ייאמר כאן: לגיטימי בעיני לנהל קמפיין לסילוקו של איש ציבור מושחת מעמדת כוח בשלטון. גם תוך ניסיון לגייס כלי תקשורת נוספים. המטרה אמורה לקדש את האמצעים, אך זאת בתנאי אחד: כאשר מדובר במידע בעייתי ביותר ו/או פלילי חמור, שבו לוקה באופן יוצא-דופן איש ציבור. נהגתי כך בפרשת אהוד אולמרט ובפרשות אחרות, בהן מצאתי עצמי נאבק כמעט לבדי ומנהל מערכה גם נגד כלי תקשורת שנתנו ידם לחיפוי על מעשי שחיתות חמורים.

אלא שלא זה המצב בפרשת הנסיעות שהודבקה לנתניהו. שכן כבר עתה ברור: מלבד נתניהו ורעייתו - מאות אישי ציבור, ובהם ראשי ממשלה לשעבר, נשיאים לשעבר, חברי כנסת בעבר ובהווה ובכירים במפלגות הגדולות, נסעו ויצאו ובאו על-חשבון ארגונים ציבוריים זרים. בדיוק כמו נתניהו ורעייתו ואולי אף יותר. המדובר בנורמה מוכרת וידועה. לראיה: בשנתיים שחלפו יצאו חברי כנסת ל-300 נסיעות דומות לחו"ל. לכן אין להתגולל על נתניהו משל עסקינן בעבירות המחייבות חקירה, וכאילו מדובר בארכי-פושע שמנצל לרעה את מעמדו.

חשפנו כאן בימים האחרונים מידע רב על טיסות ואירוח בחו"ל של אישי ציבור נוספים, בהם: ציפי לבני, רוני בראון, יואל חסון, דליה איציק ואחרים. בארכיב ועדת האתיקה מתועדות מאות טיסות שכאלה רק מהשנים האחרונות. הדעת נותנת שהיחס לנתניהו יהא בהתאם לנורמה המקובלת.

מבקר המדינה השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס החל לבדוק את פרשת הנסיעות. וטוב שכך. מה שמצופה עתה ממנו הוא להרחיב ולהעמיק בבדיקתו, ולבחון היטב את כל אותן נסיעות של אישי הציבור הבכירים. המטרה צריכה להיות: עצירת התופעה המכוערת, המנוצלת לרעה על-ידי אישי ציבור רבים, אשר במקום לתת את מיטב זמנם לציבור בישראל, הם מבלים בחו"ל חלק מזמנם, ומעופפים במסעות הסברה, כביכול, ברחבי תבל.

טוב יעשו עורכי ועיתונאי ערוץ 10, ודרוקר בראשם - אם אכן נחושים הם לבצע מלאכה נטולת פניות - אם ימשיכו במה שהתחילו ויחפרו ויביאו מידע על אישי ציבור נוספים שיצאו ובאו על-חשבון ארגונים ציבוריים זרים (או ישראלים). 'הצפת המידע' היא שתעשה את המלאכה, ותוביל, בסופו של דבר, להסדרה בתחום הבעייתי של נסיעות אישי ציבור.


מי מממן נסיעות של אנשי תקשורת



אגב, טוב תעשה התקשורת בכללותה, אם לא תחריג עצמה בפרשה זו ואם תקשוט עצמה תחילה. טוב יעשו עורכי ומנהלי כלי התקשורת הגדולים אם יפסיקו את הנוהג המגונה: שליחת עיתונאים לחו"ל על חשבון גופים ציבוריים ו/או מסחריים. ניתנת האמת להאמר: פעמיים רבות יוצאים עיתונאים/עורכים לאותם מסעות תענוגות יחד עם חברי כנסת, שרים ואישי ציבור. המדובר, לרוב, בטובת הנאה מובהקת, שנועדה לצ'פר עיתונאי/צלם שהמערכת חפצה ביקרו. העובדה שהתקשורת נותנת עתה ביטוי סנסציוני דווקא לנסיעותיו של נתניהו מלמדת לא רק על כך שנעשה בו ניסיון סיכול משל מדובר באיש החמאס, אלא על צביעותם של עיתונאים ועורכים בכירים בתקשורת - הסבורים, אולי בטעות, כי מה שמותר להם אסור לאישי ציבור.

הקמפיין שנערך עתה נגד נתניהו הוכן מבעוד מועד. בהכנתו שותפו שלושה גורמים, נוסף לערוץ 10: ידיעות אחרונות, מעריב ועיתון הארץ (דה-מארקר). העיתונאי רביב דרוקר שזכה בפרסום הראשוני בערוץ 10, בתוכניתו "המקור", שימש גם הוא – גם אם לא נתן ידו לכך ביודעין, כמרכיב בקמפיין שנועד להביא לחיסולו של נתניהו כראש-ממשלה.

המידע שנועד לחשיפה בערוץ 10 בשעת ערב מאוחרת יחסית של יום רביעי (23.03.10) הועבר כמעט בשלמותו, אם על-ידי אנשי המקור, ואם על-ידי גורמים נוספים, לשלושת העיתונים הנ"ל. חלק מהם קיבלו מידע נוסף, מעבר לזה שפורסם בתחקירו של דרוקר. לכן אין פלא כי כל השלושה "פצחו" למחרת (יום חמישי) בכתבות גדולות עם טבלאות מאירות עיניים (מה שמצריך עבודה מרובה של שעות) על אודות נסיעותיו של נתניהו ברחבי תבל. עיתון ישראל היום, המזוהה עם נתניהו, לא הוזן, מטבע הדברים, מבעוד מועד, במידע האמור, מה שלא מנע ממתחריו מלהתגולל על אנשיו, בחוצפה ובעזות מצח, בשל זאת שלא פרסמו למחרת היום ידיעה נרחבת בנושא זה.

הערכת מובילי הקמפיין היא: הפרסומים יובילו לבדיקה נרחבת מצד מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס; בדיקתו תאלץ מאוחר יותר את היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לפתוח בחקירה לגבי פרטים בעייתיים שיעלו תוך-כדי בדיקה. הערכה זו נובעת ממה שאירע עם אהוד אולמרט. הבדיקות החלו בעקבות התחקירים ב-News1 ולאחר מכן נאלץ היועמ"ש לפתוח בשורה של חקירות. אולמרט נאלץ להתפטר מראשות הממשלה ובסיומן של החקירות הוגש נגדו כתב אישום. ההערכה מופרכת, כמובן, מכיוון שאין להשוות בין מעשיו המושחתים והפליליים של אולמרט - שנעשו לטובת כיסוי האישי וחשבונותיו הגלויין והסמויים, לבין מסעותיו של נתניהו, שנעשו על-פי הזמנה של גופים ציבוריים, בראש וראשונה במסגרת תרומתו להסברה למען מדינת ישראל.

האיש הבכיר ביותר הנוטל חלק בלתי מבוטל בקמפיין הוא ארנון מוזס. המניע: נקמה נגד נתניהו, על שהביא עליו את צרתו – הוצאתו לאור של העיתון ישראל היום. מוזס עושה ככל יכולתו כדי להביא לחיסולו של נתניהו בשלטון, והוא מעצים מדי תקופה את מלחמתו נגד נתניהו. קמפיין זה עולה בקנה אחד עם מאמצו הבלתי-מוסתר של מוזס: לסייע לאולמרט במשפטו הפלילי, הכולל את פרשת ראשונטורס. זו הסיבה שארנון מוזס נותן ידו לפרסום שקרים בידיעות אחרונות, בלא עכבות, ולהימנעות מכיסוי הוגן ונכון של המשפט המתנהל נגד אולמרט. מוזס נוהג בדרכו המושחתת על-אף הראיון והעדויות החמורות נגד אולמרט, לרבות זו של נאמנו ושותפו בעבר, עו"ד אורי מסר, שאישר בבית המשפט כי החזיק עבור אולמרט 300 אלף דולר במזומנים, שאת חלקם קיבל אולמרט מאיש העסקים משה טלנסקי.

נתניהו אשם גם הוא במצב שנוצר: בכך שהוא נמנע מפנייה למשטרה ומהגשת תלונה נגד ארנון מוזס על ניסיון סחיטה. השיתוק שאחז בנתניהו מתפרש כחולשה שניתן לנצלה. ניסיון הסחיטה נעשה בפגישה שקיימו השניים עוד לפני הבחירות ובמסרים שהועברו אליו שוב ושוב. על-כך כתבנו כאן בהרחבה. מוזס דרש מנתניהו לפעול אצל שלדון אדלסון לעצירת התפתחותו של העיתון ישראל היום. נתניהו לא סיפק את הסחורה, ובשל חששו ממוזס הוא נמנע מלבצע את חובתו כאיש ציבור: הגשת תלונה למשטרת ישראל.

העובדה שבני הזוג נתניהו נלכדו כביכול בזרועותיה של התקשורת - שהצליחה בתוך ימים ספורים להפוך את נסיעות בני הזוג ל"פרשה" הטעונה, כביכול, בדיקה ו/או חקירה משטרתית; והעובדה שמבקר המדינה השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס הודיע על החלטתו לבדוק סוגייה זו, מעבירה עיתונאים רבים על דעתם. אלה מפרסמים עוד ועוד בדותות ומעתיקים זה מזה חצאי ידיעות ושברי מידע, שחלקו לא היו ולא נבראו, מבלי לבדוק את הפרטים. המטרה – ביצוע סיכול ממוקד בנתניהו - מקדשת את האמצעים.

הבולט, הצעקני והמתלהם שבהם הוא בן כספית. כרגיל. בן כספית מנצל לרעה את עיתון מעריב ועורכיו, ומפרסם בטורו – גם זה כרגיל – דברי הבל ושקרים בלי גבול ובלא עכבות. עיתונאי ביבים זה, ששכח כנראה מזמן את חובתו לדווח אמת לציבור קוראי מעריב, טרם הסיק את המסקנות המתחייבות מהגנתו הממושכת והמושחתת על אהוד אולמרט. לכן אין אולי פלא שהוא מנצל גם עתה את ההזדמנות הנוכחית כדי לסייע לאולמרט בדעת הקהל, ולהכפיש את נתניהו (מוספשבת, מעריב 01.04.11). דוגמית קטנטנה מרשימתו:

• 
  "פרשת ביביטורס קשה וחמורה בהרבה מפרשת ראשונטורס. בהשוואה לעלילות נתניהו ורעייתו במחלקות הראשונות, בטירות ובווילות, עם מזוודות הניקוי היבש ועם מסעדות הפאר, אהוד אולמרט נראה כמו צליין איטלקי קשיש שנדחק לטיסת שכר זולה מנאפולי לארץ הקודש, שבה יתגורר במלון פשפשים זול באלנבי, בטרם הטיפוס לנצרת באוטובוס נושן ומקרטע. כן, עד כדי כך".
  

שקריו של בן כספית זועקים, שכן עצם ההשוואה בין מעשיו של נתניהו לבין השחיתות הפלילית החמורה של אולמרט היא מטעה וחמורה ומהווה לדידי ניסיון פסול ומכוער לגניבת דעת. לכן כדאי להעמיד דברים במקומם:

א) אולמרט נחקר והועמד לדין בגין שורה ארוכה של פעולות שמשמעותן גניבת כספים. כן כן, גניבת כספים. הוא גנב כסף מארגונים ציבוריים, בהם: אקים, הבונדס, יד ושם, הוועד למען החייל ועוד, כאשר הוציא מהם, במרמה ובתחבולה, מימון כפול ומשולש לטיסות ולאירוח בחו"ל [ראו קישור: כתב האישום].

ב) אולמרט גנב עשרות אלפי דולרים ו/או למצער קיבלם במרמה ובתחבולה בחומסו ארגונים ציבוריים שהוקמו ונועדו לסייע לחלשים: ילדים מוגבלים, הנצחת ניצולי שואה ועוד;

ג) אולמרט השתמש בשורה של פקידים שסרו למרותו כדי להונות את אותם ארגונים ציבוריים ולגזול כספי ציבור. הכספים שגזל לעצמו נשמרו בקופה מיוחדת, ששימשה אותו לנסיעות פרטיות נוספות שלו ושל בני משפחתו.

ההערות הנ"ל הן חלק קטן ביותר מאלה האמורות להצביע על כזביו של בן כספית, שחוטא ועלול להחטיא אחרים. מעשיו של אולמרט מלמדים כי אין מדובר בנהנתנות מוגזמת שמושכת מטבע הדברים אש, כפי שעולה הדבר ממעשיו של נתניהו, אלא בגניבת כספים. פשוטו כמשמעו. פרסומיו של בן כספית מלמדים כי מדובר בגנב פשוט – הוא בן כספית, שמנסה לגנוב דעתם של קוראי מעריב. מבחינה זו, אגב, אין הרבה הבדל בין אולמרט לבין בן כספית. שניהם גנבים שמשחיתים כל חלקה טובה.