אכן, עוקץ

סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, השופט גדעון גינת, קיבל אתמול את ערעורם של אמנון לוי, חברת טלעד אולפני ירושלים בע"מ וחברת גשם-תקשורת בע"מ, וקבע כי תוכן קדימון (פרומו) ששודר לקראת תוכניתו של לוי לא הוציא דיבה, חוסה תחת הגנות חוק לשון הרע ואינו מצדיק תשלום פיצוי. בכך ביטל המחוזי את פסיקת שופטת השלום שושנה אלמגור, שקבעה כי על הנתבעים לפצות את התובע ב-150 אלף שקל.

הקדימון המדובר שודר בשנת 2004 כ-40 פעם במטרה לקדם כתבה על הוד דדון, אדם שתואר בתוכנית כ"איש המסתורין של בית המשפט לתעבורה". בתוכנית תועד דדון מבטיח לנהגים לסייע להם לסגור תיקי תעבורה ולהשיב רשיונות שנשללו. "אם יש שם את התובע או תובעת שאני מכיר, אז אני אגיד לה שאתה חבר טוב שלי ואז נסדר את זה צ'יק-צ'אק בחוץ. אל תדאג, אני מחר כבר הולך לתביעות", אמר דדון, בין היתר.

הקדימון נשוא התביעה נפתח במלים "נתפסתם נוהגים ב-150, זה האדם שכדאי לכם להכיר. שלמו לו 1,200, שקל, ואתם בחזרה על הכביש. אמנון לוי, הערב לאחר החדשות בערוץ 2". הוד נשמע אומר בקדימון, "ביום חמישי אנחנו הולכים, סוגרים את כל התיק", ובהמשך הקריין הוסיף: "סיפור העוקץ של מלך בתי-המשפט. שלמו לו 1,200 שקל [...] אתם בחזרה על הכביש".

בית משפט השלום קבע כי יש פער בין תוכן הקדימון לתוכן הכתבה בתוכנית, שכן הקדימון מתאר "נוכל, רמאי או עוקץ", אדם העוסק ב"מתן שוחד", בעוד שמהכתבה עולה כי מדובר ב"מאכער" ש"עושה שימוש בקשריו במוסד זה או אחר במגמה להביא לתוצאות המבוקשות מצד מי ששכר את שירותיו".

השופט גינת חלק על דעת השופטת אלמגור וקבע כי "על-רקע התבטאויותיו של המשיב עצמו בתוכנית, לרבות ההתבטאויות שלו בקדימון [...] הרי ראוי לראות בשימוש במונח 'עוקץ' משום שימוש במונח לו מוקנות בנסיבות העניין ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע". לפי השופט גינת, אין בביטוי "סיפור העוקץ של מלך בתי-המשפט" משום הוצאת דיבה, אלא "הבעת דעה לגיטימית של עורכי התוכנית על פעילותו של המשיב, כפי שהתגלתה להם במהלך הכנת התוכנית".

עוד פסק השופט גינת: "אינני רואה סיבה שלא להניח לטובת המערערים כי פעלו בתום לב, בהתחשב בציטוטים הנרחבים של דבריו של המשיב בכתבה, וכן באפשרויות שניתנו לו, כאמור, להגיב על הדברים קודם השידור. גם העובדה שהמשיב התחמק מעורכי התוכנית כאשר פנו אליו בבקשת תגובה מחזקת את המחשבה שנפל פגם במעשיו, שהצדיק את השימוש במונח 'עוקץ', ומכל מקום יש בו כדי להצדיק את סברתם של עורכי התוכנית כי בנסיבות אלה ראוי להגדיר את ההתנהלות שהתגלתה כ'מעשה עוקץ'".

השופט גינת קיבל את הערעור שהגישו לוי, טלעד וגשם-תקשורת, ובמקביל דחה ערעור שכנגד שהגיש דדון על גובה הפיצוי שקבע לו בית משפט השלום. השופט גינת חייב את דדון לשלם למערערים את הוצאות המשפט בשתי הדרגות, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה וכן שכר טירחת עורך-דין בסך 36 אלף שקל.

עא (ת"א) 8928-11-10

רשימות קשורות:

- שאהה נ' דרדריאן
- לא חשוב מה היה המניע
- לשון נופל על לשון
- דברים שנאמרים באולם השופט
- תביעה אזרחית ופלילית – פסולה