משהו רע קורה במערכת הבריאות

דוד חיניץ מתנגד עקרונית לדיון האידיאולוגי הכלכלי של בחינת המגמות שעוברות על משרד הבריאות; אבל לדעתי, גם בחינה אובייקטיבית של השינויים שעברו על מערכת הבריאות בישראל, ממחישה שהמסקנות של חיניץ מטעות, ומצביעה על תהליך איטי ומסוכן של העברת האחריות על שירותי הבריאות, מהמדינה לאזרח. הרפורמה בשנת 1995 הציתה בישראל תהליך של יצירת מערכת בריאות פרטית יותר ותחרותית יותר, שבה האזרח נדרש לשלם יותר על בריאות והמדינה מפחיתה את חלקה.

הנתונים המדאיגים ביותר, קשורים לירידה הגדולה במימון הציבורי, לעומת הגידול המשמעותי במימון הפרטי במערכת הבריאות. מדדים רבים מעידים על הנתון הזה, כאשר גם במחקר של מכון אדווה וגם בנתונים שפורסמו במחקר של דוד חיניץ בעצמו, פורסמו מדדים דומים.

במחקר של מכון אדווה, שנכתב על-ידי ברברה סבירסקי, הנתונים מעידים על כך שבשנת 1994 הממשלה מימנה 70 אחוז מהוצאות הבריאות, ואילו היום הממשלה ממנת רק 60 אחוז (חלק גדול מזה בא ממס בריאות שגם מוטל על האזרחים). ההוצאה הפרטית על בריאות לעומת זאת גדלה מ-30 ל-40 אחוז, כאשר ההוצאה הפרטית היא על השתתפות בתשלום על תרופות, תשלום על ביטוחים משלימים, ותשלומים אחרים של השתתפות עצמית שהוטלו על האזרחים.

הגידול בהוצאה הפרטית על בריאות בא גם לידי ביטוי בדוחות שבחנו את אחוז ההוצאה המשפחתית על בריאות מסך כל ההכנסה, כאשר נראית עלייה של אחוז ההוצאה על בריאות במשקי הבית מ-3.8 בשנת 1997 ל-5.1 אחוז בשנת 2008. במונחים של הוצאה כספית, מדובר בהכפלה של ממוצע ההוצאות הפרטיות לבריאות במשק-בית מ-339 שקל בשנת 2000 ל-633 שקל בשנת 2008.

לירידה בהשתתפות של המדינה בהוצאות במערכת הבריאות, ישנה גם השפעה ישירה על המדדים האובייקטיביים, שמעידים על התדרדרות באיכות של המערכת. סל הבריאות בישראל סובל ממחסור גדול במשאבים, מאחר שלא נעשו עידכונים מתאימים לסל. הגידול הטבעי והשינויים הטכנולוגיים דורשים עלייה שוטפת בהשקעה בסל הבריאות, אך כבר שנים אין עידכון מספק לעלות של סל הבריאות.

לפי נתונים של מכון אדווה, סל הבריאות בשנת 2009 קטן ב-47 אחוז ממה שהוא צריך להיות, דבר שפוגע באיכות השירות במערכת הבריאות ומגדיל את העומס עליה. דוברים במכון ון ליר חיזקו טענה זו של מכון אדווה, כאשר חבר הכנסת חיים אורון העיד שהאוצר מונע בעקביות את הגדלת סל הבריאות, ושולל תקציבים שהובטחו למערכת הבריאות.

התוצאה של הפגיעה בסל הבריאות היא שיותר ויותר אנשים נאלצים לפנות לשירותים פרטיים, כי מערכת הבריאות, העמוסה וחסרת האמצעים, לא יכולה להעניק להם שירות נאות. חשוב לומר שמערכת הבריאות סובלת ממחסור במשאבים גם בהשוואה לעולם, כאשר סל הבריאות בישראל הוא נמוך בממוצע מסל הבריאות של מדינות ה-OECD.

במכון אדווה טוענים שישנה הפרטה ברורה במערכת הבריאות, וטוענים כי הכל תלוי באופן שמגדירים הפרטה. הגדלת התקצוב הפרטי וירידה משמעותית בתקצוב הציבורי הן סממנים ברורים להפרטה, ולכן המסקנות של חיניץ הן תוצר של הגדרות מיוחדות שהוא נותן להפרטה. למרות זאת, במכון אדווה תומכים בארבע המסקנות הראשונות במחקר של דוד חיניץ (עמודים 22-21), שנועדו להגדיל את השוויון במערכת הבריאות, אבל סבורים שאין להן קשר לרוח הדברים במחקר שלו, שמקלים ראש בתהליכים הקשים שעוברים על מערכת הבריאות.

מעבר לנתונים היבשים האלה, העדות הכי ברורה להפרטת מערכת הבריאות נובעת מהפערים הבולטים בין עשירים לעניים, שנוצרו במערכת הבריאות בשנים האחרונות. ראשית, הנתונים מצביעים על כך שבעוד ל-93 אחוז מהעשירון העליון יש ביטוח משלים, רק ל-52 מהעשירון התחתון יש ביטוח דומה. בנוסף על כך, למרות של-80 אחוז מכלל האזרחים יש ביטוח משלים, נראה כי רק העשירון העליון מנצל את הביטוח, כי יש לו את היכולת לשלם על ההשתתפות העצמית שכלולה בביטוח, שהיא מפלה את החלשים.

חמורה מכך היא העובדה שמעבר לפערים שיוצר הביטוח המשלים, נוצרים פערים מעמדיים גם בשירותים הבסיסיים, שאמורה לספק לכולם מערכת הבריאות. מכון אדווה פרסם נתונים על סקר שעל פיו 14 אחוז ויתרו על טיפול רפואי או על תרופות או על שניהם, בשל שיקולים כלכליים. כמו-כן, מאותו הסקר עולה שלמעלה מ-24 אחוז מהאוכלוסיה, דיווחו שהם מתקשים לעמוד בהוצאות הבריאות שמוטלות עליהם.

פערים אלה בטיפול הרפואי מאפיינים מערכות בריאות פרטיות כמו בארה"ב, שמנוהלות על-ידי כוחות השוק, והם לא אופייניים למערכות ציבוריות שאמורות להיות שוויוניות, ולכן הם עדות להפרטה שצריכה להדאיג את כולנו.

לדעתי, הנתונים האלה מעידים על תהליך הפרטה ברור, אבל ללא קשר לשאלת ההפרטה, הנתונים חושפים שמשהו רע מאוד קורה בשנים האחרונות במערכת הבריאות הציבורית. חיניץ מכיר את רוב הנתונים ומסכים עם רובם, אבל הוא מתעקש לומר שהמצב הוא טוב, ושהפירוש של הנתונים הוא סובייקטיבי. ברור שניתן להגדיר הפרטה בדרכים רבות ואפשר להתווכח על מהות ההפרטה במערכת הבריאות, אבל גם אם נתעלם מכך שמדובר בתהליך הפרטה, וננסה לא לדבר במושגים אידיאולוגיים, עדיין חשוב לומר שהנתונים שמעידים על מה שמתרחש במערכת הבריאות הם הרבה יותר פסימיים ומדאיגים ממה שחיניץ מוכן להודות במחקר שלו.