צחי הנגבי נשפט בפני שלושה שופטים בבית משפט השלום. הוא הורשע במתן עדות שקר לאחר מערכה קשה שנמשכה יותר משבע שנים. הנגבי זוכה מפרשת המינויים הפוליטיים. קידומו במערכת הפולטית נתקע. על מצחו הוטבעה אות קלון. בעקבות זאת הוא נאלץ להתפטר מתפקידו כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. בימים אלה הוא התפטר מהכנסת. הנגבי יוכל לשוב רק בבחירות הקרובות. בדיוק כפי שמאפשר החוק.

במדינה מתוקנת די היה בזאת כדי לגרום לפרקליטות להגיע בעצמה להכרה הפשוטה: מספיק ודי. אלא שפרקליט המדינה, שגמר כאמור אומר להרשיע את הנגבי בפרשת המינויים הפוליטיים, אינו מרפה. לדידו, חוק שמוק - הוא ימשיך בדרכו. גם לאחר שהגשת ערעור לא התאפשרה במהלך 45 הימים המוקצים לכך על-פי חוק - בגלל שביתת הפרקליטים שהוא חלק מהם ו/או בגלל 'אצבע אלוהים' - מבקש לדור לשמר לעצמו את האפשרות להגיש לבית המשפט, לאחר השביתה, בקשה מיוחדת לקבלת ארכה להגשת ערעור נגד הנגבי. ובמילים פשוטות: לדור מבקש סידור מיוחד כדי שיוכל להמשיך לרדוף את האזרח צחי הנגבי.

לו היה מדובר ביוזמה לפנות לבית המשפט בכל ההליכים לגביהם נדרשו ערעורים במהלך השביתה - שלא הוגשו, ניחא. ניתן היה חשוב לרגע שלדור מבקש דין שווה לכולם. אלא שכאן מדובר בניסיון מוזר ומיותר מצד לדור להמשיך ולרדוף את הנגבי לבדו. לזאת לא ניתן להסכים.

לו היה מדובר בפרקליט נקי כפיים בתחום של מינויים מצד בעלי עניין, ניחא. אלא שלדור בעצמו נגוע במינוי בעייתי אחד לפחות: פרקליטת מחוז תל אביב (פלילי), עו"ד אריאלה סגל-אנטלר. סוד גלוי הוא כי לדור פעל באופן גס ומקומם בתהליכי המכרז לתפקיד זה, ולמרות ממצאיו של השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס בתפידו כמבקר המדינה, בעניינה, עשה לדור ככל יכולתו כדי להימנע ממיצוי הדין המשמעתי עימה. בסופו של דבר הכשיר לדור עבורה את הקרקע. סגל-אנטלר זכתה בתפקיד היוקרתי ורב-עוצמה. וכוחה הוא, למעשה, כוחו של לדור.

יעקב גנות הועמד לדין לפני כחמש-עשרה שנים (15!!!). כמה עיתונאים שרדפו אחריו אז, ממשיכים לעשות זאת גם כיום. אותם גורמים שביקשו את ראשו, אינם מרפים גם עתה. באותה תקופה הייתה לי הזכות לחשוף את כל אותן פירכות וכזבים ששורבבו באותו משפט. גנות נלחם על שמו הטוב, והוכיח כי האישומים נגדו היו מופרכים.

בסופו של דבר זוכה גנות מכל העבירות שיוחסו לו, לאחר משפט מסובך ועינוי דין. ערעור שהגישה המדינה לבית המשפט העליון, נדחה. השופט דאז יעקב קדמי העיר כמה הערות בגנות קשריו של גנות עם אדם שנודע בזהותו המפוקפקת. הערות כאלה ניתן להצמיד בקלות, גם כיום, לכמה משופטי בית המשפט העליון. אותן הערות הביאו לפסלותו של גנות לתפקיד מפכ"ל המשטרה.

ובכל זאת: בזכות כישוריו המקצועיים המוכחים, הספיק גנות לעשות קריירה מרשימה, לרבות: נציב שירות בתי הסוהר וראש מינהל האוכלוסין במשרד הפנים. עתה הוא מכהן בתפקיד מנכ"ל משרד התחבורה.

עתה מבקש השר יצחק אהרונוביץ' למנותו לתפקיד המנכ"ל למשרד לביטחון פנים. אהרונוביץ' מעריך, ובצדק, שאיש כמו גנות יכול להתניע את הרפורמות הדרושות במשרד זה. אך אבוי: כל אותם טהרנים קופצים שוב כדי לסכל את המינוי. הם מזכירים שוב ושוב את אותו משפט - שכאמור ממנו הוא זוכה - משל שעון החול אינו אוזל וכאילו הזמן עצר מלכת; וכאילו גנות לא זוכה אלא הורשע.

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, התבקש על-ידי השר אהרונוביץ לחוות דעתו בדבר המינוי המבוקש. טוב יעשה וינשטיין אם יזכיר לכל אותם טהרנים כי גנות זוכה במשפטו; וכי בכל הכבוד, גם הערות שוליים צדקניות מצד שופט, בכיר ככל שיהא, אינן יכולות לבוא במקום החוק.