|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
הצגה לא קלה אך כדאי לצפות בה [צילום: ליאון אלי]
|
|
|
חוטאים - סקילת אישה נואפת בארצות פנטיות
|
|
בארץ מוסלמית ששמה לא מוזכר, פרופסורית נשואה מתאהבת בסטודנט נשוי. כאשר הדבר נודע לשלטונות הופעל החוק הדרקוני - מות האישה בסקילה ● מחזה הבנוי ממונולוגים של האישה ודו-שיח עם הגבר, כאשר שלושת רבעי גופה בתוך בור. במצב זה היא מגוללת את מה שקרה ביניהם, מי היה היוזם והרגעים היפים שעברה איתו ● משחק מעולה. מומלץ!
|
|
למרות שמצבן של נשים בארצות ערב רבות ידוע היטב, קשה מאוד לצפות במחזהו החדש של יהושע סובול "החוטאים" שגם ביים והמוצג במסגרת אנסמבל רינה ירושלמי - תיאטרון הקאמרי. המוצג הנו סיפורה של אשה פרופסור באוניברסיטה דהיינו אשה משכילה ולא מפשוטי העם שהעיזה למרוד ולחיות את חייה בניגוד לכללים הפנטיים של הדת באותה מדינה ההופכים את האישה לחפץ השייך לבעלה או לאדם נחות.
העלילה מתרחשת בארץ מוסלמית בה שלטון דתי קיצוני אם כי שם המדינה אינו מוזכר. במדינה זו נהוגים נשואין בכפיה.גם האישה וגם הגבר חותנו בכפיה. האישה נאפה עם סטודנט שלה וכאשר הדבר נודע לשלטונות הופעל החוק הדרקוני שבמדינה דהינו מות האישה בסקילה. במקרים כאלו הגבר יוצא פטור בלא כלום. כל פשעה של האישה היה שנתנה דרור לרגשותיה, התאהבה בסטודנט שהיה כבר בעל משפחה. גם האישה הייתה נשואה בניגוד לרצונה בנשואי הכפיה עוד כשהייתה קטנה.
המחזה הינו מונולוגים של האישה או דו שיח עם מאהבה כאשר היא נמצאת כל הזמן בתוך בור הסקילה עם שלושת רבעי גופה העליון בתוך הבור וראשה מכוסה בצעיף שחור.במצב כזה אין לה אפשרות לזוז, להתנועע ומשחקה הוא עם הפנים,עם ההבעה בלבד.למרות כל המגבלות הללו משחקה נפלא.באותו הזמן הגבר מכין את האבנים לסקילת האישה.
ההפקה כמעט סטאטית. היא מלאת רגש רב, מלאת דריכות,מתח ועניין. כל זה בזכות הבימוי הנבון והמעולה של סובול. משחקה של אייר וולפה בתפקיד האשה מלא תשוקה, מיניות, רצון לאהבה, לחופש, למגע יד גבר. משחקה קשה מאוד לביצוע, מלא רגש והוא נהדר. אייל צ'ויבן המאהב בתחילה מאופק, חושש להביע את רגשותיו אך בסופו של דבר גם הוא נכנע לאהבה, לתשוקה. ההצגה אומנם קשה אך המאמץ לראותה שווה בזכות משחקם הטוב של שני המשתתפים.
מתחילת ההצגה יש הזדהות מוחלטת בין המתרחש על הבמה לבין הקהל שבא לצפות בה. האישה הייתה מרדנית עוד בהיותה צעירה. היא עזבה את משפחתה, הפכה פרופסור באוניברסיטה, נשאה בניגוד לרצונה אך המשיכה במרדנותה והתאהבה בבחור הצעיר והנשוי. בהצגה היא מגוללת את מה שקרה ביניהם. היא הייתה היוזמת הוא נהנה והסכים לפיתוי.
האישה היא מרכז העלילה. היא היוזמת. היא הדומיננטית בכל. משחקה מרשים ובהשואה אליה משחקו הטוב והמוקפד של הגבר מחויר במקצת. הוא מצטייר בעינינו כצמא לאישה הרוצה אותה וצמא לספק את צרכיו המיניים. בתחילה הוא נראה כנער שפותה אך בלי עידודו האישה לא הייתה מגיעה לסופה המר. נרמז במחזה, וזה הנכון, שהוא זה שהלשין לשלטונות.
סוף ההצגה מסתיים בריקוד הנראה כלא מציאותי,סוריאליסטי מודבק כאשר מכירים, לפחות עפ'י השמועה,את המצב במקרים דומים שקרו, אם כי הוא מרשים ביותר,מבויים היטב,ומרגש ביותר.
התפאורה והתלבושות עוצבו על-ידי הדס מוצרי ולוסיאנה פלמר. הן פשוטות ביותר, צנועות אך אומרות הכל. את התאורה עיצב יעקב סליב.תנועה עדי גילת. לראות או לא לראות: הצגה לא קלה אך מאוד כדאית לצפיה בגלל השוני שבה, בגלל המשחק הטוב ובגלל הנושא שזר לנו לחלוטין.
|
|
משחק טוב של שני המשתתפים [צילום: ליאון אלי]
|
|
|
|
| תאריך:
|
21/08/2011
|
|
|
עודכן:
|
22/08/2011
|
|
ליאון אלי
|
|
חוטאים - סקילת אישה נואפת בארצות פנטיות
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
from me
|
21/08/11 23:19
|
|
|
|
2
|
|
דניאלאבינו
|
22/08/11 00:38
|
|
|
|
|
|
מוציקו
|
22/08/11 08:04
|
|
לפני כשנתיים-שלוש הופתעתי מאוד כשידידה טובה שלי רכשה בזיל הזול הדפס מקסים של הצייר משה פרופס (1922 - 1985). נאחזתי בנוסטלגיה קדחתנית וחקרתי אותה האם יש בגלריה בחדרה הדפסים נוספים. עוד לא גמרה להשיבני וכבר הייתי בדרכי לשם, לרכוש מזכרת מקסימה מעבודתו של מורי-לשעבר האהוב. הגעתי לגלריה של ורטהיים ברחוב הרברט סמואל בחדרה, וקצר נשימה דחקתי בורטהיים לשלוף את ההדפס, להכינו לארזו ולמכרו לי. גם לא התמקחתי אתו, וכל כך הייתי להוט, שכמעט שכחתי לשלם. בעל הגלריה השתומם בוודאי על-ידי הרועדת, ועוד יותר על שאלתי החצופה, מהיכן, לעזאזל, השיג את ההדפסים? משה פרופס, צעקתי נרגש אליו, אתה לא מכיר את הצייר משה פרופס? לא שמעת עליו? הוא היה המנטור של נעורינו!
|
|
|
|
|
פוקויאמה דיבר על "קץ ההיסטוריה", אך היה צריך לדבר על קץ המוזיקה. זה קרה בסוף שנות ה-80. המוזיקה המערבית הפכה עיי ישימון מכורכמי סתמיות וצרוחי יבבת (להקת נירוונה היא החריגה). אפשר לומר שהפילוסוף בודריאר חזה את ההִצְטַחֵחוּת הזו כעשור לפני התרחשותה. הוא ניבא כי על התרבות המערבית ישתלטו דימויים שהם "מעבר לממשי ולמדומה", כלומר: שיבוטים תרבותיים יתפסו את מקומה של היצירה האותנטית. ואמנם, על המסך השתלטו ראפרים ויעלות-כרעיים מזמרות, כמו גם זמרות אירופיות רגישות-כמו אך אנמיות.
|
|
|
|
|
כמה מינויים בכירים בתקשורת הממלכתית מקוממים לאחרונה את ההגמוניה השלטת. הראשון הוא מינוי עידן קוולר, שרה ב"ק ואראל סג"ל למגישי "ערב חדש" של הטלוויזיה החינוכית (לצִדו של דן מרגלית), לאחר שזכו במכרז וגברו על המגישים הקודמים רונן ברגמן, מיה בנגל וטלי ליפקין-שחק. החלפתן של ליפקין-שחק ובנגל, המזוהות עם עמדות שמאליות למדי, בשרה ב"ק ואראל סג"ל, נראית לעיתונאים בכירים כ"פוליטיזציה של השידור הציבורי". המינוי הבא הוא מינויו של מיכאל מירו למנהל הרדיו, והמינוי האחרון והבכיר שבמינויים המדוברים הוא מינויו של יוני בן מנחם למנכ"ל רשות השידור.
|
|
|
|
|
דברים מתרחשים מתחת לאפינו. מבלי שנשים לב, דברים קטנים ושינויים קלים הופכים לתופעות קבועות ויציבות. הפרידה של יונית לוי מגדי סוקניק הייתה אמורה להיות זמנית, אבל החודש מציינת יונית ארבע שנים לבד. בעוד חודשיים ימלאו שנתיים להפרדה שגזר גיא פינס על לונדון וקירשנבאום מיעקב אילון. ללילה כלכלי, תוכנית נישה ברצועה נידחת בערוץ שנאבק על קיומו, יש רייטינג דו ספרתי ו-55 אלף חברים בפייסבוק. מרגול, פעם זמרת מהגטו, הפכה לסלבריטאית לגיטימית ושוב, נכון לעכשיו, מפלסת דרכה בחזרה למקום ממנו באה. ו"הצינור" חוגגת שנה.
|
|
|
|
|
האדמה רועדת מתחת לרגליהם של אביחי מנדלבליט, הפרקליט הצבאי הראשי, והאלוף גדי שמני. לא בכל יום נמתחת ביקורת שיפוטית כה חריפה על קצינים בכירים ברמתם בצה"ל. "התערבות בוטה ובלתי ראויה בהליך פלילי", "פגיעה קשה ביותר בזכותו של הנאשם להליך הוגן", "יותר מטעם לפגם" - אלו רק חלק מהביטויים הקשים שהטיח הרכב בית הדין הצבאי העליון לערעורים כנגד הפצ"ר השנוי במחלוקת ואלוף הפיקוד לשעבר.
|
|
|
|
|
