גדעון לוי: ניצן הורוביץ דואג רק להומואים

שאלה: האם קיימת אופוזיציה לכיבוש מצד האליטה בישראל?

גדעון לוי: לא. פעם כתבתי שהכנסת הנוכחית היא הכנסת שבה מתוך 120 חברי הכנסת, אין אפילו חבר יהודי אחד אשר לוחם נגד הכיבוש כשהדבר נמצא בראש האג'נדה שלו. אין איש. קיימים מספר תומכים בתנועות נגד הכיבוש, אבל אף לא אחד מהם מביע התנגדות לכיבוש כדגל הראשון והעיקרי שלו. זה אומר הכל.

שאלה: בעשור האחרון נדמה שדעת הקהל בישראל חצתה את המצוק. הבחירות האחרונות הביאו לעליית [הזרם] הימני הקיצוני ביותר, וייתכן, כפי שטענת במאמריך האחרונים, שזו הכנסת הגזענית ביותר בתולדותיה של ישראל. מה עומד מאחורי מגמה זו?

גדעון לוי: שני דברים קרו. האחד, הכישלון של ועידת קמפ דייוויד בשנת 2000, כאשר ראש ממשלת ישראל אהוד ברק חזר וטען, שאין פרטנר פלשתיני. זה היה שקר אשר התפשט ושכנע ישראלים מחוגים שונים בקשת הפוליטית. ואז באה האינתיפאדה השנייה - פיצוצי האוטובסים, המחבלים המתאבדים - וכל מה שנקרא השמאל הישראלי קרס, והדבר גרם לי לחשוב: איך הוא היה איתן מלכתחילה? מכיוון שהיה כל-כך קל לרסק אותו, אינני בטוח אם הוא היה איתן קודם לכן. בכל מקרה, דבר לא נשאר מהשמאל הישראלי, למעט קבוצות קטנות, מסורות ואמיצות אשר עדיין פעילות. למרבה הצער, הן לא ממש משפיעות.

שאלה: מדוע השמאל כה חלש, האם הדבר נובע משתי הסיבות?

גדעון לוי: כן, בגלל שתי ההתפתחויות האלה. האמונה שאין פרטנר פלשתיני והטרור הפלשתיני, [גורמים] אלה הקלו על אנשי השמאל לשנות את דעתם. עניין זה גורם לי להטיל ספק רב בכך שהם באמת היו מלכתחילה אנשי שמאל.

שאלה: האם אתה מוצא תקווה רבה בהחייאת השמאל בהפגנות המחאה בשייח' ג'ראח?

גדעון לוי: באחד הימים הייתי שם באחת מהפגנות המחאה ביום שישי עם חברה אמריקנית, והיא אמרה לי: זו בדיוק הדרך בה הלכה תנועת המחאה נגד המלחמה בארה"ב בשנות השישים. אני ספקן יותר, פסימי יותר. אני סבור שמה שקורה שם מרשים ויש לי הערכה מלאה לאנשים האלה אשר באים בכל יום שישי, ואולם איני רואה שהיא [המחאה] משפיעה. לא.

שאלה: מדוע הדבר תומך בכך? האם היה זה לחץ ציבורי? האם היו לכך השלכות על השמאל הישראלי?

גדעון לוי: מרצ איבדה את דרכה לפני זמן רב וכיום היא כמעט ישות שאינה קיימת. זו קבוצה של שלושה חברים בפרלמנט - וזה כלום - לאיש מהם יש אינטרס משלו, שאינו קשור לכיבוש. אחד מתעסק בזכויות ההומואים, אחר [חיים אורון או אילן גילאון] מתעסק בנושאים כלכליים והכיבוש נשכח לחלוטין. מרצ נמצאת כעת במשבר עמוק-עמוק, והם תמכו בעופרת יצוקה כפי שהם תמכו ברוב הדברים שהממשלה עושה, וזה דבר מביש עבור מרצ. ואולם מרצ בכל מקרה היא שולית מאוד-מאוד - שלושה חברי פרלמנט - והם מאבדים את שני העולמות, מכיוון שהם מעולם לא יתקבלו על-ידי אנשי הימין והם מפסידים את אנשי השמאל, שכן מי הם [אנשי מרצ]. כדי לתמוך בעופרת יצוקה אני יכול להצביע לליכוד, למה אני צריך את מרצ?