"ההינתקות - תקופה אפלה של התקשורת"

אחימאיר לא הותיר מקום לדמיון על אבי תורת האתרוג, שעומד על דעתו גם היום ומוכן כבר ל"אתרוג שני", ואמר דברים קשים וישירים בפאנל שנערך ב-2005: "השאלה היא", פנתה כרמית גיא לחברי הפאנל, "אם כשאמנון אברמוביץ' מדבר, אחרי כל ה'אומר זאת כך יונית', כתוב על המסך למטה אם כרגע אנו צופים בדיווח או בפרשנות אישית". "נתפשר על כיתוב של 'יומן מסע אישי'", עקץ אחימאיר.

שני דברים מעניינים ומשיקים נמצאו בכתבתו של רועי שרון (16.6.05, NRG) ובדברי אחימאיר ב-2010. האחרון אמר (22.7.10, רשת ב'): "מכיוון שרוב העיתונאים המובילים הם אנשים חילוניים, הם בעלי טורים, מראש ישנה הסתייגות כלפי אותו זרם... - זרם של הציונות הדתית"; ואילו שרון כתב: "לא קשה להמחיש כמה מנותק היה הפורום בפאנל מהרחוב הישראלי. חמישה אנשי אקדמיה בכירים שנראים כמעט אותו דבר, עוד חמישה אנשי תקשורת מעצבי דעת קהל עם השקפה עולם דומה וחברים באותו מועדון. ואחד נדב העצני. אפילו הפרקליטה המדליפה ליאורה גלאט-ברקוביץ הגיעה לצפות".

אובייקטיביות? לא אצלנו. אחימאיר מייצג זן נדיר ונכחד של עיתונות אובייקטיבית, מקצוענית ולא פופוליסטית. אבל בזמן החדיש, אדם כזה לעולם יהיה בשוליים, ממש כמו ערוץ 1 - מקום העבודה של אחימאיר. "זו תקופה אפלה של העיתונות?", נשאל; "בהחלט, העיתונות לא נהגה כעיתונות" (ראה סרטון).

גונן גינת, עורך המוסף הפוליטי של 'ישראל היום', היה חופשי יותר בדבריו; מותר לשקר, להשחיר ולגדף למען מה שהוא (אברמוביץ') רוצה - דמוקרטיה לא מעניינית אותו. גינת גם חושב שההינתקות לא הייתה עוברת אילמלא תמיכת התקשורת (ראה סרטון).

יעקב אחימאיר, עיתונאי בכיר בעל יושרה מקצועית, פרסם מאמר נדיר ("שתיקת העטים", 15.2.05), בזמן שהקולגות היו עסוקות בלהתאהב בגירוש, ובו כתב, בין היתר: "זה תפקידה של העיתונות, רק למחוא כף? לסגוד? אין צורך להיות דווקא מתנגד לתוכנית ההינתקות כדי להציג את הדרישה הציבורית, הלגיטימית, של הצורך להציג שאלות, ולהשתדל לקבל תשובות בימים אלה".

ארבעה חודשים מאוחר יותר מיקד אחימאיר (16.6.05, Nrg) את התבטאויותיו, ואמר: "אברמוביץ' כינה את העיתונאים הדתיים 'סוכני מידע'", פתח אחימאיר, "וטען כי אינם מפרידים בין דעה פוליטית לבין דיווח, אך בעצמו יושב במקום בכיר בחברת החדשות ומודה כי הוא פועל להצלחתה של ההינתקות".