו "שקלל את כל הדברים" וכי אין להניח שהסיכונים הפוליטיים שעליהם דיברו מבקרי הריצה לא נשקלו.

הרב קלנר הוסיף כי "אין מה לחדש לו", ושלל את האפשרות שישנם נתונים או שיקולים מרכזיים שהרב טאו פשוט לא הביא בחשבון. לדבריו, האחריות להכרעה היא של הרב טאו, והוא מקבל את העובדה שהתקבלה לאחר שקילת התמונה כולה. את דבריו סיכם: "וזה האחריות שלו. זהו. ומה שהכריע - זה מה שהכריע".

הבהרת הרב קלנר אינה מוחקת את הביקורת המעשית שהשמיע קודם לכן ואינה הופכת את הערכת הסיכויים המקורית שלו. היא מבהירה שהוא אינו מבקש להפוך אותה להוראה לציבור נגד נעם לישראל, ובוודאי לא להציג את עצמו כחלופה להכרעת הרב טאו. בכך היא מותירה מקום למחלוקת בהערכת המציאות הפוליטית, אך שוללת את המסגור של מחלוקת בהכרעה למעשה.

הסיכון הוא חלק מן ההכרעה

מן הדברים עולה כי הרב טאו אינו מתעלם מן הטיעונים המרכזיים נגד ריצה עצמאית של נעם לישראל. הוא מזכיר בעצמו את האפשרות לאובדן קולות, לכישלון, לנפילת נתניהו, לעליית השמאל ואף לבחירות חוזרות. הוא גם מדגיש שאין לסמוך על נס וכי ההחלטות צריכות להתקבל מתוך אחריות, תבונה ודיון.

אלא שאחרי שהוא מונה את הסיכונים, מסקנתו נשארת זהה: אין לסגת. מבחינתו, מטרתה של נעם לישראל היא לפתוח שלב היסטורי חדש שבו הרוח, התורה והזהות היהודית יקבלו ביטוי במערכות המדינה, ולכן גם כישלון זמני אינו סיבה לעצור את המהלך, כפי שלא ניתן לעצור לידה. הוא מבקש לראות את הבחירות הקרובות לא כאירוע מבודד אלא כחלק מתהליך ארוך בהרבה.

"אם אנחנו לא נעשה אנחנו מעכבים את התהליך האלוקי ההיסטורי", אומר הרב טאו. "רק חשבונות של פוליטיקה הם לא יצילו אותנו". ומכאן גם מסקנתו החוזרת לאורך השיחה: "אם לא נצליח הפעם אז נצליח פעם הבאה, אבל לסגת אי-אפשר. אנחנו הולכים קדימה".