עדותו של נזיה דמירי: "אני רועה צאן כבר 10 שנים. הצאן שאני רועה שייך לבני משפחתי. אני רועה את הצאן באזור שבין זיתא לעתיל... באחד מימי חמישי, אני לא זוכר את התאריך המדויק, יצאתי יחד עם אחי, תחסין, ובן דודתי, עבד אל-באסט, לכיוון מערב זיתא, ממערב לגדר הביטחונית. כשהגענו לשער שמותקן בגדר, מצפון מערב לזיתא, ראינו ג'יפ של משמר הגבול... אחד השוטרים, שהיה בתוך הג'יפ, דרש ממני לתת לו את תעודת הזהות שלי והוא התחיל לבדוק אותה...
"אחרי שהשוטר בדק את התעודה שלי, הוא לקח מידי את החבל, שהיה קשור לאתון, וקשר אותו למעין ידית שמותקנת בקדמת הג'יפ... לאחר מכן הוא הורה לי לשבת על האתון וקשר לי את הידיים באותו חבל שבו הייתה קשורה האתון. אחרי שהתיישבתי על האתון הוא אמר לי לרכוב לכיוון החממות, שנמצאות בקרבת מקום, ולחזור. תעודת הזהות שלי נשארה אצלו...
"לאחר מכן הוא אמר לרכוב לכיוון הפרדס הסמוך, ואז שאלתי אותו מה לגבי תעודת הזהות שלי. הוא אמר לי שעוד לא סיימנו ושהוא בא אחריי. הוא והשוטר השני נסעו בג'יפ אחרי.
"כשהגענו לפרדס, הוא קשר את האתון לעץ ואז הוא הורה לי לז--ן אותה. הוא חזר על כך מספר פעמים. כמו-כן הוא אמר לי להרים את הזנב של האתון ולקשור אותו מסביב לראש שלי. אמרתי לו שהזנב קצר מדי ואני לא יודע ולא מסוגל לעשות זאת. הוא עמד מולי וכיוון את כלי נשקו אלי. השוטר השני היה בג'יפ והביט במתרחש. נעמדתי מאחוריי האתון, הוצאתי את איבר המין שלי ואמרתי לו 'חלאס'. בתגובה הוא אמר לי 'אני זה שאומר מתי חלאס'".
פחדתי נורא ואיבר המין שלי לא עמד, כך שלא יכולתי לעשות שום דבר. לכן בזמן שהוא אילץ אותי להמשיך, אני העמדתי פנים שאני עושה את מה שהוא רוצה. ניסיתי להביט לכיוון השוטרים אבל הוא צעק עלי והורה לי לא להסתכל, אחרת הוא יירה בי. זה נמשך כחצי שעה ואז הוא אמר לי מספיק. הוא הידק את האוכף על גבי, והחזיר לי את תעודת הזהות שלי. אחר כך הוא אמר לי "תרכב אחרי הצאן, תז--ן אותם ואני ארדוף אחריך".
רכבתי על האתון, כשהאוכף עדיין עליי, והוא עקב אחרי במבטו. אחרי שהתרחקתי מהם, שחררתי את האוכף, והלכתי אל אחי, שהיה באותה עת באדמות שממערב לגדר, ושם סיפרתי לו על מה שקרה”.
ארגון בצלם מציין, כי נזיה סאלח עאוד דמירי, בן 24, רווק, הוא רועה צאן תושב עתיל שבמחוז טול-כרם” וכי "את עדותו גבה עאטף אבו א-רוב, בעיריית זיתא ב-6 באוגוסט 2003”.
תפוס כינוי יחודי
