קרקס נסראללה

מזכ"ל החיזבאללה לא הסתפק בשבחים לטכנולוגיה הישראלית, אלא הציג שורה של בכירים לבנונים שלדבריו היו מועמדים גם הם לחיסול. זו הייתה רשימה מגוונת, עם נציגות לכל פלג בלבנון - מרונים, נוצרים, שיעים וסונים. ראש הממשלה הנוכחי סעד אל-חרירי (בנו של רפיק אל-חרירי), יושב-ראש הפרלמנט הלבנוני נביה ברי ומנהיג המיליציה סמיר ג'עג'ע הם רק כמה מהשמות שהוזכרו. הטור השני של השמות שהציג נסראללה כלל משתפי פעולה שנשלחו על-ידי ישראל לאסוף מידע אודות אותם בכירים, כהכנה לחיסולם.

"נסראללה הלך על הקו הנוח ביותר ועל אסטרטגיה התקפית", אומר על כך אבו-עסקר. "ישראל היא הרי היריב האולטימטיבי, ומרבית העולם האיסלאמי יצטרף באופן אוטומטי לכל חזית המכוונת נגדה. כעת גם הפלג המתון יותר בלבנון, זה שביקש להצר את צעדיו של חיזבאללה ואולי להשתמש לשם כך בפרשת חרירי, יוריד את הראש. גם כוחן של סעודיה ומצרים בתוך הלובי הלבנוני נחלש. מצד אחד הן לא יכולות לתמוך בישראל ולטעון לחפותה; מצד שני, הן לא יכולות לומר לחיזבאללה 'בראבו, הוכחתם שישראל אשמה'. לכן עליהן לשמור על פרופיל נמוך".

אסמאעיל (שם בדוי), מרצה בכיר לפוליטיקה וממשל החי בירדן, נותן נקודת מבט אחרת על הנאום, זו הנוגעת לפוליטיקה הפנימית של לבנון. "נסראללה ניסה להבהיר שארגונו לא מתכוון להיכנע, וכי בכוונתו להילחם על שמו ועל מקומו בלבנון. זו אינה התקפה, אלה מסרים פוליטיים שמשרתים אותו. המיקוד כלפי ישראל הוא צעד פופוליסטי, שבעקבותיו יכולה להתגבר התמיכה בחיזבאללה בקרב האדם הממוצע - האדם שבדרך כלל נסראללה פונה אליו".

מאידך-גיסא, אסמאעיל סבור שבשורה התחתונה נסראללה לא הוכיח את חפותו. "אני חושב שההאשמות שלו מגוחכות. רוב האנשים לא קונים את מה שהוא ניסה למכור. מבחינה פוליטית טהורה, לישראל לא היה אינטרס לחסל מישהו כמו אל-חרירי. ראש הממשלה המנוח הרי סימל יותר מכול את המלחמה כנגד השתלטות סוריה על לבנון, ואת הניסיון לצמצם ככל האפשר את כוחו והשפעתו של חיזבאללה.

"גם התזמון שבו נסראללה חושף את התמונות וההוכחות מעלה שאלות רבות. כל אדם בעל-מנת משכל בינונית ומעלה יכול לחבר אחד ועוד אחד ולהבין את האינטרס של חיזבאללה להאשים כעת את ישראל, ולכן הציבור יתקשה לקבל את העובדות הללו".

לפי דבריו של מחמוד ג'עפר, גם במצרים ספגה אמינותו של נסראללה מכה בעקבות הנאום. התמונות שהציג נסראללה, הוא אומר, מתבססות על צילומים של צה"ל שפורסמו בעבר. גם הפרסומים החדשים-לכאורה על אסון השייטת היו קלושים, והתבססו על מסקנות ועדת החקירה שהקימה ישראל בעקבות האירוע. "העיתונות בקהיר, שמשקפת ומשפיעה על התחושה בעם המצרי, קיבלה את סרטי הווידאו והנתונים החדשים שהציג נסראללה בספקנות רבה. הנאום הארוך לא הצליח לשפוך אור על פרשיית החיסול ולא סיפק ממצאים חדשים בנוגע לאשמים. מהבחינה הזאת, נסראללה נכשל.

"הראיות גם מגיעות בזמן לא טוב, שגורם לכל הנאום להיראות כמו מלחמת מאסף ותו לו. למה נסראללה חשף רק עכשיו את ההוכחות שישראל עומדת מאחורי החיסול? למה לא לחשוף אותן מיד לאחר האירוע? אפשר להבין שבחיזבאללה קיבלו בתדהמה את העובדה שהם הולכים להיות מואשמים בחיסול חרירי, ולכן מרגישים שאין להם ברירה אלא להגן על עצמם".

אז מה כן היה שם? ראשית, היצמדות לכלל הידוע מאומנויות לחימה רבות: השתמש בכוחו של היריב לטובתך. שרשרת משתפי הפעולה שחשף נסראללה בנאומו, והמשימות שלטענתו הוטלו עליהם, שימשו אותו כדי לצייר את ישראל כמדינה בעלת כוחות-על, שיכולה לעשות בלבנון ככל העולה על רוחה. "הסוכנים הישראלים השתלטו על רשתות התקשורת בלבנון, כאשר המטרה היא מעקב אחרי כל אדם", אמר נסראללה, והוסיף: "האויב יכול לצותת למי שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה".

הנאום עסק גם ביכולת הישראלית להשיג אינפורמציה באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. "ישראל היא מעצמה בכל הקשור לטכנולוגיית מטוסי המודיעין", אמר נסראללה. "היא מוכרת את הטכנולוגיה הזאת לכל העולם ויודעת להשיג בעזרתה מידע איכותי. הטכנולוגיות המודיעיניות מהשמים משלימות את המודיעין בשטח, שמושג על-ידי סוכנים ומשתפי פעולה שמטרתם ליצור מלחמה פנים-לבנונית ולבצע חיסולים. ישראל ניסתה משנות ה-90 להפעיל סוכנים כדי לסכסך בין גורמים פנים-לבנוניים, להסיג את הכוחות הסוריים ולפרק את חיזבאללה מנשקו", קבע.

סאלם אבו-עסקר, פרשן העיתון 'אל-אהראם דיילי' המתגורר בחברון, אומר שנסראללה נהג בתבונה כאשר התייחס ליכולותיה של ישראל. "הוא לקח את המיתוס שישראל שוקדת לטפח במשך השנים, וניצל אותו היטב", אומר אבו-עסקר. "במקום לומר כהרגלו שישראל לא יכולה לנצח את לבנון, הוא השתמש בהיסטוריה של הפעולות הסודיות שישראל כל כך מתגאה בהן - של סיירת מטכ"ל, הקומנדו הימי, המוסד ויחידות אחרות - והבהיר בעזרתן נקודה אחת: ישראל פגעה בעבר בלבנון ובסוריה, יש לה אמצעים שונים, ולכן יש לבדוק האם היא אשמה גם בחיסול אל-חרירי. גם אם הדעה הרווחת היא שאין לישראל קשר לאירוע, כעת יהיו רבים שיגידו 'נסראללה לא הצליח לשכנע אותי, אבל אם בדיעבד בעוד הרבה שנים המוסד הישראלי יחשוף שהוא זה שביצע את החיסול, לא לגמרי אופתע'".

לדברי אבו-עסקר, ייתכן שלנאומו של נסראללה תהיה השלכה נוספת על עמדות הציבור. "הוא הצליח להזיז את מרכז הכובד ולהשפיע על דעת הקהל בלבנון ובעולם הערבי ביחס לוועדת החקירה עצמה. נסראללה צייר מציאות שבה חברי הוועדה קיבלו מידע מעובד מטעם ישראל, וכן התעלמו מהיסטוריית החיסולים שבוצעו בלבנון ובסוריה על-ידי הישראלים. בכך הוא הצליח לערער את הלגיטימיות של ועדת החקירה ומסקנותיה".

מחמוד ג'עפר, פרשן פוליטי בטלוויזיה המצרית, סבור גם הוא שנסראללה השיג את מטרתו, ולו באופן חלקי: "הוא לא הואשם באופן ישיר, ולכן גם לא התנהג כנאשם. השאלה האם האנשים קנו את הראיות נגד ישראל היא לא חשובה ולא רלוונטית, כי נסראללה הציג את עמדתו כדי להכניס את ישראל לתוך סיר הנאשמים. מדברים על סוריה, מדברים על חיזבאללה, מדברים על אנשים נוספים - אז למה שלא נדבר על ישראל".

בעל המאה הוא כידוע גם בעל הדעה, ובארץ הארזים המשפט הזה נכון במיוחד. יאמר נסראללה את אשר יאמר, ויחשוב הזרח הלבנוני את אשר יחשוב – עתידה של המדינה מוכרע במקומות אחרים לחלוטין.

"הפגישה ההיסטורית שנערכה בסוף יולי בין נשיא סוריה בשאר אל-אסד לבין המלך הסעודי עבדאללה בן עבד אלעזיז, סיכמה למעשה את כל העניינים", אומר קאסם חטיב, פרשן ברשת הטלוויזיה הסעודית MBC. "אסד אמר במהלך הפגישה שהוועדה הבינלאומית הפכה לנטל פוליטי על לבנון ועל יציבותה, והכריז מעל הפודיום שהוא לא יאפשר פגיעה בחיזבאללה. בכך בעצם נגמר העניין. הרי לבנון, מאז הכרזת עצמאותה, לא נהנתה מעולם מעצמאות אמיתית, ותמיד הייתה נתונה בידי גורמים חיצוניים בעלי אינטרסים. בעבר הייתה זו צרפת, והיום המצב הוא שמפלגת השלטון של אל-חרירי משקפת את האינטרסים הסעודיים, וחיזבאללה והמפלגות האחרות נשלטות על-ידי אירן וסוריה. בסופו של דבר, המצב הפוליטי נגזר מהאינטרסים של מדינות האם. אם אסד ועבדאללה רוצים שקט, זה מה שיהיה".

"היום שאחרי כתבי האישום של ועדת החקירה ייראה די דומה ליום שלפניו, מכיוון שלכל הצדדים אינטרס אחד- שקט", מסכים אסמאעיל. "שתי המפלגות העיקריות כעת יושבות בתוך ממשלה אחת, ושתיהן לא מעוניינות בפיצוץ שיכול להוביל למלחמה פנימית".