חמאס הכנסה

קרן המטבע הבינלאומית מעריכה שהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) ברצועה גדל ב-2009 ב-12 אחוזים – שיעור מרשים ביותר. לפי דוח הקרן מספטמבר 2010, התמ"ג הכולל ברצועה ובשטחי הרשות הפלשתינית היה 7 מיליארד דולר, אך הפער בהכנסה לנפש בין הרצועה ליו"ש עמד על 48 אחוז. מהצלבת הנתון הזה עם נתונים נוספים עולה שהתמ"ג השנתי לנפש ברצועה היה כ-1,400 דולר, רובו מתשלומים שמעבירה הרשות הפלשתינית. תשלומים והעברות נוספים מגדילים את הסכום במחצית, ובפועל מעמידים את ההכנסה השנתית לנפש על 2,100 דולר. רוב הסכום הזה אינו משקף פעילות כלכלית יצרנית, אלא, כאמור, כספי העברה למיניהם. ואכן, שיעור האבטלה ברצועה גבוה – ככל הנראה כשליש מכוח העבודה.

לחשבון הזה יש לצרף את הסחר הענף המתנהל עם מצרים דרך המנהרות שמתחת לציר פילדלפי – 800 ויותר במספר. מהעדויות החלקיות שבידינו אפשר להסיק שמחזור הכספים המתגלגל בתעשיית המנהרות מגיע לכדי 600 עד 850 מיליון דולר בשנה. על הסחורות המוברחות לרצועה במנהרות, כגון דלק ומלט, נכתב הרבה, אך תשומת לב פחותה הוקדשה לתמורה: כסף מזומן המיוצא מהרצועה דרך המנהרות, כאמור בסביבות 750 מיליון דולר בשנה. עוד מזומנים מוזרמים דרך המנהרות ובאמצעות העברות בנקאיות למקלָטים הפיננסיים בבנקים של מדינות המפרץ ומדינות אירופה. זהו כספם של העשירים החדשים, רובם בעלי זיקה לממסד חמאס, כמו גם של בעלי הון זה מכבר. אלו ואלו מעדיפים שכספם יישמר במקומות בטוחים יותר מעזה. ועדיין, למרות בריחת השטרות ההמונית, בעזה יש יותר מזומנים מהזדמנויות השקעה. מה שמסביר בקשה מוזרה שהגיעה לבנק ישראל בפברואר 2009 מבנקים עזתיים: להפקיד עודפי מזומנים בישראל.

מהיכן מגיעים המזומנים הללו? רבים מעריכים שסכומי כסף לא מבוטלים נכנסו לרצועה דרך המנהרות משנת 2008 ואילך, אך למידע זה יש אישור חלקי בלבד. נראה שהערוץ העיקרי הוא דווקא בנקאי. לפי מקורות בנקאיים פלשתינים, מאז השתלטות חמאס על הרצועה ביוני 2007 הועברו אליה דרך מערכת הבנקאות הפלשתינית 2 מיליארד דולר בכל שנה בממוצע. הרשות הפלשתינית לבדה מעבירה לבנקים בעזה 1.2 מיליארד דולר בשנה, רובם כספי משכורות ופנסיה ל-77 אלף מועסקים שלה, אף על-פי שהללו אינם עובדים בה. ייתכן שהסכום גבוה הרבה יותר; לדברי ראש ממשלת הרשות הפלשתינית סלאם פיאד, 54 אחוז מתקציבה השנתי של הרשות, שעמד ב-2010 על 3.17 מיליארד דולר, הועבר לעזה. רוב הסכום הזה הוא כנראה משכורות, אך הוא כולל גם כספים שהרשות משלמת ישירות לחברות ישראליות תמורת חשמל, דלק ומים שהן מספקות לרצועה.

סכומים נוספים מכניסים לרצועה גופים בינלאומיים. אונר"א מעבירה לשם מדי שנה כ-200 מיליון דולר במזומן, וכן סחורות, תבואה ודלק בשווי 250 מיליון דולר. 160 ארגונים לא-ממשלתיים הפועלים ברצועה, וכן ארגונים בינלאומיים כגון הבנק העולמי וגופי סיוע של ממשלות זרות, מכניסים לשם בעיקר סחורות המועברות דרך ישראל, אך גם כסף מזומן.

ממשל חמאס ופקידיו מסרבים בעקביות למסור מידע הנוגע לפרטי התקציב או למקורות ההכנסה. חבר הפרלמנט הפלשתיני ג'מאל נאסר טען שההכנסות השנתיות ממסים ומתשלומים מגיעות ל-60 מיליון דולר בלבד, והיתר מגיע ממענקים ומסיוע בינלאומי. אולם נראה שלא כך הם פני הדברים. לפי אגף המודיעין בצה"ל, אירן מסבסדת את חמאס ב-100 מיליון דולר בשנה, כמעט חמישית מהתקציב השנתי המוצהר של הארגון שעמד ב-2010 על 540 מיליון דולר. הכספים האירניים מועברים ברובם ישירות ללשכה המדינית של חמאס בדמשק, וייעודם הראשי הוא רכש והובלה של נשק, בפרט לעזה. יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס נקב בהערכה גבוהה אף יותר. לדבריו הסיוע האירני השנתי מגיע לרבע מיליארד עד חצי מיליארד דולר בשנה, אולם להערכה זו אין סימוכין מספיקים.

נראה שהכנסתו השנתית של חמאס ממסים מגיעה לרבע מיליארד דולר. הארגון הטיל שורה של מסים ואגרות חדשים ומגוונים, כגון בלו בגובה 3 שקלים על כל חפיסת סיגריות, המניב לבדו כ-80 מיליון דולר מדי שנה, ואגרת רישום רכב בגובה 1,400 שקל, המזרימה לקופת ממשלת חמאס (בהתחשב בכך שברצועה רשומים כ-60 אלף כלי רכב) עוד כ-25 מיליון דולר בשנה. דמי רישוי עסק, שחמאס גובה משורה ארוכה של עסקים, מרוכלי רחוב ועד חברות להמרת מטבע, מעשירים אף הם את קופתו. נוסף על כך נגבה מס מותרות על מוצרים רבים המגיעים מישראל, בהם אפילו אופנועים ועגלות.

חמאס נוטל נתח נאה גם מהכנסות סחר המנהרות, בדמות "מכס" גבוה ועמלה יומית הנגבית מחוכרי מנהרות מקומיים. המסחר במנהרות התכווץ במידה דרמטית מיוני האחרון, כאשר ישראל הכפילה פי ארבעה את מספר המשאיות המורשות להכניס לרצועה סחורות דרך נקודות המעבר החוקיות. על-פי הדיווחים, חמאס מצא דרך לפצות על אובדן ההכנסה מהמנהרות. מחירן הנמוך-יחסית של הסחורות המגיעות בערוצים הישראלים הרשמיים מאפשר לו לגבות מסים חדשים על רבות מהן. כך, למשל, בתחילת יולי נאסר זמנית ייבוא מכוניות חדשות מישראל עד שתקנות המס החדשות יוסדרו. הייבוא חודש ב-20 בספטמבר, ממוסֶה כדבעי.

לצד כל זה חמאס מנצל את שליטתו ברבים מהמשאבים ברצועה. הוא מחכיר, למשל, ציוד הנדסי ממשלתי לגורמים פרטיים תמורת שכר יומי. כך, ובעוד דרכים רבות, נהנה הארגון בדרכי עקיפין מכספי השיקום הבינלאומיים המציפים את הרצועה.

ב-2005 היה חמאס ארגון צנוע למדי בגודלו, עם בין 4,000 ל-7,000 לוחמים, רשת קטנה של צדקה וחינוך, ושלד של פקידות מפלגתית. אלא שמ-2006 עד 2010 צמח ההון שבידיו מ-40 מיליון דולר ל-540 מיליון. במהלך התקופה הזאת תפס חמאס שליטה מלאה על כל משרדי הממשלה והרשויות המקומיות ברצועה, ועל גופים אזרחיים רבים. הוא שולט לבדו בכל שירותי הביטחון והמודיעין ברצועה, כגון המשטרה ה"כחולה" החזקה בעלת עשרת אלפים השוטרים. בסך הכול משלם חמאס משכורות ל-35 אלף מועסקים לפחות, ביניהם יותר מ-20 אלף חמושים. על-פי נתונים אלו, בצירוף ההערכה שמשכורת חודשית ממוצעת עומדת שם על כ-1,500 שקל, ובשקלול הצהרות של ראש הממשלה איסמעיל הנייה, ממשלת חמאס מוציאה כ-300 מיליון דולר בשנה על משכורות – יותר ממה שמוציאה הרשות הפלשתינית כולה על אותו סעיף. חמאס טוען גם שהוא מקצה 30 מיליון דולר בשנה לפעילויותיו ביהודה ושומרון. את שיטות העברת הכספים לשם הוא אינו מגלה.

כדי לרסן את המימון הבלתי חוקי הזה הגדירה ארצות הברית את הבנק הלאומי האיסלאמי של חמאס ואת בנק הדואר של עזה "ישויות טרור", אולם לא ידוע עד כמה הצעד השפיע על פעילותם. שני הבנקים הללו ממשיכים לנהל עסקים בשקלים, והם מצאו דרכים לעבוד עם אותם חלפנים המשרתים אנשים המקבלים את משכורתם בדולרים. הבנק הלאומי האיסלאמי נהנה כיום מנזילות גדולה די הצורך כדי להציע ללקוחותיו משכנתאות. מצב עניינים זה ממחיש את הצלחתו של חמאס להתגבר על מערכת החסמים שהפעילו כלפיו ישראל, הרשות הפלשתינית, רוב מדינות ערב (ובייחוד מצרים) ומדינות המערב: ההסגר, החרם, אי-ההכרה וההימנעות מסיוע.

לצד הוצאותיו הישירות, חמאס מצליח לווסת את הזרמתם של משאבים המועברים מהרשות הפלשתינית ומארגוני סיוע, ולהבטיח שהם יגיעו לכיסיהם של תומכיו, אלה שהחליפו את נאמני פת"ח במשרות הממשלתיות. הרשימות שבידי התורמים למיניהם, שנועדו לסנן פעילי טרור, כוללות פעילי חמאס מעטים מאוד; וגם אם בעיה זו תטופל, תיוותר רשימת מקבלי המשכורות מהרשות הפלשתינית, המעוצבת במידה רבה בידי אוהדי חמאס. בסך הכול נהנים ממענקי חוץ אלפי חברי חמאס, בתוכם אנשי כוחות מזוינים המחזיקים במשרות אזרחיות מזויפות לשם כיסוי.

לאחרונה החל חמאס לרכוש עסקים מכל הסוגים ולהקים חדשים, כמו הבנק האיסלאמי, חברת הביטוח אל-מולתזם, מיזמי שיכון, מלונות, קניון, אתרי נופש, חוות חקלאיות ובריכות לגידול דגים. המיני-אימפריה הכלכלית של חמאס הופכת במהירות לשחקן העיקרי במגזר הפרטי ברצועה. במקרים רבים חמאס סוגר בכוח עסקים פרטיים מתחרים. הוא אף מכריח בעלי עסקים למכור לו פריטים בזול, או 'לתרום' לו אם במזומן ואם בסחורות. לעתים קרובות נרשמים עסקים חדשים של חמאס תחת שמות של אנשי קש או של חברי הארגון. חמאס השתלט גם על כל שטחי יישובי גוש קטיף, ועל חלקים מרצועת החוף.

חמאס כבר אינו זקוק אפוא להברחות המזומנים במנהרות. הוא פיתח לו מקורות הכנסה מקומיים הצומחים בהתמדה, בעיקר תוך ניצול הסכומים העצומים שהרשות הפלשתינית וגורמי הסיוע הבינלאומיים מעבירים לרצועה מתוך כוונה לעזור לתושביה. אין שום מנגנון יעיל המפריע לארגון ליהנות מקרן השפע הזאת. העולם נותן – וחמאס לוקח. עד שיחליטו ברצינות להפריע לו.