על מחלות ניווניות ברשתית העין

בעברית ניוון מקולרי תלוי גיל - (נמ"ג), מחלת ניוון של המקולה, שהיא מרכז רשתית, אשר שכיחותה עולה עם הגיל והיא נחשבת לסיבה השכיחה ביותר לאובדן ראייה בעולם המערבי בקרב בני 70 ומעלה.

בחלק ניכר של המקרים, המחלה אינה פוגעת בראיה, אך דורשת מעקב ו / או טיפול מניעתי בעזרת ויטמינים. במיעוט מהמקרים, לצערנו, מתפתח הסוג "רטוב", בו צומחים כלי דם פתולוגים, הגורמים להרס הרקמה הבריאה, אם לא מתגלים ומטופלים בזמן.

כאשר המקולה נהרסת בעקבות מחלת הנמ"ג, הראייה המרכזית והמדויקת נפגעת באופן קשה:

• ירידה בחדות הראיה המתבטאת בטשטוש וערפול;

• כתם עיוור במרכז שדה הראיה;

• ראייה מעוותת של קווים, אובייקטים, טקסטים;

• ירידה ברגישות לניגודיות ולכן צבעים נראים דהויים ויש הסתגלות איטית מאד למעבר מחושך לאור ולהיפך.

לאחרונה פרסמה חברה גרמנית והמכון למחקר אופטי של אוניברסיטת טיבינגן בגרמניה, תוצאות ניסוי שנוסך תקווה לפתרון עתידי. החוקרים השתילו שבב מתחת לרשתית העין ל-11 עיוורים. השבב נועד להחליף את קולטני האור המנוונים ולשלוח אותות חשמליים למוח. 3 מנותחים מתוך ה-11 דיווחו, כי הצליחו לזהות צלליות ועצמים ואחד מהם אף הצליח לקרוא אותיות גדולות.

לדברי החוקרים, הניסוי מראה שאצל אנשים שאיבדו ראייתם כתוצאה ממחלה ברשתית, ניתן לשחזר את היכולת הויזואלית. יצוין, כי המנותחים שדיווחו על זיהוי עצמים סבלו או מרטיניטיס פיגמנטוזה או מקורודרמיה והשבב הושתל להם מתחת למרכז הרשתית- המקולה.

נשווה את פעילות השבב והשפעתו על המוח לרזולוציה של מצלמה - בעבר למצלמות הייתה רזולוציה נמוכה יותר והן משתכללות כל הזמן. כך גם השבב המדובר: עליו לעבור תהליך "אבולוציוני מהיר" בכדי שיתאים באופן ממשי לבני אדם. יש לציין, כי לא מספיק שהשבב יהיה רק ברזולוציה טובה, הוא צריך לדעת גם להעביר את המידע למוח, וגם כאן יש עוד מקום לפיתוח.

עצב הראיה מתוחכם מאוד ומעביר מידע רב בכל זמן נתון מהעין למוח. וסוף סוף יש פה יכולת טכנולוגיה המתקרבת לבריאה, ועוסקת גם היא בהעברה ועיבוד של מידע רב. הערכתי היא כי בתוך מספר שנים הקרובות הפיכת הפתרון לבר יישום היא ריאלית היות שהחוקרים יצליחו לפתח את הטכנולוגיה, להרחיב את הניסוי ולקבל את כל האישורים הדרושים. כאשר הפיתוח יושלם ויקבל את כל האישורים, התקווה לפתרון היא בעבור החולים בסוגים שונים של מחלות עיניים שפוגעות ברשתית, כגון המחלות שצוינו לעיל.

בדרך-כלל לא ידוע מהו הגורם להיווצרות חור במקולה ורק בחלק קטן מהמקרים הסיבה לכך היא טראומה לעין. יכולות להיות דרגות שונות של היווצרות חור במקולה ורק באמצעות מיפוי של שכבות הרשתית, ניתן לבחון את גודלו ובהתאם לכך לבחון האם לנתח. ניתוח לתיקון חור מקולרי מורכב מאוד ועוזר אם נעשה בשלב הנכון. אם לא - ייתכן הרס בלתי הפיך של המקולה.

מחלה נדירה, שמופיעה יותר בגברים, אשר גורמת לתהליך הדרגתי של איבוד הראייה כתוצאה מניוון הרשתית והדמית - שמורכבת ממערכת מסועפת של כלי דם קטנים וממוקמת בין הרשתית לסקלרה (לובן העין).

כלי הדם של הדמית, מספקים חמצן לקולטני האור. הסימפטום הראשוני של המחלה הוא עיוורון לילה כבר בגיל הילדות וככל שהמחלה מתקדמת, יש איבוד ראייה גם היקיפית וגם מרכזית.

מחלה תורשתית של הרשתית הגורמת לניוון תאי הקולטנים את האור וגורמת לאיבוד ראייה הדרגתי, עד לעיוורון. קיימים שני סוגים של קולטנים:

1. "מדוכים" לראיית יום: המרוכזים במרכז הרשתית ואחראים על הראייה לפרטים ועל אבחנה בין צבעים.

2. "קנים" לראיית לילה: שמרוכזים בעיקר בהיקף הרשתית ולכן כאשר הם מתנוונים, נפגעת הראייה ההיקפית. ככל שהמחלה מתקדמת, יותר תאי מדוכים וקנים מתנוונים ולכן איבוד הראייה הוא הדרגתי.