לפוגג את המסתורין

בן כספית מבקר בחריפות במעריב את אלי ישי על שהתקשר לשופט גולדסטון והזמין אותו לישראל על דעת עצמו. על-פי כספית, ישי "הוריד את הרף לשפל חדש" וביצע מעשה ה"משול להפקרות של ממש".

"קשה להגיד שזה כמו ברפובליקת בננות", כותב כספית, "כי ברפובליקת בננות שר כזה היה מוצא את עצמו למחרת בבוקר מחוץ לממשלה, במקרה הטוב. אצלנו? השר קיבל שתי כותרות ראשיות (אחת מהן בעיתון הזה), אץ רץ למחרת בבוקר לתחנות הרדיו ודילג כל היום בין השידורים בעליזות אין קץ".

הכותרת שקיבל ישי במעריב נבעה מידיעה שסיפק כספית עצמו שהבוקר מבקר את ישי. לזכותו של כספית יש לציין כי גם בידיעה המקורית מתח ביקורת על המעשה של שר הפנים. "ישי", כתב כספית, "[...] החליט לנצל את ההזדמנות הפוליטית שנקרתה על דרכו ולנסות לאושש בעזרת גולדסטון את מצבו הקשה בדעת הקהל הישראלית.

לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי לשכת העיתונות הממשלתית חידשה את תעודת העיתונאי של אורי בלאו. ראש לע"מ, אורן הלמן, צוטט בידיעה כך: "בישראל כל אדם, כולל אורי בלאו, חף מפשע עד שהוכח אחרת בבית המשפט, ובלאו לא הורשע. חשוב לזכור כי חופש העיתונות הינו ערך עליון במדינה דמוקרטית. אם בלאו יורשע בבית המשפט, ההחלטה אם להנפיק לו תעודת עיתונאי או לא עשויה להיות שונה".

לידיעה ב"גלובס" המודפס צורף תצלום של בלאו. כיתוב התצלום קרא: "בלאו. עוד לא הורשע". לא "בלאו. חופש העיתונות הינו ערך עליון", ולא "בלאו. חף מפשע עד שהוכח אחרת", אלא "בלאו. עוד לא הורשע". מצער מאוד להיווכח בחוסר הסולידריות שמפגין "גלובס" כלפי עמית למקצוע שעשוי לעמוד לדין פלילי בשל עבירה שמן הסתם ניתן להאשים בה עיתונאים מכל מערכת תקשורת מרכזית בישראל.

גם ב"ישראל היום" מתפרסמת הבוקר ידיעה [שלמה צזנה וצבי הראל] על חידוש תעודת העיתונאי של בלאו. תוכן הידיעה דומה, אך כיתוב התצלום בעיתון זה, שאינו ידוע כתומך נלהב במניעים האידיאולוגיים שהניעו לכאורה את ענת קם וגם לא במסקנות החריפות של התחקיר על החיסולים הממוקדים שהכין בלאו על סמך המסמכים שקיבל ממנה, קורא כך: "בלאו. 'חופש העיתונות - ערך חשוב".

ב-16 במארס, חמישה ימים לאחר רצח משפחת פוגל בהתנחלות איתמר, דיווח יאיר אטינגר בעיתון הארץ על התגובות לרצח בישוב, וציין בקצרה, בשולי ידיעתו, כי צה"ל פועל באזור הכפר הפלשתיני השכן. "סביב עוורתא", כתב, "הייתה פעילות ערה של חיילים, שנכנסו ויצאו מהכפר". כתב ולא יסף.

הבוקר מתפרסמת בשער הארץ הכותרת "מעצרים המונים ועמדות צבא בכפר הסמוך לאיתמר". איזבל קרשנר, כתבת ה"ניו-יורק טיימס" בישראל, מדווחת מעוורתא.

"לדברי התושבים, הצבא ערך חיפוש במחצית מ-1,500 הבתים בכפר ועצר כ-300 מתוך 7,000 תושבי הכפר", מדווחת קרשנר. "רוב העצורים שוחררו בתוך ימים, ואולם נכון ליום ב' עדיין הוחזקו במעצר כ-25 גברים בגילים 15-45. לא ידוע על איש שהוגש נגדו כתב אישום". הכתבת מוסיפה כי לאחר הרצח הטיל צה"ל עוצר למשך ארבעה ימים על הכפר, "והוא חולק לארבעה אזורים – בכל אחד מהם השתלטו חיילים על בית והפכו אותו למוצב צבאי". כמו-כן מצוין בידיעה של קרשנר כי "הרשויות בישראל מסרבות למסור פרטים על החקירה, מלבד העובדה שהיא עוד נמשכת".

"נמשכת שביתת הרופאים: אין משא-ומתן בין הצדדים", לשון הכותרת הראשית של עיתון הארץ הבוקר, היחידה שמוקדשת לשביתה. כל הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לסיקור נרחב של שביתת הרופאים. דן אבן מדווח כי "ראש הממשלה, בנימין נתניהו, התערב אתמול בשביתה וביקש לבחון מתווה לפתרון המשבר באמצעות הכנסת שירותי רפואה פרטיים (שר"פ) לבתי החולים הממשלתיים ואלה שבעלות קופת חולים כללית".

אבן מציין כי משרד האוצר מתנגד להפעלת שר"פ בבתי החולים הממשלתיים והציבוריים, "בטענה כי המהלך יוביל להגדלת ההוצאה הפרטית לבריאות". כמו-כן, מדווח כי האגודה לזכויות האזרח פירסמה נייר עמדה המתנגד להחזרת השר"פ, בטענה כי הדבר מהווה "שימוש במשאב ציבורי לטובת חלק מהציבור ואפליה בוטה" (ב"דה מרקר" מדווחת רוני לינדר-גנץ כי גם "האגודה לזכויות החולה" הודיעה אתמול כי היא מתנגדת להכנסת השר"פ לבתי החולים הציבוריים).

מנגד, מצוטט בידיעה של אבן ד"ר נמרוד רחמימוב, סגן יו"ר ההסתדרות הרפואית, שאומר כי "רובד הביטוחים המשלימים מפנה כיום 2.5 מיליארד שקלים בשנה לקופות החולים, המוצאים ברובם לבחירת מנתח או לקבלת חוות דעת נוספת. את הכספים האלה ניתן לנצל כיום אך ורק ברפואה הפרטית ולא בציבורית". מטה ההסתדרות הרפואית הבהיר כי "המאבק הנוכחי הוא על תוספות שכר, תגבור לרופאים בפריפריה ולמקצועות במצוקה, ובראש ובראשונה עידכון התקינה בבתי החולים שלא עודכנה מאז שנות השבעים. מתן האפשרות לשירותי רפואה פרטיים לא תוכל למצות את כל דרישות הרופאים במשא-ומתן".

בידיעה נפרדת מדגיש אבן את תמיכת החולים ברופאים ("הרופאים עובדים קשה מאוד, שעות רבות, לא מתוגמלים ולא יכולים לתת רפואה טובה בגלל העומס", מצוטטת אשה שנפגעת מהשביתה) וידיעה נוספת פרי עטו בוחנת את השביתות שפרצו בעבר במערכת הבריאות. המסקנה: "חלק מדרכי המאבק אולי השתנו – אבל הבעיות תמיד היו קיימות".

סיקור השביתה בעיתונים אחרים אף הוא תומך יחסית בדרישות השובתים, ולכל הפחות מדגיש את תמיכת החולים בשובתים, וזאת בניגוד גמור לנוהג העיתונות המסחרית להבליט את המחיר שמשלם הציבור כאשר סקטור מסוים במשק משבית את עבודתו. יחד עם זאת, כדאי לזכור כי השביתה הנוכחית היא ליומיים בלבד, והתמיכה הציבורית והתקשורתית בה עשויה להיעלם אם וכאשר היא תתארך, כפי שנעלמה במקרה של העובדים הסוציאליים.

גם טורי הפרשנות בעיתונים משיבים הבוקר רוח גבית בשובתים. מוטי רביד, המנהל הרפואי של המרכז הרפואי מעייני-הישועה המשמש במקביל פרשן קבוע לענייני בריאות של ידיעות אחרונות, מפרסם הבוקר מאמר במדור הדעות של העיתון. רביד מסויג מהשבתה בטרם מוצו דרכים אחרות להסכם אך מביע תמיכה במטרותיה. "אם לגבי דרישות השכר יכולה להיות מחלוקת לגיטימית בין הרופאים לבין אנשי האוצר, הרי שבנושאים הקשורים בשידרוג החיוני הנדרש לשירותי הבריאות – תוספת מיטות אישפוז, תוספת תקנים, חיזוק מערך הרפואה בנגב ובגליל – אין מחלוקת", הוא כותב.

בהמשך מוסיף רביד, "אנשי האוצר מבליטים את המאבק על העלאת השכר, וטענים כי שיפור ושידרוג מערכת הבריאות הוא נושא לדיון בין הממשלה לבין ספקי שירותי הבריאות, כלומר קופות החולים ומשרד הבריאות. הם מתעלמים מהעובדה שהרופאים הם אלה המתמודדים יום יום מול לחץ העבודה, מספר החולים הגדל בהתמדה, הצפיפות, חוסר ברופאים מקצועיים ומחסור במיכשור".

רותי סיני, הכותבת במוסף הדעות של מעריב, מביעה תמיכה גורפת בשובתים, אם כי אינה מתייחסת לשביתת הרופאים באופן מיוחד. "זכות השביתה היא אחד האיזונים החשובים בבסיסה של חברה דמוקרטית", מזכירה סיני. "היא מעניקה כוח פוליטי לעובדים אל מול הכוח הכלכלי הרב של מעסיקים ובעלי הון [...] הדרישות להעלאת שכר אינן גחמה וגם לא הפקרות. הן משקפות תהליך חברתי-כלכלי שפוגע בשדרה המרכזית של החברה הישראלית - שחיקת מעמד הביניים".

לעומתם, מבקש שי ניב, הכתב לענייני תעסוקה של "גלובס", לשכנע את קוראיו בעמדות הדומות לעמדת האוצר. "אמצעי התקשורת, שמזמן לא רק מסקרים אלא מובילים קמפיינים, קבעו באופן חד-משמעי ששכר הרופאים בארץ הוא שכר מביש", כותב ניב. "התקשורת מתמקדת במתמחים וברופאים הצעירים שקורסים בנטל בגלל ריבוי של תורנויות, אך מתעלמת מהעובדה שזוהי ההסתדרות הרפואית שהתנגדה עד היום לחייב גם מומחים בביצוע התורנויות".

לפי ניב, האוצר הציע לחייב מומחים בביצוע תורנויות תמורת תעריף מעט גבוה יותר מאשר זה הניתן למתמחים ו"בהסתדרות הרפואית הסכימו לראשונה לחיוב הזה, אבל דרשו להכפיל את תעריף התורנות למומחה".

בהמשך הטור מוסיף ניב: "ההסתדרות הרפואית, בחוכמה רבה צריך לומר, מתעקשת כי היא לא נלחמת על משכורות, אלא על 'הצלת הרפואה הציבורית'. הרופאים קיבלו רק לאחרונה תוספת שכר של 24%, אז צריך היה להצניע את הדיבורים על כסף. אבל מי שמחזיק בידו את חוברת הדרישות של הרופאים, 19 עמודים בסך הכול, רואה הרבה מאוד דרישות שכר. שזה לגיטימי מאוד, אבל אין צורך לעטוף את זה בכל כך הרבה מילים גבוהות.

"[...] אחת הדרישות של הרופאים, שנמצאת גם היא באופן אירוני תחת הכותרת 'להציל את הרפואה הציבורית', מדברת על החזרת שירותי הרפואה הפרטיים (שר"פ) לבתי החולים הממשלתיים. בהסתדרות הרפואית טוענים כי זאת הדרך הטובה ביותר להשאיר את המומחים במערכת הציבורית בשעות שלאחר-הצהריים, אך בפועל המודל הזה יביא לכך שאותם מומחים יישארו אחר-הצהריים רק עבור חלק מהאוכלוסיה. כלומר אותם מומחים ימשיכו לעסוק בפרקטיקה פרטית במקום בפרקטיקה ציבורית, בהבדל אחד: הם לא יצטרכו לנסוע לאסותא".

"חיסול בסודן: כלי טיס לא מזוהה השמיד רכב", כך נכתב בפינת השער של גיליון "ישראל היום" הבוקר, גיליון מספר 1,000 (מזל טוב).

בידיעה קצרה, שמתפרסמת בעמוד 3 של העיתון תחת הכותרת "סודן: כלי רכב הושמד בתקיפה אווירית מסתורית" ונראית כידיעה שנוספה לגיליון ברגע האחרון, מדווח אלי לאון כי "שני בני אדם נהרגו אתמול כאשר מטוס לא מזוהה שהגיע מכיוון הים האדום תקף כלי רכב באזור שדה התעופה של פורט סודן". לאון מציין כי בשנת 2009 התקיפו מטוסי קרב שיירה שהבריחה אמצעי לחימה עבור החמאס וכי על-פי התקשורת הזרה התקיפה ההיא בוצעה על-ידי חיל האוויר הישראלי. עוד מציין לאון, כי סוכנויות ידיעות בצרפת ציינו כי בסודן בסיס חמאס.

מה אמור להבין הקורא הישראלי מכל זה? כמובן, שמטוסי חיל האוויר התקיפו אתמול בסודן כלי רכב שנוסעיו קשורים איכשהו לחמאס או לאויב אחר של מדינת ישראל.

הידיעה הקצרה ב"ישראל היום" הופכת לכותרת ראשית במעריב, הפועלת על-פי אותה נוסחת רמזים. "אמש: תקיפה מסתורית בסודן", מנוסחת הכותרת, ותחתיה נכתב: "דיווח לילי: מטוס קרב הפציץ מהאוויר מכונית פרטית סמוך לעיר פורט סודן שבצפון מזרח המדינה. ישראל: מסרבים להתייחס. על-פי פרסומים זרים, לפני כשנתיים תקף חיל האוויר באותו מקום משלוח נשק מאירן שיועד לרצועת עזה".

עמית כהן ואחיקם משה דוד פותחים את דיווחם בשאלה "סיכול נועז במרחק 1,400 ק"מ מישראל?". הם אינם מספקים תשובה חד-משמעית, אך מפזרים די רמזים כדי שגם הקוראים שאינם עובדים בצנזורה הצבאית של מדינת ישראל יבינו כי צה"ל תקף בסודן.

"צה"ל תקף בסודן", קוראת הכותרת הראשית של עיתון ידיעות אחרונות הבוקר. כותרת גדולה, בגופן עבה, אדום על-רקע שחור, כשלצידה איור של מטוס קרב. מבט שני בכותרת מגלה כי היא נתונה בין מירכאות, ותחתיה נפתחת כותרת המשנה במילים "העריכו מקורות זרים".

גם בראש עמוד 4 נכתב בפירוש, בין מירכאות, כי "ישראל תקפה בסודן". בידיעה, עליה חתומים יוסי יהושוע וסוכנויות הידיעות, מדווח כי "לפי מקורות זרים, מטוסים ישראלים הפציצו אתמול כלי רכב אחד או יותר ליד שדה התעופה של עיר הנמל העיקרית בסודן, פורט סודן, וחיסלו שני אנשים".

מי הם המקורות הזרים שייחסו את התקיפה לישראל? קשה לדעת. "כלי תקשורת בסודן ובסוכנויות הידיעות הזרות פירסמו ידיעות אודות התקיפה המסתורית", כותב יהושוע בדיווח שמצליח דווקא לפוגג את המסתורין סביב התקיפה. יחד עם זאת, הדיווח היחיד שהוא מציין את מקורו במפורש הוא דיווח של סוכנות הידיעות רויטרס, ממנו מצוטט עד ראייה שאמר "ישנה כאן נוכחות גדולה מאוד של כוחות הביטחון", ולא ייחוס התקיפה לישראל.

בצדק לא מעניק יהושוע את הקרדיט לייחוס התקיפה לישראל לדיווח של רויטרס, שכן בדיווח זה ישראל מוזכרת רק בהקשר של התקיפה בשנת 2009. אגב, בדיווח של סוכנות AFP המצב דומה, וכך גם בדיווח שהפיצה סוכנות הידיעות AP. השערה, אבל לא ייחוס רשמי, בדבר הזהות הישראלית של התוקפים נכללה בידיעה שהופיעה בכלי תקשורת סודאני.

במוסף "ליידי גלובס" של העיתון "גלובס" מתפרסם ראיון שערכה יעל ולצר עם עיתונאי ידיעות אחרונות רונן ברגמן. בתשובה לשאלה "עד כמה הסעיף 113 ג' לחוק העונשין [הסעיף בו מואשם בלאו], שנמצא תחת הכותרת 'ריגול חמור' ואוסר על החזקת מידע סודי, מטריד אותך?", עונה ברגמן: "השימוש התכוף בסעיף הזה נעשה כדי להפחיד עיתונאים. זהו ניסיון מתמשך של מערכת הביטחון להשתיק את הביקורת עליה באצטלה של בטחון המדינה. ההגדרות של הסעיף הזה הן כל כך דרקוניות וגורפות עד שבכל רגע נתון יש עשרות עיתונאים שמפרים אותו. דווקא כשהתקשורת הופכת גלויה יותר, מאמצי ההשתקה נעשים אלימים ומסוכנים יותר".

כמו-כן מצוין בראיון כי ברגמן הוא "הישראלי היחיד שראה את כל החומר שהודלף לוויקיליקס עוד הרבה לפני שפורסם". ולצר כותבת כי "מיד בתום הראיון הוא טס לפגישה נוספת עם ג'וליאן אסאנג', במקום מעצרו בצפון אנגליה, כדי לפרסם חלק ניכר מהמסמכים הנוגעים לישראל. 'חכי ותראי כשאחזור', הוא מבטיח, 'המסמכים כוללים חומר נפץ'".

חציה העליון של הכפולה המרכזית בקונטרס החדשות הגדול (40 עמודים) של ידיעות אחרונות מוקדש לקידום מהדורת סוף השבוע של העיתון. "נדליף עוד אלפי מסמכים סודיים על ישראל", מבטיח ג'וליאן אסאנג', שראיון מקיף עמו, אשר ערך ברגמן, יתפרסם במוסף "7 ימים".

ברשימה נפרדת במוסף "ליידי גלובס" כותבת יעל ולצר על מינויה של תמר איש שלום למגישת המהדורה המרכזית של "חדשות 10", לצד, אך לא ביחד עם, יעקב אילון. גורם אלמוני בהנהלת ערוץ 10 מצוטט כמי שאומר, בין היתר, כך: "הבחירה בה נעשתה על-רקע היותה השילוב האולטימטיבי של יונית לוי ומיקי חיימוביץ'. יש לה את האינטליגנציה הגבוהה והיכולות של יונית, בצד האמפתיה והחום שיש למיקי".

אדם המוגדר כ"מנהל בכיר באחת מחברות החדשות" אומר: "בעצם לקחו תואמת-יונית, אבל עם שיפורים. לתמר יש מה שאין ולא יהיה ליונית - אמפתיה. [...] אקצין ואומר שיונית היא כמו רהיט בסלון. היא נמצאת שם כבר כמעט עשור, ואף אחד לא ירגיש אם יוציאו את הרהיט הזה למרפסת". החפצון הדוחה הזה של מגישת החדשות הבולטת בישראל מלווה במוסף לנשים של "גלובס" בהערה הבאה בלבד: "בחדשות ערוץ 2 ביקשו שלא להגיב לדברים".

רז שכניק מדווח במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות כי יו"ר רשות השידור, אמיר גילת, מתכוון להפוך את ערוץ 33 לערוץ חדשות ואקטואליה שישדר 24 שעות ביממה.

- הצנזורה והעיתונות
- רחשים ברשת
- Universal City Studios inc. ואח' נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות ואח' - [קישור]
- אבי חנניה גולן נ' שירות בתי הסוהר
- דובר צה"ל מודיע, אבל לא לנו