ד' זו דירה פנויה

עוול גדול נעשה למצוקת הדיור, כשהפנים שנבחרים לעמוד בחזית המאבק הם פניה של נערת שמנת טובת מראה מכפר-שמריהו. חיים ברקוביץ' משכונה ג' בבאר-שבע מתאים הרבה יותר כדי לייצג סיפור אמיתי של מחאה ומאבק דיור אותנטי - וגם סיפור מקומם של פתרון שנמצא בהישג יד, אך משרדי הממשלה אינם טורחים לממש אותו.

ברקוביץ' (48) מלמד תורה ב'כולל' בעירו, ומשמש גם דרשן ומספידן לעת מצוא. הביתה הוא מביא בכל חודש כ-4,000 שקלים, כולל קצבאות. לו ולרעייתו בת-שבע יש ארבעה ילדים קטנים, ששניים מהם, בגילאים 3 ו-5, חולי אפילפסיה. זו הסיבה שבגללה אמם אינה יכולה לצאת לעבודה.

עד לפני כשלוש שנים התגוררה המשפחה בשכירות בדירה קטנה בבאר-שבע. "שכר הדירה עמד אז על פחות מ-2,000 שקלים", אומר חיים ברקוביץ'. "מעמידר קיבלנו סיוע של 600 שקל, גם ההורים מצדם עזרו קצת, ואת היתרה שילמנו. בעת מצוקה גדולה לקחנו פה ושם הלוואות של גמ"חים. היה קשה, אבל איכשהו הסתדרנו".

אלא שאז הגיע הזינוק החד של מחירי הנדל"ן. "בעל הבית הקפיץ את דמי השכירות ל-2,800 ש"ח. הפעם כבר היינו חייבים לקחת הלוואות מגמ"חים, שרק עלו ותפחו. זה כשלעצמו היה בלתי אפשרי, ופתאום בעל הבית הודיע לנו שהוא רוצה לפצל את דירת שלושת החדרים שלנו לשתי דירות עוד יותר קטנות, כדי להשכיר בתשואה גדולה יותר לסטודנטים. בנדיבותו הרבה הוא הציע לנו את האפשרות הבאה: לשלם בכל חודש כאלף שקלים נוספים - הרווח שהוא מצפה לקבל מהפיצול - ובתמורה הדירה לא תפוצל ונוכל להמשיך להתגורר בה. כמובן לא הסכמנו. מהיכן בדיוק היינו מביאים את הכסף הזה?"

מכיוון שכך נאלצה משפחת ברקוביץ' לעזוב את הדירה. זו הייתה הזדמנות לשוב ולבקר במשרדי עמידר בעירם. סוף-סוף, בני הזוג הגישו בקשה להתקבל לדיור הציבורי כבר עשר שנים קודם לכן, ובכל פעם אמרו להם שישנם מקרים סוציאליים קשים יותר. גם הפעם הם שמעו ש"אין דירות, ויש מקרים קשים יותר", אבל העוּבדות סיפרו סיפור שונה. לברקוביצ'ים נודע מפי חברים כי ברחוב חז"ל שבשכונה ג' דווקא יש דירה של עמידר שלא מתגוררים בה, וכבר ארבע שנים היא עומדת ריקה, או כמעט ריקה. "בלילות היו מגיעים אליה נרקומנים שהפכו אותה למאורת סמים", מספר ברקוביץ'. "אה, כן, התגוררו בה גם עכברים וטרמיטים. הדירה הזו הייתה מוזנחת: כל מה שניתן היה לפרק בה כבר פורק מזמן. לא היה מטבח, לא היו ברזים, לא אסלה. הקירות היו שבורים. חורבה מושלמת".

חיים ובת-שבע קיבלו החלטה של ייאוש: לפלוש לחור הזה, לשפץ אותו ולגור שם. אמרו ועשו. "לילה אחד נכנסנו למקום. גרנו בפינה אחת של הבית, ובעזרת אנשי חסד שתרמו לנו עשרות אלפי שקלים לטובת מטרה זו, הבאנו שיפוצניקים שדינדשו לנו את החורבה".

זה היה באביב לפני שלוש שנים. כעבור זמן קצר הגיע בעל הבית, כלומר חברת עמידר. סליחה, אמרו להם אנשי עמידר, לא קיבלתם רשות לפלוש לדירה הזו. אז מה אם היא ריקה כבר ארבע שנים? אז מה אם השקעתם עשרות אלפי שקלים כדי לשפץ אותה? חוקית היא שלנו. ולכן, עם כל הכבוד, אנחנו דורשים מכם שתעופו מפה.

הברקוביצ'ים מצדם הסכימו לעזוב את הדירה, בתנאי שיימצא להם סידור מגורים אחר, על-מנת שלא ייאלצו ללון ברחוב. נציגי עמידר, מנגד, דרשו מהם קודם כול לצאת ואחר כך להמתין בסבלנות שתתפנה דירה אחרת שבה ישובצו. "את זה אתם אומרים לנו כבר עשר שנים", מחו הברקוביצ'ים אך לשווא.

כשומרת חוק קפדנית וקנאית, גררה עמידר את בני הזוג ברקוביץ' לבית המשפט, כדי שזה יכפה עליהם לעזוב את הדירה. בעוד ההליכים המשפטיים מתנהלים שלח משרד השיכון את המשפחה לוועדה רפואית בלתי תלויה, שקבעה כי אכן המבקשים עונים על הקריטריונים של זכאות למגורים בדיור הציבורי. התועלת שבקביעה זו נותרה תיאורטית בלבד: במשפט עצמו זכתה עמידר ולמשפחת ברקוביץ' הוצא צו פינוי, כשיישומו נקבע ליום שלישי שעבר, 26 ביולי. זאת למרות שעמידר עדיין לא מצאה דיור חלופי למשפחה.

ביום שני, יממה לפני הפינוי הצפוי, הוזמן חיים ברקוביץ' לישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת שעסקה במשבר הדיור וחוק הווד"לים, לייצג שם את מאהל המחאה הבאר-שבעי. נראה שסיפורו יוצא הדופן, חזותו החרדית שאינה אופיינית ליושבי המאהלים, יכולת הביטוי הגבוהה שלו ושפתו הנעימה והמתונה, הם שהובילו לבחירה דווקא בו כנציג המאבק של אנשי הדרום. "זו הייתה ישיבה סוערת", הוא מדווח. "שני סטודנטים התפרצו במהלך הדיון בקריאות שיפסיקו למרוח אותנו, והורחקו מהחדר".

עם סיום הישיבה ארגנו פעילי המחאה כנס משלהם באחד מאולמות הכנסת, ושם התבקש ברקוביץ' לספר את קורותיו. "כאשר סיפרתי להם שמחר אני אמור להיות מושלך מדירתי לרחוב ואין לי מקום ללכת אליו עם בני משפחתי, פתאום לא יכולתי לדבר יותר", הוא מספר. "רצתי החוצה ופרצתי בבכי. רופא הכנסת שהוזעק למקום אמר לי שלחץ הדם שלי טס למעלה ושאני חייב לנוח. הוא אף הורה לי להיכנס למזנון הכנסת כדי לאכול ולשתות משהו. ואז, בהשגחה פרטית - אין הגדרה אחרת לזה - הגיע למזנון גם שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס. מישהו ניגש אליו ושכנע אותו שיקדיש לי זמן, כדי שאספר לו את סיפורי. הרגשתי שדבריי הותירו באטיאס רושם עז. הוא הבין עד כמה אובד עצות אני. השר נתן לי את המייל האישי שלו ואת מספר הטלפון של לשכתו, ואמר שהוא יעקוב אישית אחרי המקרה שלי".

עוד באותו ערב קיבל ברקוביץ' טלפון מלשכתו של השר אטיאס, שבה בישרו לו כי למרות צו הפינוי הוא לא יפונה מהדירה, עד שתימצא לו דירה חלופית. "לרחוב - אתם לא תיזרקו", הבטיחו לו אנשי הלשכה.