המטרה: לדפוק את נתניהו

סעיף 113א לחוק העונשין קובע: "מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו – מאסר חמש-עשרה שנים".

סעיף 117(א) לחוק העונשין קובע: "עובד הציבור שמסר, ללא סמכות כדין, ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, וכן מי שהגיעה אליו ידיעה בתוקף תפקידו כעובד הציבור, ולאחר שחדל מהיות עובד הציבור מסרה, ללא סמכות כדין, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, דינו - מאסר שלוש שנים".

סעיפים אלה בחוק העונשין נועדו להגן על הביטחון והאינטרסים של המדינה. לא רק מפני עבריינים כדוגמאת ענת קם, אלא גם מפני אישים בכירים ביותר, אשר מסיבות שונות ומשונות מבצעים פעולות שיש בהן לסכן את הביטחון והאינטרסים של המדינה.

למרבה הצער והבושה, בשבועות האחרונים הצטרפו לקטוגוריה זו שני אישים מוערכים: הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, וראש המוסד לשעבר מאיר דגן. לא שיש להם סיבה טובה לכך. אשכנזי פרש בתום קדנציה בת ארבע שנים, במהלכה עשה רבות לשיקום הצבא ולמען ביטחון ישראל וזכה להערכה רבה; דגן פרש בתום שמונה שנים לאחר קדנציה שהוארכה שוב ושוב, במהלכה קצר הצלחות רבות ותרם לבטחון המדינה.

על-אף זאת, אשכנזי ודגן יצאו מהמערכת נרגנים ומרי נפש. יש להם טענות למכביר. את מררתם הם שופכים על שני המדינאים שבצמרת: ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושר הביטחון אהוד ברק, ואגב כך הם עושים - שלא בכוונת מכוון - שירות לאויבי ישראל:

• אשכנזי אינו מפסיק להגג ולפטפט. לשיא הגיע לפני מספר ימים כשהכריז בפומבי כי לישראל אין מידע היכן בדיוק מוחזק החייל החטוף גלעד שליט. במקום להחזיק את חוטפיו בחוסר וודאות, יצא הרמטכ"ל היוצא בהכרזה שמחזקת דווקא את הטרוריסטים. הנה כי כן: אשכנזי עשה שימוש פסול ואסור בידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו;

• דגן יצא בשורה של הצהרות, שתכליתן אחת: לעשות דה-לגיטימציה לנתניהו ולברק. הרושם שיצר כאילו הוא (דגן), יחד עם אשכנזי וראש השב"כ היוצא יובל דיסקין - הם ש"החזיקו" ו/או "כפו" על נתניהו וברק להימנע מפעולה כנגד מתקני הגרעין באירן, הינם מקוממים ומהווים לכאורה עבירה פלילית חמורה ביותר. העובדה שהציג שוב ושוב את עמדתו - כמי שעמד זה לא מכבר בתפקיד ראש המוסד, פוגעת באינטרסים של המדינה. נזכור נא: אין מדובר במפעל פרטי, אלא במדינה שיש לנהל ולשמור על ביטחונה. המידע שהגיע לידיו של דגן בתוקף תפקידו, הוא רכוש המדינה-הציבור ואל-לו לעשות בו שימוש פרטי פסול.

לאשכנזי, דגן, ואישים נוספים, יש פרטנרים לא מעטים שמנסים להוביל להפיכה פוליטית - שמוכחה תישלל מנתניהו ומברק הלגיטימיות לפעול על-פי הבנתם. הפרטנרים הם בעיקר יריביהם, וליתר דיוק כלי התקשורת הגדולים: ידיעות אחרונות, מעריב והארץ. עיתונים אלה מנצלים לרעה את דברי דגן ואשכנזי כדי לדפוק את נתניהו ולפגוע בלגיטימיות של ממשלתו ובתוכה אהוד ברק.

המטרה המסחרית מצד ידיעות אחרונות ומעריב הייתה ונותרה: לפגוע באותם אישים, ובמיוחד בנתניהו, על שהקימו על העיתונות בישראל את העיתון ישראל היום אותו ייסד המיליארדר שלדון אדלסון. הנה כי כן: לא ציונות ולא טובת הציבור עומדים לנגד עיניהם של המו"לים הגדולים, אלא חשבון מסחרי פשוט של רווח והפסד. אופן התנהלותם יביא, בסופו של דבר, לפגיעה בהם. לראיה: קוראי עיתונים אלה מבינים היטב מה שמתרחש, ולכן נרשמה גם בחודשים האחרונים ירידה מבורכת במספר הקוראים של ידיעות אחרונות.