טרטיף - סטודיו ניסן נתיב בירושלים

על בימת תיאטרון "צוותא" העלו מסיימי השנה בניסן נתיב ירושלים את הקומדיה שליחה לא נס - בפאר של עיצוב במה (דני בילינסון), תלבושות מפוארות ברוח התקופה, תרגום עסיסי ועכשווי של יהושע סובול, שלוכד אותך כמו ביום שנכתב, והעיקר: צוות שחקנים מלוכד כאנסמבל מקצועי רהוט. כולם יפים ומוכשרים, מלאי חן וקסם. כנראה שהבימוי של קליף הצליח להוציא מכל אחד את המיטב שבו - במשחק, במימיקה, במבטים, ובכך שלא הייתה שניה דלה בהצגה.

מולייר, מחזאי החצר של המלך הצרפתי, הוא הטוב מכולם. בקומדיות שלו ההומור מושחז, ומשמש ככלי ביקורת נוקבת על הצביעות, במיוחד של אנשי הדת. מפי השחקנים הצעירים, זה נשמע כמו ביקורת על מה שקורה במחוזותינו ובזמננו, ולא לפני מאות שנים. במיוחד כאשר גם בקרב חלק מהשחקנים שהם עצמם דתיים חובשי כיפות סרוגות, יש הסכמה עם דברי מולייר.

אורגון האציל (איתמר שרון הנפלא, רב ההבעות והרגישות) מוצא ברחוב רמאי עלוב המתחזה לצדיק גדול דתי. אוסף אותו לביתו, ומעביר אליו את כל רכושו. הוא מתכנן להשיא את בתו הצעירה מריאן (מורן אלון בעלת המימיקה המופלאה והכשרון הקומי הענק) לזנאי הצבוע תאב הכסף והמין (יפתח רווה היצרי, המסמל את כל הדוחה והמכוער שבקרב אנשי הדת).אך מאריאן אוהבת את ארוסה, (רון אראל המוכשר) והוא אותה. לעזרתם נחלצת המשרתת הדומיננטית יפת התואר דורין (מור חזן עשירת ההבעות, שחקנית מעולה ומבטיחה). אך כל תחנוניה ונסיונותיה לשנות את גזירת הבוס - עולות בתהו. היחידה שמצילה את המצב היא אשתו של האציל (תמר שטיירמן במשחק שנון מלא קסם).

בקטע השיא של המחזה, בו כביכול היא נענית לחיזוריו ומתפתה לנוכל טרטיף, וכמעט מגיעה עמו לסיום האקט המיני רב המהלכים, על שולחן שהמפה שעליו מסתירה את בעלה שאמור לקבל כאן הוכחה לתרמיתו ובוגדנותו של שליח האל הצדקני. הקהל צוחק ונהנה בכל דקה בהצגה. הן מהמחזה המצוין, הן מעושר ההבעות של השחקנים, מהתסרוקות המגוחכות שמי שעיצב אותן עשה שימוש בשפעת התלתלים הטבעיים של השחקנים, וללא שימוש בפיאות - הצליח ליצור מראה מגוחך של האצולה הצרפתית הפומפוזית, המנופחת מחשיבות עצמה, המזויפת בכל מנהגיה והתנהלותה - בקיצור, מה שמסביר את הרקע להתרחשות המהפיכה הצרפתית.

תענוג לחזות במחזור מסיים של בי”ס למשחק, שכולו מקצוענות, התלהבות ושלמות בעבודה. הקהל - ראוי שכולו יוכל להינות מיצירה זו, אם החבר'ה יעלו את ההצגה בהפקה שתאומץ ע”י תיאטרון של ממש.כל היוצרים והשחקנים ראויים לכל המחמאות.