אמר לזכותה של שרה נתניהו, שהיא לא צווחה כמו שמספרים עליה לא פעם. היא אפילו דמעה בשידור (עוד הישג עיתונאי). אני לא מתכוון לטעון שזה היה בכי מזויף. אני מאמין שהוא היה אותנטי, בכיה של אישה שנמצאת תחת מתקפה תקשורתית בלתי פוסקת, וסבורה – אולי באמת כך היא סבורה, בינה לבינה – שלא בצדק. אלא שהבכי היה רק סימפטום של קו ההגנה הלא רלוונטי שהציגה הגברת נתניהו בראיון. אם לתמצת, זה היה משהו כזה:

א. הכל אישי (מה חדש? מעולם לא נעשה תחקיר עיתונאי ענייני על פוליטיקאי במדינת ישראל).

ב. נהגנו כמו כולם (אם הסטנדרטים מושחתים, הכל בסדר, אין שום סיבה להתעלות מעליהם).

ג. הציבור לא שילם מכיסו (מובן שלא, שורש הבעיה הוא התורמים העשירים).

ד. מדובר באינטרסים כלכליים (בהחלט. אינטרסים כלכליים של גורמים פרטיים. זה, כאמור, שורש הבעיה).

ה. פוגעים בי משום שאני אישה (ובקצב משום שהוא מזרחי. ובאלי ישי משום שהוא דתי. ובליברמן משום שהוא רוסי. אבל למה פוגעים בגבר לבן כמו ביבי?).

סיוון רהב מאיר היא עיתונאית מצוינת, אבל לחקירתה של שרה נתניהו היה דרוש כפי הנראה עיתונאי תקיף יותר. מכיוון שרהב מאיר סיפרה שלא ראיינה תחת מגבלות (ומגבלות היו בעבר עניין שבשגרה בראיונות עם שרה נתניהו), נראה שהיא פשוט נותרה נאמנה לנועם ההליכות שלה, זה שהפך אותה לממלאת מקומו הטבעית של רפי רשף. ואולי היא פשוט נזהרה מחרצובות לשונה האגדיות של הגברת הראשונה.

כך או אחרת, היא נמנעה מלהשליך על הגברת נתניהו פרטים, והסתפקה באמירות כלליות, שמהן יצאה שרה באמירות כלליות משלה. חלקן היו תשובות שגורות ללא טיעון מבוסס בצדן "שטויות", "דברים מנופחים", "מעוותים", "יוצאים מהקשרם", "הזוי"), וחלקן היו פשוט תשובות ציניות. הכחשות לפרטים קונקרטיים – כאלו שעשויות ביום הדין להתפוצץ בפרצופה של נתניהו, או אולי להתגלות דווקא כנכונות – לא ניתנו בראיון.

כפי שקורה ככל הנראה בלשכת ראש הממשלה, גם בראיון הטלוויזיוני נטלה שרה נתניהו את המושכות ממי שאמור להוביל את המרכבה. היא ניתבה את הראיונות למקומות הנוחים לה, בהם היא מבטלת בבוז את ההאשמות נגדה ונגד בעלה (בלי נימוקים, כאמור), ומעדיפה לספר על פעילותה כאשת ראש הממשלה וכפסיכולוגית בניחומי אבלים או עם ילדי העובדים הזרים. יש מקום לכל זה, אך בראיון שנערך על-רקע פרשה שמסעירה את הציבור ומערכות החדשות, ראוי היה להתמקד בכך.

"נותרו שאלות פתוחות", ציינה בצדק יונית לוי בתום הכתבה בפני רהב מאיר ביובש, כאילו לא הייתה זו רהב מאיר עצמה שהותירה את השאלות פתוחות. הראיון הזה, שאפילו בלעדיותו לא הייתה באמת הישג עיתונאי, עשה לכאורה חסד עם שרה נתניהו, משום שלא דרש ממנה להשיב למבקריה, אלא אפשר לה לדבר כרצונה במסגרת דיאלוגית (בניגוד למסיבת העיתונאים המבזה של קצב). אבל עיון לא מעמיק במיוחד בדברים יגלה לצופה הערני שלא נאמר כאן דבר שיש בו מענה רלוונטי לטיעוני התביעה. "הראיון הזה הוא חלק מהמערכת התקשורתית שמנהלים בני הזוג נתניהו", סיכמה לוי בהגינות, ואחרי שערוץ 10 עלה ליתרון מוקדם, ערוץ 2 - במקום להשוות את התוצאה בעצמו - הרים לשרה נתניהו לנגיחה. שער שכולו החמצה.