משפט מחוזי מאוד

הפעם איננו עוסקים בשופט אחד אלא בבית משפט אחד, ולא סתם בית משפט - אלא אחד החשובים ביותר בארץ: המחוזי בתל אביב. לא ברור אם זה בגלל העומס או בשל העדר יד מכוונת ברמה הניהולית, אבל כמה ביקורים בו מותירים את הרושם הברור שהוא זקוק בדחיפות לטלטלה בכל הקשור לסדרי פעילותו. הנה כמה דוגמאות.

יום ראשון, 30.1.11, השעה 09:00. על-פי הלוח התלוי מחוץ לאולמו של השופט ג'ורג' קרא, אמור להתקיים כאן דיון בתיק פלילי, אבל האולם נטוש. לשאלתי אומרת הקלדנית, כי השופט בכלל איננו היום. "אבל בחוץ כתוב שיש דיון", אני מקשה. היא מבטיחה לבדוק ונעלמת.

אצל השופט מגן אלטוביה רשומים שני תיקים תחת הציון עת"מ - עתירה מינהלית. הקלדנית מתפלאת לראות אותי באולם ואומרת שהדיונים מתקיימים בדלתיים סגורות. השבתי, שמדובר בעתירות מינהליות ולא בערעורי מס הכנסה. היא נבוכה. עיון ברשימה הממוחשבת שלפניה מעלה שאלו דווקא כן עמ"ה. מה שכתוב בחוץ, מתברר, ממש לא מחייב.

האמת היא, שזה שבכלל כתוב משהו בחוץ - זה עוד טוב. אצל השופט צבי גורפינקל מתקיים דיון, אבל ליד הדלת אין בכלל רשימת דיונים. זהו המצב ברוב האולמות: אין בכלל רשימות, כך שקשה לדעת האם השופטים לא יושבים היום, או שפקידי העזר עוד לא התעוררו.

אצל יהודית אמסטרדם אמורים להתחיל דיונים פליליים בשעה 09:00, אבל רק עורכי הדין טרחו להגיע. הקלדנית נכנסת בשלווה בשעה 09:13, נושאת עימה את תיקה ומעילה. המתמחה נזכר רק עכשיו לשאול האם יש עצורים שצריך להעלות לאולם. בשעה 09:37 הוא מכניס את התיקים ואת יומנה של אמסטרדם. היא עצמה מגיעה רק ב-09:39, באיחור של כמעט 40 דקות, ולא טורחת אפילו להסביר או להתנצל.

יום ראשון, 13.2.11, השעה 08:30. היום כבר יש יותר רשימות ליד יותר אולמות, אבל זה לא אומר שהן משקפות בהכרח את המציאות. אולמו של עודד מודריק נטוש, למרות שממש עכשיו צריך להתחיל כאן דיון. אצל ציון קפאח ודוד רוזן, עוד שני שופטים שיומם אמור להתחיל ב-08:30, נוכחת רק עורכת דין אחת בכל אולם. גלעד נויטל מגיע ב-08:40 לדיון שנקבע ל-08:30.

יהודית שיצר מגדילה לעשות. בשעה הזאת, בה אמור להתחיל דיון, האולם בכלל נעול ואין איש בסביבה. שיצר שייכת לשופטים הנודדים ברחבי בית המשפט, כי אין להם אולמות משלהם. אבל הרשימה המלאה של שופטים אלו תלויה, משום מה, רק ליד לשכתו של השופט שאול שוחט, בקומה השישית. איש לא חשב לתלות אותה בכניסה לבניין או בכל קומה.

אם אתם מעוניינים מאוד, אז את מרים סוקולוב תמצאו באולמה של דבורה ברלינר; קובי ורדי - אצל ישעיהו שנלר; רות שטרנברג-אליעז באולמו של יהודה זפט; נויטל באולמו של קרא ושיצר באולמה של חדוה וינבאום-וולצקי; משה רביד נדד לאולמו של אורי שוהם; יונה אטדגי אצל אבי זמיר; ואילו שושנה אלמגור עברה לאולם 107.

השורה התחתונה: בלגן. המצוקה הפיזית ברורה, אך אין היא מסבירה מדוע משפטים לא מתקיימים לפי הרשימות, מדוע הרשימות לא מדויקות, מדוע הנורמה של הצדדים ושל השופטים היא לאחר. כדאי מאוד שהנשיאה ברלינר תצא קצת לשטח ותעשה סדר, כי המצב הנוכחי מבזה.