12 השחקנים, שחלקם חרשים לקויי שמיעה, וחלקם עיוורים או לקויי ראיה, וחלקם לקויי שמיעה וראיה גם יחד, מתוחזקים במתורגמנים שמעבירים להם בשפת הסימנים את הנאמר, מעלים תמונות מחיי אנשים כאלה, שאתם לא מכירים ולא מעלים דעתכם כיצד אפשר להביא אור לחייהם. וההצגה הזו אכן עושה את זה. היא מביאה אור לכולם, בהראותה שעם רגש ורצון טוב - השמיים הם הגבול, ואין גבול לכוח הרצון האנושי.
שום מיגבלה גופנית לא תעמוד בדרכו של מישהו. על הכל תתגבר הרוח. התפתחות הסיפור של כולם שמתסיים במשהו כה חיובי ושמח - מעצים את תחושת השמחה, שמאפילה על המציאות הלא-קלה. אין מי שלא מתרגש מאפיית הלחם על הבמה, ותוך-כדי, שומע את סיפורם של כל השחקנים-הדמויות, המלווה בתנועה, הומור ומוזיקה, ומגיע למסקנה - שלא על לחם לבדו יחיה האדם..
היופי שבסיפור האנושי שמביא כל אחד, וכיצד הם משתרגים זה בזה - אותם רקמה הבימאית ומנהלת התיאטרון עדינה טל בהמון טעם ותזמון נכון. המוזיקה הנהדרת המלווה את ההצגה, נכתבה בחלקה והושרה מפי צבי טל, בנה המוכשר של עדינה. את התזמון המדויק בתנועה ובדיבור בהצגה משיגים ע"י יצירת הקשר בין השחקנים בעזרת המתורגמנים, ואת הקולות משמיעים השחקנים לקויי הראייה, אך בעלי יכולת הדיבור.
עדינה עבדה על נושא התקשורת בין כל היוצרים והשחקנים בשיטות שונות ופרטניות. עם איציק, מדברים בשפת הכפפה - תיפוף על אצבעותיו, כשכל אצבע היא אות. אך יורי מתקתק על כף ידו של איציק בכתב ברייל.
כדאי לזכור, שמרכז "נא לגעת" הוקם תחילה עם בית קפה blackout - שבו הקהל יושב בחשיכה, ומתרגל להתנהל בהתאם, וכך גם המתורגמנים התרגלו לחושך, וליצור בהתאם קשר בין הקהל לשחקנים. רק בהמשך הוקם התיאטרון. וכאן, הקהל חש ביופי הפנימי שמקרינים השחקנים עליו, וכל אחד מתחבב על הקהל והופך אותו לחלק מהנעשה על הבמה. ההצגה הופיעה ומוזמנת לשוב ולהופיע ברחבי העולם בהצלחה עצומה.
בית הקפה "קאפיש" שבלובי התיאטרון ממש מקסים. כל המלצרים בו חרשים, אך קוראים שפתיים, ומלמדים אותך פה ושם את שפת הסימנים. כה פשוט וקל לתקשר.
מומלץ בחום למבוגרים, ולילדים - נזכיר את הצגת "נסיך תרנגול" עם הצוות הצעיר של התיאטרון, שכובש את ליבם כליל. הילדים לא שוכחים הצגה זו, שתופיע בפסח 3 פעמים ביום!. חוויה אמנותית מספירה אחרת.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
