"אני יהודי, אני ציוני, שפת אמי עברית"

התרבות הישראלית העכשווית הולכת ומהדקת את קשריה עם שורשיה המיתולוגיים. סופר כאלי עמיר שנולד על גדות הפרת והחידקל במחוזות בבל קושר אותנו אל מטעני ראשית התרבות העברית. כמו בסיפור אברהם שעלה מאור כשדים לארץ כנען כך עלו הוריו של אלי עמיר עם ילדיהם אל תוך כור ההיתוך הישראלי. מפגש התרבויות הזה הוא שיצר את הסופר אלי עמיר. בפני קהל שהצטופף באולם פלדמן באוניברסיטת בר-אילן לכבוד קבלת תואר דוקטור לשם כבוד 16.5.11 סיפר אלי עמיר על הרגע המכונן שבו התוודע אל הסופר הנתון בו.

הדבר התחולל כשהאב הביא הביתה דג מלוח וניסה לבשלו בתוך סיר מים חמים. ניסיונות הכושלים של האב להתערות במנהגי המקום נצפו על-ידי בנו הצעיר. הילד הצעיר יצא החוצה מאוהל המעברה "בשער העלייה" אליו הגיעה המשפחה ובכה על ירידת קרנו של האב. אלי עמיר הצעיר ביכה את אובדן הסמכות של דור ההורים ובמיוחד אביו. לנגד עיניו ראה הבן כיצד כתרו של האב, הכל יכול, נלקח ממנו תוך איבוד הדרך בארץ החדשה.

תוך כדי התייצבות מול קהל אוהד סיפר עמיר הסופר כיצד נולד מהרגע ההוא שהתרחש מבכיו של הילד מחוץ לאוהל. ילד המגלה שאיבד את אביו הנחשב בעיניו בבבל לאב המבשל דג מלוח. כמה פעמים תוך כדי נאומו הדגיש אלי עמיר, הגיבורות האמיתיות של העלייה היו האימהות. האימהות הצילו אותנו. הוא סיפר. עוד בארץ המולדת, אמו לא רצתה לעלות. היא ידעה מה יקרה.

הכנס נערך לכבוד הטרילוגיה של הסופר: "תרנגול כפרות", "מפריח היונים" ו"יסמין". הסופר גילה למאזינים שהתחיל לכתוב את 'מפריח היונים' אך יצא דווקא 'תרנגול כפרות'. את הטרילוגיה החל לכתוב בעקבות חלום שחלם על חכם באשיא. המושג נטבע בעת תקופת השלטון העותומאני. התואר הוענק לחכם הקהילה במסגרת השלטון. בסַפְּרו על חכם באשיא הבא אליו בחלומו יש מוסר השכל מסוים. עד תקופת המנדט הבריטי התנהל הסדר הדתי תוך התחשבות בפסיקותיו של חכם באשיא.

על באשיא חלם הסופר בלילה ההוא שהחל לכתוב את הרומאן מפריח היונים או שמא תרנגול כפרות. חכם באשיא בא אליו וקרא לו בשמו המקורי. אלי עמיר אינו שמו המקורי של הסופר אלא פואד אליאס... אני שומע שאתה כותב ספר על יהדות בבל ועלי אתה כותב שתי שורות. התלונן חכם באשיא בחלומו של הסופר. וכאן מבטא הסופר את הסמכתו לכתיבה באמצעות חכם באשיא. כלומר שני אבות הכתירו את הסופר. האחד אביו שירד מגדולתו עם העלייה לארץ. והחכם שבא אליו בחלום. 'תכתוב והכל יבוא' מצווה עליו חכם באשיא. הוא הפך לדמות אדירה בספר. כתיבת המונולוג לקחה לו ארבעה וחצי חודשים. קטע 'דבר מזכיר דבר'.

בדבריו קובל אלי עמיר על הציונות שלא השכילה לעשות שימוש מושכל בנרטיבים של נכבה היהודית. מדוע נתנו לנרטיב של הנכבה הערבית לנצח את נארטיב הנכבה שלנו?, כשלמעשה היהודים שגורשו ממדינות ערב היו רבים ממספר הפליטים שיצאו מן הארץ. 830,000 יהודים מגורשים לעומת 650,000 ערבים, פליטים פלשתינים. ממשלות ישראל לא השכילו להשתמש בנתונים אלה.

הסופר אלי עמיר שגריר שלנו בארצות העולם. ספריו מתורגמים לשפות רבות. הוא מרצה הרצאות בעולם הגדול. לאחר יציאת הספר 'מפריח היונים' לאור באנגליה ביקש הסופר שיזמינו קהל דוברי ערבית המתגורר שם. הפליטים שיצאו מעירק ונמצאים שם מאז נפילת סאדאם אומרים שאלי עמיר מספר על עירק שלהם. מלבד האבות הביולוגי, והחכם באשיא חולק אלי עמיר כבוד לאבות המייסדים. האבות המייסדים בקיבוץ אבות עולם הוא אומר. שם נחשף לספרות העברית וקרא את כל סופרי התקופה. הדור הזה נגמר. מביע הסופר צער. מכל אנשי ההתיישבות הוא מתגעגע אל העבודה בזבל ואל עמנואל לין. הוא שהמציא את ענף הזבל האורגני.

"האימהות שלנו היו האמנות של האימהות הפולניות כל אחת חלמה שבנה יהיה רב רופא עורך דין וכאן שלחו אותנו לעבוד בזבל ובתי שימוש. בקיבוץ היה מרד נגד רבקה דיאמנט. דמותה של סוניה בתוך תרנגול כפרות. המרד דוכא כשכל ערב איימו "נחזיר אתכם למעברות".

רבקה דיאמנט שלחה את נורי - אלי עמיר לעבוד ב'היי-טק' עוזר מכונאי. נתנו לו לעבוד בשדה. אפשרו לו לנהוג טרקטור בגיל 14. "אני מרים יד לעבוד בזבל. מתנדב. החברים רוצים להרביץ לי, כי שברתי את המרד. אני פוגש את עמנואל לין." ביום הראשון לעבודתו בזבל הוא הכניס את הקלשון לרגל. שומע את הסיפור של היפוך הפירמידה החזרנו את הפירמדה של העם היהודי. "כל מה שברחנו ממנו גלות, חזרה לפה. ואז עמנואל לין הוא מרצה לי על הפיראמידה. ספוג לקלוט מי האנשים. הדמות של עמנואל לין מתחלפת עם דמות אביו של אלי עמיר."

מתקופה זו למד הסופר שכל עבודה מכבדת את בעליה. "איבדנו את הבושה. אנו צריכים להיות תלויים בעובדים זרים? יוצא הספר לאור. מהומת אלוהים במשמר העמק. רוצים לעשות עלי סרט עימות. ביני לבין יעקב חזן על תרנגול כפרות. מגיע הערב כל הקיבוץ שם. מתחילים הצעירים להשמיץ. עמנואל לין על קביים. עברו מאז 30 שנה. והוא מחבק אותי 'אליאשקו' אני גאה בך. ואני אומר לו. קראת את הספר. הוא אומר לי כן. קמים להשמיץ אותי, בני דורי הצברים. מגיע התור של יעקב חזן לדבר. התיידדנו. הוא אומר הספר הזה. כולו אמת. טבוע בחותם האמת תראו מי צמח ממנה.

הוא לא ישמיץ אותנו הוא מספר לנו דברים שלא ידענו והוא מספר לנו על יהדות המזרח התיכון שלא הכרנו. קמה יונה גולן והיא אומרת אנו מבקשים סליחה. לא ידענו מי אתם. ואני קם ואומר לה: מי אני שתבקשו ממני סליחה. אתם שבניתם הכל! אני באתי להגיד לכם כמה קשה להיות עולה חדש כמה חשוב לנו להיות שייכים. ואולי זו הסיבה שהקדשתי את חיי לכתוב על עולים."

'יסמין' שנורי מתאהב בה הוא רומן המספר על התקופה בה נתמנה אלי עמיר להיות יועץ ראש הממשלה. על התקופה כתב רומן והכניס בו סיפור אהבה. הוא שילב את הנרטיב שלהם הפלשתינים מול הנרטיב שלנו. יסמין הוא סיפור האהבה של התקרבות בין זרים. היא חברת אש"ף. הוא נציג השלטון שמונה חודשים. הגיבורה עוצבה כאליטה אינטליגנטית. אבו גורג' אביה, דומה לאביו של הסופר. גם הם פליטים ועקורים. צריך להכיר בכאב הזולת. הסיפור ציוני. לעת עתה מפריח היונים וגם אהבת שאול ומה שנשאר סיפורים ציוניים.

הסופר אלי עמיר ממשיך בדבריו בפני בקהל שהגיע לכבודו לרגל קבלת ד"ר של כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן בחסות מרכז דהאן. "במצרים קראו גם את הסיפור שלנו. הספר עשה מהומה. המתרגם היה מצרי ההוצאה הייתה מצרית ויתרתי על שכר סופרים. אבי בילדותי היה מנוי על כל הירחונים של מצרים ראיתי את כל תמונות הסופרים בארצות ערב. ידעתי מכבדים סופרים ומשוררים."

הסופר רואה חשיבות בפרסום זוית הראייה שלו כסופר ישראלי בקרב סופרים כותבי ערבית. הוא ויתר על שכר סופרים משני טעמים, האחד כדי להגשים חלומו להיות בין אלה שחלקו כבוד לספרות. להגיע למעמד אותו הכיר מבית אביו. אומנם אלי עמיר ויתר על שכר סופרים בעת תרגום ספריו לשפה הערבית והפצתם במצרים, אך לא ויתר על כבודו כסופר ישראלי שזכה לתהילה בארץ זו. כמובן, שפרסום הרומן התרחש לפני המהומות האחרונות וחילוף השלטון במצרים.

"אבל בכל מקום שבאתי אליו אמרו לי 'אתה כתבת עלינו, מהקישקא שלך. לא כתבת ממעל. אתה בקיא בספרות בזמר אולי ייתר טוב מאיתנו. אתה בן ערב. בן תרבות ערב.' כולנו לפחות בני שתי תרבויות. מה אתה עושה שם? שאלו אותי. המקום שלך אצלנו. נכון שאני בן ערב, יצור כלאיים, רגל אחת במערב ורגל אחת במזרח. אוהב את התרבות הערבית. אל תשכח! אני יהודי, אני ציוני ושפת אמי וכתיבתי היא עברית, ולא אבוא להיות אזרח מדרגה שנייה אצלך."

בפני הקהל באוניברסיטת בר-אילן באולם פלדמן שטח אלי עמיר את שלושת האבות אשר להם הוא מייחס את כתיבתו. האחד אביו הביולוגי, השני חכם באשיא שבא אליו בחלום, והשלישי עמנואל לין. הקיבוצניק שלימד אותו שאין מלאכה המביישת את בעליה. ציונות אמיתית שלא נעלמה עם השנים. אלי עמיר ציוני שורשי עוד מבית הוריו, ישראלי ברמ"ח אבריו. אישיות יוצאת מן הכלל. אדם חם וסופר מוכשר מאוד. מקווה שנראה אותו יום אחד יושב בבית הנשיא...