לאחרונה הלכה לעולמה המאיירת אורה אַיָל, שאיירה יותר מ-70 ספרי ילדים וגם כתבה בעצמה. היא תיזכר בעיקר כמאיירת ספרי ילדים שהפכו לקלאסיקה ישראלית, בראשם 'מעשה בחמישה בלונים' ו'תירס חם' שכתבה סופרת הילדים מרים רוֹת ז"ל.
איל ורות נפגשו באוניברסיטה העברית בירושלים בשנות ה-70. למרים רות, אז מחנכת בקיבוץ שער-הגולן, היה טקסט ביד, סיפור על בלונים צבעוניים שמשמחים את לבבות הילדים, אך בזה אחר זה מתפוצצים, והילדים לומדים לחיות עם אכזבה ואובדן. רות ביקשה מאיל, בוגרת בצלאל, שתאייר את הסיפור שכתבה, והגישה אותו להוצאת ספרים. "זה לא יתפוס", השיב העורך, ודחה את מה שיהפוך לרב-מכר אדיר, לספר שמוזר לתאר ילדות ישראלית בלעדיו.
ספר שנכתב לילדים אינו חי לבדו. לילדים יש דמיון עשיר, אבל אין להם ניסיון חיים רב. לכן, האיור נלווה למילים ומבאר אותן, מעניק נופך ויזואלי. כשמבקשים מילד לחשוב על ספר ילדים שהוא מכיר, תמיד יעלו בדעתו שני דברים: התוכן ושותפו - האיור. כך שמבחינתנו, ילדי ישראל משנות ה-70 ואילך, איל הייתה שותפה של רות לעיצוב תפאורת ילדותנו.
איורים איכותיים חיים בזוגיות טובה עם המילים; הם מבינים אותן ומלווים אותן בתבונה, כמו פרשנות איכותית. כאלה הם איוריה של איל. יש בהם תום ופשטות הנקלטים בקלות בעיני הילד ובתודעתו. איוריה אינם עשירים מדי, אינם 'משתלטים' על הטקסט; מצד שני, אינם אנמיים ודורשים מהילד להשלים פרטים חסרים, אלא נותנים תמונה מלאה ו"הולכים יד ביד" עם הטקסט. מהו איור נבון? למשל, כזה המלווה את מבט הילד: אבא מנפח בלון - הוא מצויר מכתפיו ומעלה, לשם נישא מבטו של הילד. אבא מלטף את ראש הילד לאחר שהבלון התפוצץ - הוא מצויר מידיו המנחמות ומטה, גובה הילד.
אילו העיתון שאתם מחזיקים עכשיו בידיכם היה נטול תצלומים תואמים, ייתכן שהמילים לא היו נחווֹת באותה עוצמה. זה כוחו של חומר גרפי המלווה טקסט. ואם כך זה בבגרות, ודאי שבילדות: האיור הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור לילדים.
אורה איל ז"ל נפטרה חודש לפני יום הולדתה ה-65 ועשרה ימים לאחר ציון יום הולדתה ה-101 של מרים רות ז"ל.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
