|
|
|
ביורוקרטיה ישראלית במיטבה
|
|
להלן תמצית האירועים בסיפור המורכב, שבו, כדברי השופטת, עברה גרמנוב "תלאות ביורוקרטיות שלא יאמנו" במשך 60 שנה. זהו סיפור על הביורוקרטיה הישראלית במיטבה, עם עשרות הליכים הנמשכים ונמשכים ללא סוף. בתי המשפט דחו שוב ושוב את טענותיה של הוועדה המקומית, אך זו, בראשות יפרח, עשתה כל מאמץ כדי לטרטר את האישה הקשישה. סקירת כל האירועים היא עניין מתיש כשלעצמו. לכן יביא כאן News1 את עיקרי הטירטור:
- מימי גרמנוב קנתה, ממניעים ציוניים, עוד לפני קודם המדינה, מגרש פרטי בן 750 מ"ר ב"אדמות הבולגרים" ליד בית חנן ובית עובד. עד היום, במשך יותר מ-60 שנה, לא הייתה יכולה לבנות על המגרש.
- גרמנוב היא כיום מעל גיל 80, וברור שכבר לא תבנה את בית חלומותיה. בסך-הכל היא מבקשת פיצוי כספי על כך שבמשך שנים רבות נמנע ממנה לבנות את הבית.
- גרמנוב ביקשה להחיש את הדיון וההחלטה, כדי שתזכה לראות את סוף התהליך. השופטת נענתה, והאיצה את הדיון.
- המתחם כולו הוכרז בעבר כחקלאי וכגן לאומי, ואי-אפשר היה לבנות עליו.
- ב-1985 נענתה המועצה הארצית לבקשת הוועדה המחוזית, והתירה לבנות על המתחם.
- החלטת המועצה הארצית הופקדה רק לאחר 4 שנים(!!), בשנת 1989.
- הוועדה המקומית התעלמה במשך זמן רב מהחלטות המועצה הארצית, ולא איפשרה לבנות למגורים.
- למרות התנגדות המקומית, אישרה המחוזית באוגוסט 1998 לבנות למגורים על המתחם.
|
|
|
|
החוצפה: הגישו ערעור על החלטות שמאי מוסכם
|
|
- המקומית ערערה על השומה בפני ועדת ערר.
- ועדת הערר דחתה את הערעור, חוץ משני נושאים שהחזירה לבדיקה נוספת בפני פן.
- המקומית ערערה בפני ביהמ"ש המחוזי. כאן נתקלה בחומה בצורה - השופטת ד"ר מיכאל אגמון-גונן, שפסקה: "אני דוחה את הערעור, מאשרת את השומה של פן, ומבטלת גם את ההחלטה להעביר שני נושאים לבדיקה חוזרת. מוטב היה לערעורים של המקומית, שלא היו מוגשים כלל! גרמנוב רצתה פשרה והייתה מוכנה לוותר, אבל המקומית עשתה הכל כדי לא לאפשר לה לממש את זכותה לבנות, וגם לא הייתה מוכנה לשלם לה פיצויים! אני מקווה שפסק הדין שלי יסיים את סיפור התלאות, הנמשך יותר מ-60 שנה!".
השופטת רגזה על הערעורים הבלתי פוסקים, וגם על טענה שהעלו יפרח ואנשיו, כאילו גרמנוב נהגה בחוסר תום לב. לאור כל אלו, וגם כדי להרתיע, חייבה השופטת את המקומית לשלם לגרמנוב הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסכום כולל גבוה מאוד - 100 אלף שקל.
עתה ראוי לשאול: האם זה באמת סוף הסיפור? האם עמי יפרח קלט את הנזיפה החמורה והפומבית שקיבל אתמול מבית המשפט המחוזי - או שינסה שוב, כדרכו, לערער באיזה מקום . האם מימי גרמנוב הזקנה תזכה לראות בחייה את הכסף, שכולם פסקו שהוא מגיע לה?
|
|
|
|
השופט: "מאמץ חסר גבולות לסבך את גרמנוב"
|
|
|
|
השופט עודד מודריק [צילום: בוצ´צ´ו]
|
|
|
- גמרנו? מה פתאום! המקומית הגישה ערעור מינהלי לביהמ"ש המחוזי. השופט עודד מודריק דחה את הערעור, וקבע: "כל הטענה היא אות ועדות למאמץ חסר הגבולות של הוועדה המקומית, לסבך את מימי גרמנוב בסבך ביורוקרטי ובטענות מתוחכמות של עורכי דין, כדי לסכל את הדיון בצדקת תביעתה".
- המקומית - כבר ניחשתם - ערערה לביהמ"ש העליון.
- ביוני 2004 הורה בית המשפט העליון להעביר את המחלוקת על הפיצויים לבוררת מכרעת ומוסכמת של המהנדס הוותיק והמוכר שמואל פן.
- ביולי 2006 פסק פן: אכן, למימי גרמנוב מגיעים פיצויים על כל השנים שבהם נמנע ממנה לבנות!
|
|
|
|
רצים מבית משפט לבית משפט, העיקר לא לשלם
|
|
- המקומית המשיכה להילחם - גם במועצה הארצית, גם במחוזית, ובעיקר במימי גרמנוב ההולכת ומזדקנת. המלחמה הפעם היא על אי-תשלום פיצויים לגרמנוב, על השנים הרבות שבהן לא הייתה יכולה לבנות (זהו הליך חוקי ומוכר, והשופטת מנתחת ומסבירה אותו).
- המקומית דחתה ב-1999 את תביעת גרמנוב לפיצויים.
- המחוזית ביטלה את החלטת המקומית, וקבעה שיש לשלם פיצויים.
- בשנת 2000 ערערה המקומית לביהמ"ש המחוזי על החלטת המחוזית. השופט אשר גרוניס (כיום בביהמ"ש העליון) דחה את הערעור על הסף, וקבע שהדרך היא להגיש ערר מינהלי.
- המקומית לא התייאשה וערערה בביהמ"ש העליון. גם הוא דחה אותה.
|
|
אשר גרוניס / Asher Grunis
תפוס כינוי יחודי
היחסים הרעילים בין יהודים לערבים מעצבים את המפה המפלגתית 
