קדאפי שואף לתיקו

אבל גם קדאפי רשם לעצמו הישגים. בפסגה בין רוסיה לברית נאט"ו שנערכה בסוצ'י על הים השחור, עמד שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב על שתי נקודות מחלוקת עיקריות בין רוסיה לברית הצפון-אטלנטית – הקמת המערכת נגד טילים והתערבות נאט"ו בלוב השמה ללעג את החלטת מועצת הביטחון. לא ברור אם הרוסים מעלים את נושא לוב כקלף מיקוח על-מנת לחזק את עמדתם בנושא השני, היותר חיוני ויוקרתי מבחינתם. לברוב טען שרוסיה ונאט"ו מסכימות שיש לעבור כמה שיותר מהר לשיחות שלום, ולרוסיה יש קשרים עם שני הצדדים. העמדה הרוסית זכתה לגיבוי מצד איחוד מדינות אפריקה, שאף הוא דורש הפסקת אש ומעבר לשיחות. נשיא דרום אפריקה ג'ייקוב זומה, מבקר חריף של ההתערבות בלוב, טס לרוסיה לתאם עמדות עם הרוסים ולמעשה לחבר את היוזמה האפריקנית לזו הרוסית.

גם במערב ניכרים סדקים. אחרי שטילי נאט"ו פגעו באזרחים לובים, האיטלקים דרשו הפסקת אש. השבוע הצטרף 'הגרדיאן' הבריטי לתומכי הפתרון המדיני בטיעון שזו הדרך היחידה לצאת ממצב התיקו בלוב: "חזרה לאחור מקו פעולה הדורש לכל הפחות את כניעתם המיידית של קדאפי ושל השבטים התומכים בו תהיה כאובה עבור נאט"ו, אבל אם טריפולי לא תיפול, חובה לעשותה".

נכון ש'הגרדיאן' אינו מייצג את ממשלת קמרון, בלשון המעטה, אולם מדובר בשופר חשוב של השמאל שבתחילה תמך בהתערבות בגין התלהבותו מהאביב הערבי. ככל שהמלחמה נמשכת, השמאל עורק משורת התומכים.

בזירה התקשורתית, מתברר שרזי ברקאי אינו לבד. למרות שצרפת הייתה הראשונה להכיר במתקוממים וצבאה לוקח חלק פעיל במאבק מול כוחות קדאפי, רשת TF-1 הצרפתית ראיינה את סייף קדאפי. קדאפי הבן ניצל את הראיון להסביר שממשלת לוב תומכת במשא-ומתן ואפילו בבחירות, ומי שמתנגדים לצעדים הללו הם המתקוממים. הוא גם עקץ את ממשלת צרפת: "אם אתם כועסים עלינו על שאיננו קונים מטוסים מדגם רפלה, עליכם להידבר איתנו". הרמז ברור: צרפת ניסתה לדחוף ללוב מטוסי קרב בטרם התחילו ההפגנות נגד קדאפי. המשטר אז היה מספיק כשר בעיניה, ועתה החליפה צרפת את עורה.

קדאפי עשוי לשאוף עידוד גם מהחלטת איחוד מדינות אפריקה, שהורה למדינות החברות בו להתעלם מצו המעצר שהוציא בית המשפט הבינלאומי לעניינים פליליים נגד קדאפי, בנו סייף וראש המודיעין הלובי. קדאפי מימן את הארגון והזרים כספים לכמה ממנהיגי אפריקה, והם זוכרים לו טובה. חלקם גם רואים את עצמם כבאים בתור אם ייפול משטרו של קדאפי. באיחוד גינו את צו המעצר כאפליה. לדבריהם, בית הדין מתמקד רק בפשעים שבוצעו על אדמת אפריקה, אך מתעלם מפשעים מערביים בעירק, באפגניסטן ובפקיסטן.

למען האמת, צו המעצר הצית מחדש את הוויכוח במערב על התועלת שבבית המשפט הבינלאומי לעניינים פליליים, ועל החשש שהתערבותו עשויה לפגוע בפתרונות פוליטיים שיחסכו קרבנות. לדוגמה, במערב השתעשעו ברעיון פרישתו של קדאפי למקום בלוב שיאובטח על-ידי כוחות צבא מערביים (מעמד דומה לזה שהוענק לנפוליאון באי אלבה). מצד אחד לא יפגעו בו ומצד שני הוא יהיה תחת פיקוח. ברגע שבית המשפט הוציא את צו המעצר האופציה הזאת נופלת, היות שמדינות אירופה החתומות על אמנת רומא מחויבות עתה להסגיר את קדאפי לבית המשפט.